"מאכזב אותי שיש פה בעיקר שחורים", אמרה טהונה מהרט, שהגיעה מפתח תקווה לצעדה באשקלון. "בשבילי להיות פה זה לא סולידריות, אברה הוא אח שלי, אני לא רואה את זה בשום צורה אחרת." מהרט לא טועה, אמנם החולצות שמכרו בתחילת הצעדה 'עד מתי אברה מנגיסטו?", היו לבנות לכבוד חג החירות, אבל רוב הישראלים שלבשו אותם היו בני ובנות העדה האתיופית. רוב הישראלים היו אתמול בטיולים ברחבי הארץ, והמאות שהגיעו אתמול נשאו בלבם תקווה לשחרורו של אברה, אבל גם כעס ועלבון גדולים.

צעדה למען שחרורו של אברה מנגיסטו (צילום: דבר ראשון).

מאות האנשים שהגיעו אתמול (רביעי) לצעדה למען שחרורו של אברה מנגיסטו משבי חמאס הגיעו קודם כל כדי לחזק את המשפחה, שרק לאחרונה הסכימה להתבטא כנגד חוסר המעש של הדרג המדיני בנושא. ההורים, שמדגישים בכל הזדמנות שהם מעריכים ומכבדים את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כבר לא חוששים לפנות אליו ישירות. "עם ישראל חווה את פרעה, ופעם לא הייתה לנו מדינה, לא הייתה לנו ממשלה. היום, ברוך השם, יש מדינה יש שלטון חוק, אבל השלטון הזה, בראשות ראש הממשלה לא מתייחס אלינו", אמר בתחילת הצעדה אביו של אברה, איילין. "ראש הממשלה לא מייחס חשיבות לבקשות שלנו ולא מוכן להיפגש איתנו. אנחנו חיים בחושך, גם כשאנחנו שמחים, אין לנו אור".

הצעדה יצאה מחוף ימה של אשקלון, לכיון בית המשפחה, כשבדרך עצרו הפעילים, החברים והמשפחה כמה פעמים. כשהצעירים חסמו ל"שתי דקות של חירות" את את אחת הצמתים, המבוגרים נלחצו, "למה הם עושים את זה? נאבד את כל התמיכה הציבורית", אמר מבוגר בן העדה האתיופית לאחד ממארגני ההפגנה.

הצעירים כועסים על הגישה הזו, הם רוצים צדק, והם מחברים מקרה למקרה, יחס ליחס. הם מאמינים שהסחבת בה נוקטת המדינה ביחס לשחרורו של אברה, קשורה לצבע, לנימוס, לשקט ולנחמדוּת שמייחסים לעדה. מבחינתם, יש קשר ישיר בין אברה מנגיסטו, ליוסף סלמסה, לפרשת זריקות הדפו-פרוברה, לפרשת זריקת תרומות הדם, לאפליה בבתי הספר בפתח-תקווה, לגזענות השכנים בקריית מלאכי, לסלקציה במועדונים בתל-אביב, ליהודים שעדיין באתיופיה וליחס מהמשטרה.

צעדה למען שחרורו של אברה מנגיסטו (צילום: דבר ראשון).

רינה איילין, שהגיעה מבת ים אמרה ל'דבר ראשון', "באמתי במיוחד לצעדה, כי זה נורא חשוב, ומאוד מצער שזה לא על סדר היום. יש פה אזרח ישראלי שנמצא אצל חמאס למעלה משלוש שנים. אתם רואים את ההבדלים למאבק השחרור שלו, לעומת שחרור שבויים אחרים. לא נפגשו עם המשפחה. ברמה הציבורית, ברמה החברתית, יש פה בעיה מאוד גדולה. יש פה בעיה מאוד גדולה ברמה הציבורית, והיא מתחברת לעוד בעיות שקשורות להשתלבות של העדה." לשאלתנו, מה צריכה המדינה לעשות יותר, לדעתה, השיבה רינה, "אני לא מנהיגה פה, אני אזרחית מודאגת. לקברניטים ולמקבלי ההחלטות יש את כל הכוחות ואת כל הקשרים לפתור את הבעיה הזאת. הצלחנו לפתור בעיות הרבה יותר מסובכות מזאת. אפשר לפתור את הבעיה הזו, זה עניין של סדרי עדיפויות."

צעדה למען שחרורו של אברה מנגיסטו (צילום: דבר ראשון).

בסיום הצעדה, נאמו השר בלי תיק איוב קרא (הליכוד) וחברי הכנסת עומר בר-לב (העבודה) ואברהם נגוסה (הליכוד) שהוא יו"ר השדולה למען החזרתו של מנגיסטו. אמו של אברה, אגרנש, אמרה:  "איבדתי תקווה. אני לא ישנה בלילה. אחרי כל כך הרבה זמן הייתי מצפה שנתחיל לשמוע שקורה משהו. אני כבר לא מאמינה לכל ההבטחות מצד הממשלה".

קשה לערוך חישובים קרים, כשמגיעים לעסוק בסוגיה המורכבת של עסקאות שבויים, אך נראה שרוב הציבור עושה זאת. הפעילים מבינים שעסקת שליט צרבה את התודעה של הישראלים את חרפת החזרת המחבלים, ויודעים שכשמדובר במתמודד נפש, בן לעדה האתיופית, מהפריפריה החברתית של ישראל – החישוב הקר, עלול גם להפוך לקפוא.

גרשון בסקין, פעיל שלום, שהיה מעורב בעיסקת שליט, הגיע להפגנה, וגם הוא סקפטי ביכולת להשפיע על מדיניות הממשלה, "אני בקשר עם המשפחה חצי שנה לאחר שאברה עבר את הגבול, ואני מציע את עצמי לכל מהלך. המצב עכשיו הוא שישראל לא מוכנה אפילו להתייחס לדרישות המינימום של חמאס – להחזיר כמה עשרות ממשוחררי עסקת שליט, שנלכדו ע"י ישראל במבצע שובו אחים. זו כמובן חלק מבעיה רחבה יותר, ואני מאוד מקווה שאנחנו לא לפני סבב לחימה נוסף."

כדי שהשינוי שעברה המשפחה ב-949 הימים מאז הגיע אברה לעזה ביחסה למדינת ישראל, מאמון מלא וביטחון מוחלט לעלבון וכעס, לא יתעצם וייהפך לניתוק, צריך ראש הממשלה לעשות מעשה, ולהיפגש עם המשפחה. היום.

ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה כי "בערב חג הפסח נפגש נציגו של ראש הממשלה, ליאור לוטן, עם משפחת מנגיסטו בביתם באשקלון, ועדכנם בכלל הפעילות השוטפת המתקיימת בעניינו של אברה מנגיסטו. בפגישה לא הובעה בקשה למפגש עם ראש הממשלה".

עוד נמסר כי "ראש הממשלה מקיים פגישות שוטפות עם משפחות חללי צה"ל והאזרחים המוחזקים בידי חמאס ברצועת עזה".