עשרות אלפים הגיעו לכיכר החטופים החל מ-4 לפנות בוקר, לצפות בהשבת החטופים ולחגוג את חזרתם. קריאות אושר ושמחה תכופות נשמעו בכיכר עם הדיווחים על מעבר החטופים מחמאס בעזה לידי הצלב האדום, אל כוחותינו בצה"ל וחזרה לגבולות הארץ.

מוטי פרנקל מבית שמש הגיע עם המשפחה. "יצאתי מוקדם מהבית בבית שמש, ברכבת הראשונה", הוא מספר. "לא היה לי זמן להתפלל בבית אז באתי עם ארבעת המינים להתפלל כאן בכיכר. היה לנו חשוב להיות כאן הבוקר עם עם ישראל. יש סמליות בארבעת המינים שמסמלים את האחדות, את כל החלקים בגוף וכל החלקים בעם ישראל שהיום הם כולם ביחד.

הגר רופא כתריאל הגיעה עם קבוצת התצפיתניות לשעבר 'לא עוצמות עיניים' לכיכר: "המהות של תצפיתנית זה לא לעצום עיניים ולשמור ולכן אנחנו נמשיך עד שכולם יהיו בבית", אמרה. "כולנו שירתנו כתצפיתניות, ורובנו השתחררנו כבר לפני למעלה מעשור. התגייסנו למאבק מאז החטיפה של התצפיתניות. כשהבנות חזרו הבטחנו שנמשיך להילחם עד החטןף האחרון".

 

"אני בוכה היום. יש לי חברים איראנים שהגיעו מקנדה", אמרה סאבא ח'וי, עיתונאית לונדונית-איראנית שהגיעה לישראל לסקר עבור רשתות התקשורת של האופוזיציה האיראנית הגולה. בידיה היא מנופפת בדגל ישראל ודגל איראן החופשית. "האיראנים בכל רחבי העולם הצטרפו להפגנות לתמיכה בישראל ובקריאה לשחרור החטופים. חברים שולחים ברכות חמות וחיבוק גדול היום לעם ישראל. אנחנו מקווים שנזכה בקרוב לשמחה משלנו עם נפילת המשטר האיסלאמיסטי המרושע במולדתנו וכינון יחסים בין שתי המדינות".

קלאודיה צ'אבס מקולומביה הגיע לתמוך במשפחתו של אלקנה בוחבוט, שמוצאו קולומביאני. "חשוב לי להראות שלא כל הקולומביאנים מחזיקים בדעתו של הנשיא פטרו ששונא את ישראל. אני מכירה את משפחת בוחבוט וגם את משפחתם של שני הקולומביאנים שנרצחו בנובה, בני הזוג איבון רוביו ואנטוניו מתיאס. לכן חשוב לי להיות פה בכיכר עם דגל קולומביה".

תושבי קריית ביאליק מחכים למתן אנגרסט: "הרגשנו שאנחנו חייבים להגיע"

קהל קטן של כמה עשרות התאסף ברחבה הסמוכה לאשכול הפיס בקריית ביאליק לצפות בחזרתו של מתן אנגרסט, תושב העיר, משבי חמאס, באווירה שקטה אך נרגשת. ההתרגשות מתפרצת, עם שירה ספונטנית של "תמיד אוהב אותי", עם הגעת הידיעות הראשונות על מסירת החטופים לידי הצלב האדום. "הבת שלי, שחוזרת בדיוק היום מהצבא, הייתה חברה של אחותו", מספרת שרה (46) צמוק, שהגיעה עם בתה רוני (16), ודמעות עולות בעיניה. "אתה לא יודע מה זה כשבמקום להתרגש שהבת שלך מתגייסת, את בוכה על אח של חברה שלה, שנחטף". היא עטופה בדגל ישראל, שיש לו משמעות מיוחדת. "זה הדגל שבעלי קיבל כשהוא עלה לארץ, בגרעין נעלה, לפני 30 שנה".

