רבקה בוחבוט, אימו של החטוף אלקנה בוחבוט, סיפרה היום כי "אלקנה ראה את העצרות והתפילות כשהיה בשבי, ולא הרגיש לרגע אחד שהוא נשכח. נמנע ממנו אוכל בשבי, ולקראת השחרור האביסו אותו, בניגוד לבקשה של ישראל. הוא נפוח וסובל מכאבי בטן". בהצהרת משפחות חטופים ששבו במרכז הרפואי שיבא אמרה בוחבוט שהמשפחה תיאבק גם על החזרת החללים החטופים: "אנחנו כאן עד החטוף האחרון".
מירי בן עמי, אמו של יוסף חיים אוחנה, אומרת ל'דבר' לאחר ההצהרה: "יוסף כרגע משתקם, מתאושש. בעזרת השם, זה תהליכי. הוא שמח לראות אותנו. בינתיים הוא שומע את המידע. אנחנו לא יודעים כמה זמן עוד יש לו בבית החולים, הוא כרגע בבדיקות".
אבי אוחנה, אביו של יוסף חיים אוחנה: "שובו של יוסף חיים אחרי תקופה ארוכה וכואבת הוא מופת של רחמי שמיים, אמונה וסולידריות שאין לה אח ורע. תודה להנהגה הרוחנית שליוותה אותנו – דברי התקווה והתפילות שחיזקו אותנו פעם אחר פעם".
מכבית מאייר, דודתם של גלי וזיו ברמן: "גלי וזיוי שלנו חזרו הביתה. הם חזרו לחיים שנלקחו מהם באותה שבת. הם הופרדו ונקרעו באכזריות בפעם הראשונה בחייהם והתאחדו אתמול".
אשתו של עמרי מירן: "הבטחתי להיאבק עד שעמרי ישמע סוף סוף את המילה 'אבא', אתמול ההבטחה סוף סוף התקיימה"
"אתמול רוני ועלמא פגשו את אבא לראשונה, אחרי 738 ימים", אמרה הערב לישי לביא מירן, אשתו של עמרי מירן, בהצהרה של משפחות חטופים שחזרו בבית החולים איכילוב בתל אביב. "מאז אותו יום נורא הבטחתי להיאבק עד שעמרי ישמע שוב את המילה 'אבא' ויקבל חיבוק מרפא. אתמול ההבטחה הזו סוף סוף התקיימה."
מירן ביקשה להודות לציבור שנאבק למען השבת החטופים. "אני רוצה לומר הערב לכל מי שצופה בישראל, שהרגע הזה לא היה קורה בלעדיכם. כל אדם שיצא לרחוב. התנדב, תמך במשפחות. התמונות והסרטונים – הרגע הזה גם שלכם. יש לנו עוד כל כך הרבה להשלים וללמוד. אבל עמרי ראה אותנו. שמע אותנו. היינו עבורו אוויר לנשימה. גם ברגעים הנוראים שחשב שזה הסוף.
"בשבועות האחרונים הלחימה התקיימה ממש מעל ראשו בעזה. לשמחתי הצלחנו להביא להסכם לפני מה שיכול היה להיות הסוף המר והרע מכל. אני מבקשת להודות לדני (מירן, אביו של עמרי – נ"כ), או כפי שרבים מכירים 'האיש עם הזקן הלבן'. שותפי למאבק. איש ברזל עם לב זהב שבגיל 80 נכפה עליו מאבק שרבים לא היו מסוגלים לשאת על גבם גם בגיל צעיר יותר. הראשון להגיע לכל הפגנה והאחרון לעזוב את הכיכר. הלוואי תזכה עכשיו בנחת לה אתה ראוי.
