"אם החטופים יכולים לשמוע אותי בעזה, אני רוצה להגיד לכם: עם שלם מחכה לכם. אתם חוזרים לכל כך הרבה אהבה", אמר הערב שורד השבי עומר שם טוב על מדרגות בית אריאלה בכיכר החטופים בתל אביב. "אם אתם שומעים אותי, אתם עוד רגע בבית מחבקים את ההורים והמשפחה. אני מבטיח לכם שהכול יהיה בסדר גמור. אני אוהב אתכם ומחכה לכם".

שורדת השבי עמית סוסנה סיפרה שלא הצליחה להירדם כל הלילה. "הרגשתי כאילו היורה שירד הבוקר התחיל לשטוף את הכאב. נזכרתי ביום השני בעזה. ירד מבול מטורף. בתוך הפחד שהרגשנו הוא לא היה מנחם. הפעם הרגשתי אחרת. גשם ברכה של משהו חדש. תקווה. כמה זמן לא הרגשנו תקווה".

סוסנה סיפרה שביקרה בתל השומר וראתה את ההכנות לקליטת השבים, ונזכרה בקליטתה שלה. "זה כל כך מרגש. הרחובות מלאים בשמחה. אני רק רוצה לראות אותם חוזרים. את גלי וזיוי, שכנים שלי. את כולם חוזרים. אני זוכרת את החיבוק שקיבלתי ושנתן לי כוח להתחיל מחדש, ויודעת שהחיבוק הזה יעזור גם להם להשתקם".

כיכר החטופים ביום ההכרזה על ההסכם לסיום המלחמה. עמית סוסנה: "כמה זמן לא הרגשנו תקווה" (צילום: ניצן צבי כהן)

"אני מדמיין את הרגע שיעברו את הגבול ויגיעו לישראל, ואנחנו השבים נחווה את החזרה של אחינו שאנחנו כל כך מצפים להם", הוסיף שם טוב. "את החיבוק הראשון האמיתי. איך הם עוברים במיניבוס לרעים. מקלחת ראשונה, ואז לראות את ההורים שלהם שוב. כמה אושר ואור הם יביאו לעם הזה שוב. אני רק מחכה שכולנו נוכל להחלים שוב. להפוך עם מאוחד ושלם".

השניים הודו לאנשי כוחות הביטחון ולחיילי צה"ל שחירפו את נפשם כדי להשיב את כולם, והביעו השתתפות בצערן של המשפחות השכולות. "אני משתתפת בצערן של המשפחות שנאלצות לראות את מי שפגע בבני משפחתם משתחררים מהכלא", הוסיפה סוסנה. "לא נשכח ולא נסלח". השניים הודו מקרב לב לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ שרקם את המתווה להשבת החטופים.

"העסקה הזו יכלה לקרות גם קודם"

לאורך כל היום זרמו המונים לכיכר, שהונפו בה דגלי ארצות הברית ושלטי תודה לנשיא טראמפ. הפסנתר של החטוף אלון אהל היה מוקף מאות מאזינים לנגנים המתחלפים שהתיישבו לנגן בו, בעיקר מנגינות תקווה ומוזיקה ישראלית. התנועה המסורתית ותנועת הנוער נע"ם ערכו כמדי אחר צוהריים תפילה משותפת בכיכר ושירה בציבור, אף היא בהשתתפות מאות, ואחריה התקיימו מעגלי שיח עם משפחות החטופים והג'אם המסורתי המוקדש לחזרתו של אביתר דוד.

מעגלי שיח בכיכר החטופים. "עד שהם לא פה – הם לא פה" (צילום: ניצן צבי כהן)

במעגלי השיח נחשף גם הכאב. "נמשיך להיאבק עד שהאחרון יחזור", אמרה נעם עידן, אחותו של צחי עידן שנרצח בשבי וגופתו הושבה. "שמחה ולאה גולדין צייצו בלילה שכבר היו בסרט הזה. עד שהם לא פה – הם לא פה. הלב שלי עמוס וחצוי ובשכול. אבל אם העם הזה ימשיך בשגרה ולא יעשה את מה שצריך, לא יהיה לי לאן להצטרף. יש צביטה. כמו שיש פספוס על זה שצחי חזר כמו שהוא חזר. העסקה הזו יכלה לקרות גם קודם, כשהוא עוד היה בחיים. יש פה את הכול. זה מורכב. אנחנו זקוקים לאומה".

"סוף סוף מדברים על פעימה אחת", אמרה חנה כהן, דודתה של ענבר הימן שנרצחה בשבי חמאס וגופתה טרם הושבה. "עד עכשיו זה היה בשיטת הסלמי. ברור לי שגם אילו ענבר חזרה מוקדם יותר הייתי נשארת עד החטוף האחרון, כי משפחות החטופים הן המשפחה שלי. אבל הדבר הכי מפחיד זה להישאר אחרון, בלי מטה שעוטף, בלי הציבור שעוטף".