"אחים שלי לשבי, מותר לכם לחייך", אמר שורד השבי שגיא דקל חן הערב (מוצ"ש) בעצרת קהילת ניר עוז. "חשוב שתחייכו. זה שריר שחוזר לעצמו מהר. למשפחות גם לכם מותר לחייך ולחבק. אבל לא חזק מדי. מותר לכם סוף סוף להתפרק. מהבטן. משפחות, גם לכן מותר להתפרק. אבל אולי עדיף בשלב הראשון לא לידם. אחים תאכלו לאט תתקלחו לאט תאהבו לאט. קיבלנו את החיים שלנו בחזרה ויש לכם את כל הזמן שבעולם". בסיום דבריו שר את השיר 'מחכה': "זה יבוא כמו שהטבע רגיל, להיות שלם עם עצמו".

אלפים הגיעו לעצרת השבועית בשכונת כרמי גת בקריית גת, לשם פונו חברי קיבוץ ניר עוז לאחר טבח 7 באוקטובר. היא נערכה במקביל לעצרת המרכזית בכיכר החטופים. עומס התנועה בדרך לעצרת היה גדול מהרגיל במוצאי השבת הזו: קהל רחב בחר להגיע ולעמוד עם חברי הקיבוץ בשבוע שבו צפוי להתחיל לצאת לפועל ההסכם לשחרור החטופים. בתקווה שכבר בימים הקרובים כל החטופים, החיים והמתים, יהיו בבית.

סמוך לעצרת נמתח בד גדול, והבאים הוזמנו לכתוב עליו מסר לשבים מהשבי. נעמה הרכבי (29) כתבה: "כל כך חיכינו – אפשר להתחיל להחלים". בשנתיים האחרונות התמידה להגיע לעצרות בבאר שבע ומספר פעמים גם בתל אביב – זו הפעם הראשונה שלה בקריית גת. "דווקא היום רציתי להיות כאן עם קהילת ניר עוז, להראות שאנחנו יחד עם המשפחות".

אמה סטרולוביץ׳ (14) הגיעה עם משפחתה ממושב יד נתן, כמו לעצרות רבות אחרות בשנתיים האחרונות. "יש לי חברים שנפגעו גם הם ב-7 באוקטובר ומגיעים לפה, ואני באה לתמוך. כל שבוע אני מקווה שהכול כבר ייגמר. וגם עכשיו עם כל התקווה אני עדיין עם ספקות, דואגת. מנסה לקחת את הדברים בפרופורציה – עד שבאמת נראה שכולם כאן".

"הלוואי ועכשיו כולם יחזרו, האם יחזור גם השקט?"

שורד השבי דקל חן, ששוחרר בפברואר 2025 לאחר 498 ימים בשבי, הודה לציבור הרחב שנאבק לאורך השנתיים האחרונות להחזרת החטופים. "כשתפגשו אותם ברחוב אל תציפו אותם. בלי סלפים. אל תבקשו מהם סליחה. מותר לחבק אבל רצוי לשאול קודם אל תקראו לנו גיבורים. אנחנו אסירי תודה לכם בצורה שגורמת לנו לאי נעימות על כל מה שעשיתם עבורנו, עשיתם המון ולעולם לא נוכל לגמול לכם. חלקכם רוצים לעזור – חפשו את המעגל השני. המשפחות, הקהילות. הם צריכים אתכם עכשיו.

"אחרי עשרות שבתות שהייתי 'פוסטר', חזר לי החמצן, המים, היכולת לבחור – אבל החברים שלי עדיין לא חזרו. הלוואי ועכשיו כולם יחזרו – האם יחזור גם השקט?" אמר שורד השבי שגיא דקל חן בעצרת קהילת ניר עוז בקריית גת. "איבדנו הרבה אנשים. המשפחות השכולות איבדו כל כך הרבה. אני לא מבקש להוריד את גובה הזיקוקים על הקיים. אבל אני מבקש שנזכור אותם גם מחר ולעולם".

שורדת השבי ליאת אצילי, ששוחררה בעסקה לאחר 54 ימים בשבי החמאס: "הבטחתי שאדבר בעצרת האחרונה. אני לא בטוחה שזו באמת האחרונה כי עד שזה לא נגמר – זה לא נגמר. נמשיך להגיע לכאן עד שהחטוף האחרון יהיה בבית. זה לא הסוף. זה אפילו לא תחילת הסוף, אבל ייתכן שזה סוף ההתחלה".

היא סיפרה ששמעה על חתימת העסקה כשהתעוררה לפנות בוקר ביום חמישי וראתה את ההודעה של סילביה קוניו, אמם של דוד ואריאל, שכתבה ב-2:41 בלילה רק מילה אחת: 'ישששששששששששששששש'. "יש לי תחושה שהרגע שקראתי את ההודעה הזו יהיה תמיד אחד הרגעים השמחים של חיי. כשאראה את סילביה מחבקת את הילדים אצעק בכל הכוח: יששששששששש".

"עכשיו הרגע לתמוך בחטופים ובני משפחותיהם בשיקום, לקבור את המתים, להתאבל באמת. אבל אחר כך עלינו לקום ולהיאבק על עתידה ואופייה של מדינת ישראל. ומה שנשאיר לילדינו. עכשיו אני עם סילביה, רותי, עינב ויעל, אימהות שהמציאו מחדש את האימהות, עם גליה דוד וכמובן עם כל שאר בני המשפחות, בציפייה וההמתנה הדרוכה והמודאגת אבל גם בשמחה לשובם של הבנים שלנו".

יעל אדר, אימו של החטוף החלל תמיר אדר, משוכנעת שזו לא תהיה העצרת האחרונה. בנה נלחם ב-7 באוקטובר בכיתת הכוננות של ניר עוז, נחטף לעזה, מת בשבי וגופתו מוחזקת בידי חמאס. "יש הסכם, החטופים החיים חוזרים ממש בעוד רגע, ואני כל כך מתרגשת עם המשפחות. אבל זה הסכם שמשיב רק חלק מהחטופים החללים, אנחנו עדיין לא יודעים את מי ומתי. אני לא יודעת האם להכין את הילדים? האם לכתוב הספד? נכונים לנו עוד ימים של מתח וחרדה, לא תרועת ניצחון ולא שירי הלל".

אדר ביקשה מהציבור להמשיך ולהגיע לעצרות ולהפגין בכיכרות עד לחזרת החטוף האחרון. "זה הסכם שלא משיב את כולם, אבל הסכם הכרחי. עלינו לזכור את החללים כולם. מהמסיבות, מהיישובים. חיילי צה"ל, הפצועים בגוף ובנפש, וגם את המשפחות שרואות את רוצחי יקיריהם משתחררים.

"זו אינה שעה לחגיגה. שנתיים אני נאבקת לחזרתו של תמיר והנה מגיע הרגע ואקבל ארון. אני מבקשת מכם העומדים כאן היום, אל תפלו במשחקי האופוריה כאילו ההסכם מביא גאולה. הוא רק מביא סוף למה שלא היה צריך לקרות, לאחר מכן נדרוש הקמת ועדת חקירה ממלכתית ולבוא חשבון עם כל מי שאשם במציאות הלא אנושית הזו".