"תודה למשפחתי. אחותי מיכל ואחי משה. הוריי רות ואבנר. תודה שהייתם גב ומשענת. בשקט ובצניעות. בין אם בבית עם רוני ועלמא, ובין אם בהתרוצצויות בבית הלבן. אני אוהבת אתכם כל כך. אני רוצה להודות למטה המשפחות, העובדים והמתנדבים שהפכו בשנתיים האחרונות למשפחה לכל דבר ועניין. המשכתם לתמוך במאבק הזה גם מול השמצות מרושעות. לקציני השבויים והנעדרים ובראשם אלוף ניצן אלון שלא נשבר ולא ויתר. שהפך את החזרת חטופינו למשימת חייו. עם ישראל חב לו יותר ממה שניתן לתאר. לקצינה המלווה שלנו סיגל. קרן אור שהחזיקה איתי את האמונה והנר ברגעים הכי קשים. לבית החולים איכילוב על קבלת הפנים החמה והטיפול המסור. את אהבתי ותודתי לקהילת נחל עוז, ולקהילת שער הנגב כולה.
"התחזקנו וקמנו ביחד. אנשי קיבוץ כרמים, אתם מספקים לנו בית חם שאנחנו כל כך זקוקים לו. לדונלד טראמפ, לקושנר ווויטקוף, שפתחו לנו את הדלת גם כשאף אחד לא דיבר איתנו. המסירות והנחישות שלכם הביאו אותנו לרגע המיוחל הזה".
"תודתי העמוקה ביותר לכם אזרחי ישראל, ללוחמי צה"ל וכוחות הביטחון. אתם האור בקצה המנהרה. הסיבה בגללה ניצחנו ונמשיך לנצח. אני גאה להיות ישראלית. גאה שזהו עמי. שבחר בהיגיון, בשכל הישר ובערכים. תהיו גאים, כי הרגע הזה גם שלכם. לוחמי צה"ל ומשפחותיהם, קצרה היריעה לתאר את תודתי. אני אסירת תודה על הלוחמים שיחזרו הביתה והחיים שנשמרו, על המילואימניקים שיחזרו למשפחותיהם.
"אני לא יכולה שלא לחשוב על חברי הקרב נדב רודאיף, שיקבל את אביו בארון, יחד עם משפחות החטופים הנוספות שעבורם הסיוט עוד לא נגמר והשמחה לעולם לא תהיה שלמה. על חברי גיל דיקמן ועל משפחות החטופים שנרצחו בשבי כי לא חתמו על הסכם בזמן. על חבריי אייל ושרון אשל, שלא יזכו לחבק את ביתם רוני. פצע שתמיד יישאר כואב. המעט שנוכל לעשות עבורם כמדינה זה לספק להם תשובות.
"אתמול התחיל מסע השיקום שלנו, אבל עדיין לא כעם, כי לא כולם פה. הוא לא יוכל להסתיים עד שלא ישוב החטוף האחרון ועד שלא תוקם וועדת חקירה ממלכתית. אנחנו נהיה חלק מהמאבק הזה עד החטוף האחרון וועדת החקירה הממלכתית, כי רק כך נוכל להקים מדינה בה רוני ועלמא יוכלו לגדול".
דני מירן: "ביקשתי מטייס המסוק להקיף את כיכר החטופים, להודות לעם ישראל על כל האהבה"
דני מירן, אביו של עמרי: "אני רוצה להודות בעיקר לעם ישראל על התמיכה המתמשכת שהייתה באהבה גדולה. באהבה גדולה עמרי בני חזר אלינו. אל כל עם ישראל. אתמול חזרנו עם המסוק שהחזיר אותנו מרעים וביקשתי לעשות הקפה סביב כיכר החטופים. כשראיתי את הקהל המריע, ביקשתי מהטייס הקפה נוספת. לא יכולתי שלא להודות גם בדרך הזו לעם ישראל, על כל האהבה שהרעפתם עלינו. תודה, תודה, תודה. למושבה יסוד המעלה ולכול תושביה. אני רוצה להודות מפה על כל העשייה שלהם – הצבת עמרי בראש העניינים מהכניסה ליסוד המעלה ועד לסוף המושבה. בתמונות ופלקטים. כל מי שנסע למרכז הארץ הביא ארגזים שלמים של פירות למטה החטופים כדי להשתתף איתנו.