באחת הפינות התכנסה משפחה ענפה. הם מדברים בשפה זרה, מנופפים בדגלי ישראל ומוזגים מאטה, משקה ארגינטינאי, מתרמוסים. "זו הפעם הראשונה שכולנו בישראל", מספרת טטיאנה גרימברג בספרדית. "הגענו לבקר את אלקסיס שעלה לארץ, והרגשנו שאנחנו חייבים להגיע". לדבריה, היא הכירה את דודתו של איתן הורן. "הכל מחובר בסוף. ישראל והקהילה היהודית בגולה, אין מבחינתנו גבול". מרדה, אימה של טטיאנה ואם השבט, מוסיפה: "נושא החטופים לא מפסיק להעסיק אותנו. אנחנו מכירים את החטופים, והרגשנו שאנחנו חייבים להגיע". אלקסיס מקריית ביאליק, שאותו ביקרה המשפחה, עלה לפני 3 שנים, "מתוכן, שנתיים במלחמה, שמרגישות כמו נצח", אמר, "אבל אני מרגיש שזה חלק".

על הכיבוד שמסתובב בין הילדים שרצים במרחב אחראיות לירון מיכאלי (39) וציפי אלבוחר לוי (46). "לפני שנה נדרתי נדר", מספרת לירון. "אמרתי לעצמי, אם הם יחזרו, כולם, אני אכין 3 קילו בצק של ספינג' ואחלק לכולם. כששמענו שתהיה הקרנה, אמרתי לעצמי שזו ההזדמנות, למרות שיש לי ילד בן חודש".

חבריהם של השבים ממתינים בשיבא: "אחרי המילואים ב-7 באוקטובר, טוב לשמוח פה"

עשרות התאספו גם סמוך למנחת המסוקים בבית החולים שיבא תל השומר, ביניהם גם חבריהם של השבים דוד קוניו, גלי וזיו ברמן ואלקנה בוחבוט, וחניכי תנועות נוער.

יבגני וטל, חבריו מהמילואים של דוד קוניו, הגיעו עם דגלי ישראל, וההתרגשות ניכרת בפניהם. ״אחרי המילואים ב-7 באוקטובר, שאף אחד לא חייך, בטח אחרי ששמענו על דוד, טוב לשמוח פה״, הם אומרים. ״הוא בחור מצחיק, התגעגענו ועכשיו אשכרה נפגוש אותו, בתקווה שנתראה עוד שבועיים כשיתחזק״.

דניאלה הורנשטיין ודניאל תם, חברות של אלקנה מהמסיבות, הגיעו לעודד. ״באנו לסגור מעגל״, אומרת הורנשטיין. הם איבדו חברים רבים בנובה, וכעת מתקיימות אזכרות השנתיים. ״זו פעם ראשונה שאני מתרגשת אחרי שנתיים״, היא אומרת.

בטירת כרמל חוגגים את שובו של מקסים הרקין: "זה יום עצמאות שני"

בלב חניון בשכונה החדשה בטירת כרמל, עומד קהל כבר כמה שעות בשמש, רבים מתוכו עטופים בדגלי ישראל, וכולם מביטים בהתרגשות במסכים. כשמגיע אות חיים ממקסים הרקין, תושב העיר, הם פורצים בתרועות רמות, שרים 'עם ישראל חי' ואפילו נמצא מי שתוקע בשופר למחיאות כפיים. ראש העיר דודו כהן התייצב שם כבר בשש בבוקר. "אנחנו פה בטירה מרגישים לזה קשר חזק", הוא מספר. "יש לנו פה 2 נרצחים בנובה, 15 ניצולים מהנובה, וכמובן את מקסים. מבחינתנו זה גם שלנו, וגם של שאר עם ישראל".

אורלי שינדר היא חברה קרובה של אימו של מקסים הרקין. "אין חג בשנתיים האחרונות שזה לא ליווה אותנו", היא אומרת. "שלא הזמנו אותם, שלא חשבנו עליהם. גם כשהבת של מקסים, מוניקה, הגיעה מרוסיה, אירחנו אותה אצלנו". היא מצביעה על האנשים החוגגים על המסך ומוסיפה, "ככה, ככה התחושה".

"זה יום עצמאות שני", מספר בחיוך ענק תושב העיר עוזי נחום שהגיע עם אשתו שושי ועם חבריו רמי ואמה עפרוני, כולם בשנות ה-60 לחייהם. " תראה כמה שמחה, תראה כמה דגלים. אנשים מכל הסוגים פה, שמחים. זה יום גדול". "היו גם 20 לידות חדשות היום" מוסיפה אמה. "מבחינתנו מקסים הוא משפחה, אפילו שהוא לא בדיוק הדור שלנו". הם לא שוכחים את החטופים החללים, שושי מוסיפה. "תמיד קצת עצב, קצת שמחה, אנחנו לא יכולים בלי זה", אומרת אמה "אבל חשוב לדעת לשמוח".