הסופר ההונגרי לאסלו קרסנהורקאי הוא הזוכה בפרס נובל לספרות ל-2025. האקדמיה השוודית הודיעה על הזכייה והעניקה לו את הפרס "על יצירתו רבת העוצמה והחזון, שבלב אימת האפוקליפסה מזכירה מחדש את כוחה של האומנות". שווי הפרס הוא 11 מיליון קרונה שוודית, סכום המוערך במיליון דולר.
"קרסנהורקאי הוא סופר אפי גדול, ממשיך המסורת המרכז אירופית המשתרעת מקפקא ועד תומאס ברנהרד, המאופיינת באבסורד ובמופרזות גרוטסקית", אמר יו"ר ועדת הפרס אנדרס אולסון. "עם זאת, ביצירתו ניכרת גם פנייה אל המזרח, שבה הוא מאמץ טון מהורהר, מדוד ומעודן יותר".
קרסנהורקאי, בן 71, נולד בעיר דיולה במזרח הונגריה ב-1954. אביו, עורך הדין גיורגי קרסנהורקאי, הסתיר את שורשיו היהודיים וחשף אותם רק כשבנו היה בן 11. הוא למד משפטים, ולאחר מכן השלים תארים בספרות ובשפה הונגרית. "רציתי להיות חופשי לסטות הרחק מאבותיי הספרותיים, ולא ליצור גרסה חדשה של קפקא, דוסטויבסקי או פוקנר", אמר בעבר בריאיון לניו יורק טיימס. קרסנהורקאי שב לא אחת אל נופי ילדותו ביצירותיו: כפרים מבודדים, מרחבים מושלגים ומושבות מתפוררות שהפכו לסמל לעולם אפור ונטול מוצא שבו דמויותיו נאבקות על צלם אנוש.
רומן הביכורים שלו, "טנגו השטן", ראה אור ב-1985, התקבל בהערכה רבה ועובד לסרט קולנוע באורך שבע שעות בבימויו של שותפו הוותיק בלה טאר. הספר מתאר מושבה חקלאית מתפוררת שבה תושביה, השקועים בייאוש, בתככים ובמאבקים פנימיים, ממתינים לשובה של דמות מסתורית, ירמיהו, שנחשב למת. מבקרת הספרות מעין איתן כתבה ב'הארץ': "קרסנהורקאי משרטט קיום קלסטרופובי בעולם נטול משמעות ומלא ייסורים. המשפטים הארוכים שבהם נודע קרסנהורקאי מתפתלים לאורך שורות רבות ללא נקודה". לדבריה, הקריאה ביצירתו "מזכירה שספרות אינה דיווח עיתונאי, ושקריאת פרוזה יכולה ולפעמים צריכה לתבוע מאיתנו זמן, מאמץ ומיומנות".
גם ספרו "תוגת ההתנגדות" (1989) מציב עלילה אפוקליפטית בכפר נידח, שבו קרקס נודד מגיע עם לווייתן חנוט, ומעורר התפוררות מוסרית וחברתית. הסרט "הרמוניות וורקמייסטר", שנעשה על פי הרומן, נחשב לאחד מסרטי המופת של הקולנוע ההונגרי. ביצירות נוספות, ובהן "מלחמה ומלחמה" (1999), "האסיר מאורגה" (1992), "שיבתו של הברון וונקהיים" (2016) ו"הרס וצער מתחת לשמיים" (2004), שב קרסנהורקאי לעסוק בשבריריותו של הסדר החברתי ובאלימות החבויה מתחת לפני השטח.
כתיבתו מתאפיינת במשפטים ארוכים, לעיתים בני עמודים שלמים, בשפה מוזיקלית, צפופה ולירית. ועדת הפרס ציינה לשבח את "שבירת המסגרות הסגנוניות המקובלות" ביצירתו. ספרו מ-2022, "הרשט 07769", בנוי כטקסט רציף המשתרע על יותר מ-400 עמודים ונכתב כמשפט יחיד מתמשך, שבמהלכו משולבות לעיתים הערות בסוגריים.
המוניטין הבינלאומי של קרסנהורקאי נבנה בהדרגה. ב-2015 היה ההונגרי הראשון שזכה בפרס מאן בוקר הבינלאומי. יושבת ראש חבר השופטים אז, מרינה וורנר, תיארה אותו כ"סופר חזוני בעל עוצמה יוצאת דופן וטווח קולי נדיר, הלוכד את המרקם של הקיום בן זמננו בסצנות מבעיתות, מוזרות, מצחיקות עד אימה ולעיתים קרובות יפות באופן שובר לב". הסופרת סוזן סונטג כינתה אותו "אומן האפוקליפסה ההונגרי העכשווי", ואילו הסופר ו.ג. זבאלד טען כי האוניברסליות של קרסנהורקאי משתווה לזו של 'נשמות מתות' של גוגול ומתעלה הרבה מעבר "לעיסוקים הטפלים של הספרות העכשווית".
בריאיונותיו קרסנהורקאי מרבה לעסוק בתפיסת העולם שלאחר הקומוניזם. "פיתחתי בקרבי שאט נפש מהעולם שבו חייתי ותליתי את תקוותי בעולם החופשי שיכול להתקיים כמו אימפריה אידיאלית, חלומית, אי שם מעבר ל'מסך הברזל'", סיפר בריאיון לאבנר שפירא ב'הארץ' ב-2011. "זה היה נורא להבין לאחר תקופה זו שחייתי לא מתוך ידיעה אלא בתוך טעות. אחרי 1989 התברר שלא ידעתי בכלל מהו העולם, שהייתי אבוד בתוך שאט הנפש ובתוך התקווה".
קרסנהורקאי חי בשנים האחרונות בברלין ובטריאסט, לאחר שעזב את הונגריה עם עלייתו לשלטון של ויקטור אורבן, צעד שסימל את הסתייגותו מהכיוון הפוליטי והתרבותי שאליו צעדה ארצו. הוא מרבה לתאר את עצמו כאדם בודד במרחב הגלותי שבחר בו, ואת הכתיבה כצורת הישרדות רוחנית. בריאיון לגרדיאן ב-2012 סיפר כי מעולם לא רצה להיות סופר, "לא מפני שלא הערצתי סופרים בהונגריה או בעולם, אלא מפני שלא יכולתי לדמיין את עצמי משתלב במעגל הזה". לדבריו, מעמד הסופר בהונגריה לאחר הקומוניזם היה כרוך בכניעה למוסדות התרבות, והוא ביקש להישאר מחוץ למערכת. "רציתי חירות מוחלטת, גם אם פירוש הדבר לחיות בגלות מתמדת".
בשנים האחרונות נכלל שמו לא אחת ברשימות ההימורים על הזוכה בפרס נובל, וכעת הוא ההונגרי השני בלבד שזוכה בו, אחרי אימרה קרטס ב-2002. בשנים האחרונות ניסתה האקדמיה השוודית לגוון את רשימת הזוכים, לאחר שנים של ביקורת על ייצוג יתר של גברים מאירופה וצפון אמריקה. בשנה שעברה זכתה בפרס המשוררת הדרום קוריאנית האן קאנג, שספרה "הצמחונית" "מתעמת עם טראומות היסטוריות וחושף את שבריריות חיי האדם". בשנים שלפניה זכו בין היתר הסופר הנורווגי יון פוסה, הסופרת הצרפתייה אנני ארנו, והסופרת הפולנייה אולגה טוקרצ'וק. הזוכה הישראלי היחיד עד כה בפרס נובל לספרות הוא ש"י עגנון, שזכה בו ב-1966 לצד המשוררת נלי זק"ש.