"עמרי חזר בריא כפי שאמרתי מלכתחילה. עמרי חוזר חי בריא ושלם. ואכן עמרי לא אכזב. יחד עם לישי אישתו שלחמה כלביאה יקבלו את ההחלטה היכן ייבנו את ביתם החדש. מוטלת עלינו חובה מוסרית, על כל המשפחות. להמשיך לתמוך בשאר המשפחות של החללים שטרם הושבו ארצה לקבורה מכובדת. על ממשלת ישראל האחריות למלא את ההסכם ככתבו. לא עוברים לביצוע הסעיף הבא ללא השלמת הסעיף הנוכחי. כי אם ימשיכו להסיג את צה"ל, למה שיחזירו אותם? צריך להשיב את החללים ורק אז להשלים את הצעדים הנוספים. רק בהחזרת אחרון החטופים נדע מנוח. מוטלת חובה על כולנו להמשיך במאבק כחומה בצורה.
"תודתנו לצה"ל ולכוחות הביטחון הגלויים והסמויים שכולם ללא יוצא מן הכלל עשו הכל, ימים ולילות להחזרת החטופים. לנשיא טראמפ על התושיה והלוגיקה המדינית שהפעיל וידע להוביל את כל המהלכים והביא אותנו עד הלום. ליום שכל החטופים החיים חזרו. אני מבין ומקווה שהוא קלט את הרגישות והחשיבות של החזרת שאר החטופים החללים ארצה וימשיך לעשות לכך.
"אני רוצה להודות למטה החטופים שהשכיל מהיום הראשון להקים אגפים מיוחדים – לוגיסטיקה, משפחות, מדיניות פנים וחוץ, רפואה וכו'. אני חושב – אילו היה משרד ממשלתי אחד במדינה שהיה בנוי כמו המטה הזה מבחינת ההתנהלות, המדינה שלנו הייתה נראית אחרת לגמרי. אני מודה למטה שהוקם מלכתחילה במתכונת הזו. אחרונים חביבים ואני אוהב אותם יותר מאשר את המטה וכל דבר אחר – זה המתנדבים של מטה החטופים ששירתו אותנו יום ולילה, 24 שעות ביממה. הם היו נפלאים תודה רבה לכם על הכל".
אמו של נמרוד כהן: "הוא חזר רזה, עייף ומותש, אבל עם חיוך ענק על פניו"
ויקי כהן, אמו של נמרוד כהן: "אחרי שנתיים אני סוף סוף יכולה לנשום לרווחה. האוויר חזר לי לריאות. שנתיים לא עצמתי עין בלילות. החרדה לא הרפתה. משהו נפלא קרה אתמול בלילה. כולנו כל המשפחה קרסנו למיטות בשעה מוקדמת וישנו נפלא, כשנמרוד לצידי, בטוח ומוגן. אתמול היה יום מרגש של ציפייה וחרדה שהתנקזו לרגע של פורקן. באותם רגעים לא אמרנו מילה. רק התחבקנו ונתנו לדמעות לפרוץ.
"נמרוד חזר רזה, עייף ומותש, אבל עם חיוך ענק על פניו, שמספר על חיים חדשים שניצבים לפניו. הדרך עוד ארוכה. כולנו מגוייסים להחזיר אותו לחיים נורמליים ככל האפשר. ללוות אותו במסע הארוך, המשמח ומלא התקווה.
