"חזרתי לגור בניר עוז אתמול, בבית שבו גרתי לפני המלחמה", אמר שורד השבי גדי מוזס בסיום מסע טרקטורים לזכרו של אופיר ליבשטיין ז"ל, ראש המועצה האזורית שער הנגב, שנפל ב-7 באוקטובר. "הידיעה שהחטופים כולם מוחזרים בימים אלה מעוררת בי תקווה ורק כך אוכל להמשיך. הטרקטורים קיבלו את פניי כשחזרתי מהשבי. הם הסמל לחקלאות ולאחיזה בקרקע ויש לזה משמעות אדירה עבורי״ והוסיף מוזס בעיניים דומעות."

במסע שהתקיים היום (א') ביוזמת מרכז השלטון האזורי השתתפו ראשי מועצות אזוריות מכל רחבי הארץ, בני משפחת ליבשטיין ומשפחות חללים וחטופים ונציגי התנועה הקיבוצית ותנועת המושבים.

"המשפחות האלה הן מקור גאוותנו", אמר מוזס, "עכשיו אנחנו צריכים לעטוף את החוזרים ולחבק את המשפחות במלוא הסבלנות. רק עם האמונה והתקווה נצליח. בסבלנות ואמונה נגיע לשדות פורחים מחדש, לייצור חקלאי. בית הספר שלנו יהיה דוגמה ומופת לכל הארץ. קדימה, לעבודה!"

המסע לזכרו של ליבשטיין התקיים לציון שנתיים למלחמה, בסימן השבת החטופים והוקרה לחיילי צה״ל. שיירת הטרקטורים יצאה מאנדרטת "כתב ושם" בכפר עזה ועברה באנדרטת התצפיתניות, באתר הרכבים השרופים ליד מושב תקומה, באתר מסיבת ה״נובה״, בקיבוץ ניר עוז וסיימה את מסלולה בתצפית החקלאים בשדות ניר עוז.

"ביום שתכננו לנסוע לזכרך, נלווה את החיים שחוזרים"

את השיירה הוביל שי חג׳ג׳, יו״ר מרכז השלטון האזורי, ראש המועצה האזורית מרחבים וחברו הקרוב של ליבשטיין ז״ל. ״אופיר, מי היה מאמין שביום שתכננו לנסוע לזכרך, אולי נלווה את החיים שחוזרים, ובכאב גדול על אחינו שישובו לקבורה בארץ", אמר חג'ג' בהתרגשות בתחילת מסע השיירה. "נלחמת על הגבול הזה כדי לשמור עליו, וכעת, באותו שביל בדיוק, נחזיר אליו את החיים. זה הרגע שבו הכאב והתקווה נוסעים יחד".

ראש המועצה האזורית שער הנגב, אורי אפשטיין, גיסו של ליבשטיין ז"ל ומי שנבחר להחליפו בתפקיד, אמר למשתתפי המסע: "לפני שנתיים, בבוקר שמחת תורה, ירד החושך על החיים שידענו. בני משפחה, חברים ושכנים נפלו, נרצחו ונחטפו באותו בוקר נורא, כשהם מגינים על הבית, על המשפחה ועל האדמה הזאת. ביניהם היה גם אופיר ליבשטיין, הגיס שלי, שהיה גם ראש המועצה האזורית שער הנגב.

"שנתיים לאחר האסון ששינה את חיינו לעד, אנחנו עומדים בציפייה דרוכה ובהתרגשות לקראת השחרור הצפוי של החטופים ובהם גם גלי וזיו ברמן שנחטפו משכונת דור צעיר, ועמרי מירן שנחטף מנחל עוז, מביתו, מאשתו ושתי בנותיו. בשנתיים שחלפו, כולנו נושאים על גבנו את כאב האובדן, העדר הוודאות, הגעגוע ליקירים שלנו ואת התקווה לשובם של חברינו החטופים, עליהם לא ויתרנו לרגע."

"לפני חודש אופיר ובנו האהוב ניצן הובאו למנוחת עולמים באדמה שכל כך אהבו, שעליה נלחמו בגבורה ביום הנורא הזה", אמר אפשטיין והוסיף: "הבאתם הביתה, כמו שובם של החטופים שלנו, היא לא רק סגירת מעגל אלא התחלה של מעגל חדש. מבחינתנו זו לא רק אדמה. זהו הבית שלנו שאנו פועלים לבנות מחדש. עבורנו, הגנה על הגבולות עד התלם האחרון, לא כסיסמה. דרך החיים שלנו אמנם גבתה מאיתנו מחירים, אבל המשמעות שלה היא ההבנה שהטרקטור יחרוש עד התלם האחרון. כל גידול שנזרע, כל עץ שניטע, זאת הבחירה שלנו בחיים לניצחון מול האסון הגדול. זאת התקווה לעתיד עבורנו".

"אנחנו הסיפור של ההפקרה"

אסתר בוכשטב, אימו של יגב בוכשטב שנרצח בשבי חמאס והובא לקבורה בספטמבר: "במשך שנים היה לנו חלק משמעותי וחשוב בקיומה של מדינת ישראל. הקמנו את הבית שלנו בנגב המערבי באמונה מלאה במדינה ולא ידענו שהיא פחות מאמינה בערכים האלה ובערבות ההדדית שלה כלפי אזרחיה. אנחנו המשפחות של 7 באוקטובר. אנחנו זה הסיפור של ההפקרה".

"משפחות שהלכו לישון בציפייה לקום לבוקר של חג, וקמו בשבעה באוקטובר בצבע אדום שלא נגמר וקולות ירי בתוך הבית", המשיכה בוכשטב, "היום הזה מסמל מבחינתי את תחילת ההפקרה. את הלבד שהיינו בו כשסביבנו זוועה שלא תיאמן: נרצחים, נשרפים, נפצעים – ואנחנו לבד. החל מסע ארוך של חוסר ודאות ואובדן עמום, שהתחיל עם תקווה ואמונה שהמדינה תהיה איתנו ותעשה הכול למען ביטחונם ושלומם שבני משפחותינו החטופים, אבל לא כך קרה".

"המסע שלנו הסתיים בכאב האובדן של בני הבכור יגב", היא אומרת, "הוא אחד מ-43 החטופים שנחטפו בחיים ונרצחו במנהרות החמאס. יגב הושב לקבורה באדמת נירים, נוף חייו. בימים אלה סוף סוף נחתם הסכם שיחזיר את כולם, וכולנו ממתינים בהתרגשות. נמשיך להיות עם המשפחות עד החטוף האחרון. נזכור ולא נשכח את כל הנרצחים בשבעה באוקטובר, את החיילים שנפלו במלחמה הארורה, את 43 חטופים שנחטפו חיים ונרצחו במנהרות החמאס. נתפלל להחלמתם ושיקומם שכל הפצועים, בגוף ובנפש. נזכור, לא בנקמנות, את ההפקרה שהתחילה בשעה 06:29 ועדיין לא הסתיימה. לא נשכח את אי לקיחת האחריות של האנשים העומדים בראש המדינה".