
באולם קטן בשכונת כרמי גת בקריית גת, התכנסו כמה עשרות חברי קיבוץ ניר עוז לצפות בשחרור החטופים, בהם גם ארבעה מבני הקיבוץ – האחים אריאל ודוד קוניו, מתן צנגאוקר ואיתן הורן. כשהוקרנו שיחות הווידאו של החטופים והמשפחות שארגן חמאס רגע לפני השחרור, והחיבוקים של עינב צנגאוקר עם בנה מתן, האולם וגם המדרכות ברחוב שלידו התמלאו בחיוכים ובהתרגשות.
"מצב הרוח מעורבב", אמר גל גורן, חבר קיבוץ ניר עוז, בנם של אבנר ומיה גורן ז"ל שנחטפו ונרצחו ב-7 באוקטובר, "מצד אחד אנחנו שמחים ומתרגשים מאוד מהשבתם הוודאית של ארבעת חטופינו החיים. בתקווה שאולי אלה יהיו 22. במקביל, אנחנו מאוד חרדים לגורלם של חמישה חללים, ולכל 26 או 28 החטופים החללים. אנחנו מחכים שכמה שיותר ישובו".
"לפני מספר חודשים ישבנו עם משפחת גולדין ועלה שם הפחד והחשש שההפקרה יכולה לקרות שוב", אומר גורן, "כי מי שיהיה מוכן להפקיר חלל, יהיה מוכן להפקיר חי. אי אפשר יהיה להניח ידיים עד שהאחרון חוזר". בקיבוץ מצפים גם לשובם של חמישה חטופים חללים: אריה זלמנוביץ', עמירם קופר, תמיר אדר, רונן אנגל ואליהו מרגלית.
"ההסכם הזה הגיע לא מתוך קדושת החיים אלא מתוך לחץ", אומר גורן, "לכן אנחנו נמשיך להיאבק על קדושת חיים, על ועדת חקירה ממלכתית, וברמה האישית אני אומר – גם להחליף את הממשלה הזו באחת חומלת וסולידרית יותר".
בכניסה לאולם מונחת קופסה גדולה ובה חולצות עם תמונותיהם של דויד ואריאל קוניו שהוחזקו בשבי. מי שהדפיסה אותן היא אימם של דויד ואריאל, סילביה קוניו. לצידה – דף נייר ענקי שכתבו חברי הקיבוץ ותושבי השכונה בעצרת של חברי הקיבוץ במוצאי שבת האחרונה, עם כתובת גדולה במרכז – "מחכים לכם".
רונית לוין, שכנה של חברי ניר עוז בכרמי גת, שותפה להתרגשות. "מותר קצת לחייך כי פתאום הזמן שהיה תקוע התחיל לזוז. משהו התחיל סוף סוף לזוז"
להתכנסות הגיעה גם הודיה חברוני, סטודנטית בכפר הסטודנטים 'קדמה' בניר עוז: "התחושה של לראות את דויד ואוריאל מטורפת, אין הרבה מילים, רואים את זה בעיניים של האנשים. כרגע אי אפשר להגיד מה יקרה הלאה מפה. נצטרך לקום".