"אני רוצה לומר תודה למי שבזכותם נמרוד כאן. לנשיא טראמפ, לוויטקוף וקושנר ולכל הגורמים בממשל האמריקני שהפכו עולמות. לחיילי צהל בסדיר ובמילואים ולבני משפחותיהם שלא עצמו עין כמוני בשנתיים האחרונות. למטה המשפחות ולכל המתנדבים שעטפו אותנו. לאותם השרים בממשלה שכן היה להם אכפת ושכן פעלו. לאנשי התקשורת שבמשך שנתיים עמדו לצידנו ברגישות ובנחישות, ואפשרו לנו להשמיע את קולנו. לבית החולים איכילוב על הטיפול והליווי המסור והחם.
"ולכם אזרחי ישראל, שבמשך שנתיים יצאתם איתנו לרחובות ונלחמתם איתנו על הערבות ההדדית, על הזהות שלנו כמדינה ועל הערכים שאנחנו רוצים להוריש. כשסיפרתי לנמרוד הוא היה מאושר. תודה ענקית גם בשמו לכל אחד ואחת מכם. ומעל הכול למשפחות החיילים ששילמו את המחיר היקר מכל. אני איתכם. לעולם לא תהיו לבד. היקירים שלכם גיבורים לנצח. עם ישראל לעולם לא ישכח, המסע עוד לא תם. הוא יסתיים רק כשאחרון החללים יובא לקבורה ראויה".
אמו של מתן אנגרסט: "קשה לי להתרגל למחשבה שהיו מי שהיו מוכנים לוותר עליו"
ענת אנגרסט, אמו של מתן אנגרסט: "הלילה נרדמתי לראשונה כשהראש של מתן בחיקי. גם בשיא רגעי המשבר האמנתי שהעם הזה יצליח במשימה להחזיר את האחים והאחיות. כי אמא לא מוותרת על ילדיה ואומה שלמה לא וויתרה על אזרחיה. אני נושמת לרווחה יחד עם אמהות החיילים, שיודעות עכשיו יותר מתמיד שכשהן שולחות את בניהן להילחם עבור המדינה – המדינה תילחם עבורם בחזרה. אני מצדיעה לצבא ולכוחות הביטחון. אתם הגיבורים שלנו. אתם הבאתם את הרגע. משפחת שריון. חטיבה שבע. מתן גאה בכם מאוד. הוא התחיל להחישף למאבק שהתנהל כאן וביקש למסור תודה. הוא ביקש שנמשיך להיאבק עד שכולם חוזרים.
"הוא לומד מחדש שגרה. לאכול בסכין ומזלג. כשאני רואה אותו מסתגל לחופש קשה לי להתרגל למחשבה שהיו מי שהיו מוכנים לוותר עליו. שההסכם הזה נחתם מעל גורמים בהנהגה ולא בזכותם. שניתן היה להציל עוד 42 חטופים שעבורם כבר מאוחר מדי. אני רוצה להודות לנשיא ארה"ב ולצוותו שפעלו במסירות והתמדה להצלת יקירינו. למרים אדלסון על פועלה ללא לאות להשבת החטופים. למטה המשפחות, עובדים ומתנדבים שהולכים איתנו יד ביד במסע הקשה הזה. לבית החולים איכילוב על הטיפול. לתקשורת שמסייעת לנו להשאיר את נושא החטופים בכותרות ומעלה את המודעות יום אחר יום במשך שנתיים.
"חשוב לי לספר לצד השמחה שאחד הדברים הראשונים שסיפר לי מתן כשנפגשנו – אמא תדעי שהיינו לבד באותו בוקר, אבל נלחמנו וחיסלנו המון מחבלים. הוא סיפר על תומר ליבוביץ, דניאל פרץ ואיתי חן הצוות. מגיע להם להיקבר במדינה עליה נלחמו. איתי, לא נוותר עד שתחזור אלינו. למדנו לאורך הדרך איך זה מרגיש להישאר מאחור ולא נאפשר זאת לאף משפחה".
יאיר הורן, אחיו של איתן הורן: "זו נשימה ראשונה אחרי שנתיים"
יאיר הורן, שורד השבי ואחיו של איתן הורן ששוחרר אתמול: "לפני כשמונה חודשים חזרתי הביתה אחרי 498 ימים נוראים בשבי חמאס. ימים של פחד, כאב ומאבק יום יומי לשמור על צלם אנוש. לפני כשמונה חודשים חזרתי הביתה אבל האמת היא שרק היום אני חופשי. רק עכשיו כשאחי הקטן והאהוב איתן סוף סוף חזר אלינו. (בדמעות). הלב שלי, הלב שלנו שוב שלם. אי אפשר להסביר במילים מה אני מרגיש. נשימה ראשונה אחרי שנתיים. סוף סוף אפשר לנשום, לחבק, לגעת. להעז לחייך. אני רוצה לאמר תודה שאחי הקטן חזר אלינו חי ושלם. תודה גדולה לעם ישראל. לאזרחיות והאזרחים. למשפחות. לילדים שעמדו בצמתים. אלה שצעקו, אלה שהתפללו. אלה שהחזיקו שלטים. אלה שכתבו לנו מכתבים. הרגשתי אתכם גם מתוך החשיכה. התמיכה שלכם הייתה חבל ההצלה שלי.
"תודה למשפחות החטופים שהפכו למשפחה שלי. אנחנו לנצח נישאר משפחה אחת. משפחה של שותפות גורל. תודה למטה המשפחות, לצוות ואלפי הפעילים המסורים. לילות כימים עבורנו. הייתם לנו לבית בימים שהבית התערער. תודה לבית החולים איכילוב שמטפל במשפחתי בפעם השנייה. תודה עצומה מעומק הלב והנשמה לכוחות הביטחון. ולכל מי שפעל יום ולילה כדי שהרגע הזה יקרה.
"ולבסוף, תודה אמיתית עמוקה וכנה לנשיא דונלאד טראמפ שבזכותו אני חי. אני כאן. וגם אחי הקטן סוף סוף כאן. תודה לך על המעורבות האישית. על הנחישות. על האומץ להוביל לעסקה גם כשהכל נראה חסר סיכוי. המאמצים שלך הצילו חיים רבים. היום הלב שלי סוף סוף שלם יותר, אבל עדיין לא לגמרי. עוד יש חטופים שלא שבו. משפחות אהובות שתלויות בחוסר ידיעה. בין תקווה ליאוש ממתינות ליקריהןם שישובו. עד שכולם יחזרו הביתה לא ננוח ולא נעצור. גם כחברה ישראלית לא נוכל לקום מהשבר. להחלים. עד שכל החללים ישובו לקבורה ראויה. אני מודה לכולכם מעומק הלב על העוצמה והאנושיות. בזכותכם האור גבר על החושך."
אביו של איתן מור: "הוא חוזר לחיים, אנחנו עוטפים אותו במה שצריך"
ד"ר צביקה מור, אביו של איתן מור ששוחרר אתמול ונמצא במחלקת השבים בבית החולים בילינסון בפתח תקווה, סיפר על מצבו בהודעה לתקשורת: "איתן שלנו חוזר אל החיים בישראל, חוזר אל החיים במשפחה, חוזר לקחת אחריות על עצמו. לבחור בעצמו מתי הוא שותה קפה, מתי הוא הולך לשירותים, מתי הוא אוכל וכמה הוא אוכל, וברוך השם, איתן יותר טוב, אני יכול להגיד אחרי 24 שעות, איתן כבר יותר טוב, ממש מתקדם, גם הרופאים אומרים. גם המצב הבריאותי שלו, ברוך השם, טוב, יש עדיין קצת עבודה.
"ואנחנו עוטפים אותו, עוטפים אותו כאן כמה שצריך, הצוות כאן בבלינסון מדהים, מדהים, כולם עוטפים אותנו כאן, מפנקים אותנו, עוזרים לנו בכל דבר, ואנחנו נהיה עם איתן עד שאיתן יוכל לחזור לשגרה שלו, הוא כבר מחכה לזה גם כן."
