השבוע, עם ליל הסדר, מלאו 15 שנים למבצע 'חומת מגן', מבצע צבאי רחב היקף, שהאות לו ניתן עם הפיגוע הנורא במלון פארק בנתניה. במסגרת המבצע שהחל ב-29 למרץ והסתיים בעשירי במאי 2002, הופעלו חמש אוגדות שפעלו ברמאללה, שכם, ג'נין, בית-לחם, חברון, טול-כרם, קלקיליה ויריחו, ובמהלכו נהרגו 34 חיילי צה"ל. מאות פלסטינים נהרגו במהלך המבצע.

"בסוף בספטמבר 2000 פורצת האינתיפאדה השנייה, ומתחיל גל אלימות חריף ביותר, שאחד ממרכיביו המרכזיים הוא גל של פיגועי התאבדות", מתאר ד"ר שאול שי, מנהל המחקרים במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי. "האירועים מתרחשים אחרי הסכמי אוסלו ואחרי כישלון קמפ דיוויד, הרשות הפלסטינית בראשות יאסר ערפאת שהייתה אמורה לדאוג לשקט באזור לפי ההסכמים, מאפשרת לאזרחים לנקוט באלימות, ואף המנגנון הביטחוני הפלסטיני תומך ומשתתף בטרור."

זירת הפיגוע במלון פרק בנתניה (צילום: פלאש 90).

שי מחזיר אותנו לליל הסדר של שנת 2002, עת נכנס מחבל למלון פרק בנתניה, מפוצץ עצמו ורוצח 30 ישראלים, "הציבור חיכה שמדינת ישראל תחליט להחזיר את הביטחון. שנה וחצי לפני כן, מדינת ישראל ניסתה לחזור כל הזמן למשא ומתן עם הפלסטינים ולכן היו הרבה מגבלות על צה"ל לתגובה לפיגועים. היה קונזנזוס ביחס למבצע והדבר בא לידי ביטוי בגיוס של המילואים, שהתייצבו יותר אנשים ממי שקראו לו".

בישיבת הממשלה שנערכה במוצאי החג, החליטה ממשלת שרון, על יציאה למבצע 'חומת מגן' שמטרתו הוגדרה כהחזרת השקט לאזרחי מדינת ישראל. "לחיילי צה"ל ולמפקדיו ניתנו הוראות ברורות" נמסר בהודעה לכנסת, "להיכנס לערים ולכפרים שהפכו מקלט לטרוריסטים; לתפוס ולעצור מחבלים, ובעיקר את שולחיהם ואת אלה המממנים אותם ונותנים להם חסות; לתפוס ולהחרים נשק ואמצעי לחימה שמיועדים לפגוע בישראל; לחשוף ולהשמיד מתקני טרור, מעבדות חבלה, מפעלי ייצור נשק ומתקני מסתור. הפקודות הן ברורות: לפגוע בכל מי שיאחז בנשק ולשתק כל מי שינסה להתנגד לפעולת הכוחות ולסכן אותם, ולהימנע מפגיעה באוכלוסייה האזרחית."

ד"ר שאול שי (תמונה באדיבות המצולם).

מבצע "חומת מגן" להריסת תשתיות הטרור ברשות הפלשתינית על ידי כוחות צה"ל. חיילי צה"ל בפאתי העיר ג'נין. (צילום: משה מילנר/ לע"מ).

הקרב הקשה ביותר במבצע היה על מחנה הפליטים בג'נין, שהחל בשני באפריל. המחנה מולכד במטעני חבלה רבים, מארבים מוקמו בסימטאות הצרות במחנה, והחמושים הפלסטינים מכל אירגוני הטרור נעזרו וניצלו את האוכלוסייה האזרחית כחלק ממערך הגנה, ששימשו הן כמסייעים להכנת חומרי נפץ הן כעורף לוגיסטי ומודיעיני, והן כמגן אנושי.

חיילי צה"ל ביצעו לחימה מבית לבית, תוך סיוע של מסוקי קרב, טנקים ודחפורי די-9 שניקו מטענים ופתחו דלתות ממולכדות. ב-9 באפריל, מחלקת לוחמי חי"ר במילואים מגדוד נחשון בפיקוד רב סרן עודד גולומב, נתקלה במארב שכלל לוחמים פלסטינים ובתים ממולכדים, במהלכו נפלו 13 חיילים מהגדוד. בקרבות במחנה הפליטים נהרגו 23 חיילי צה"ל.

למרות ההשלכות הקשות של המבצע אומר שי כי "המבצע היה מחויב מציאות, צה"ל החזיר לעצמו את השליטה בשטח ושיפר בצורה ניכרת את השליטה המודיעינית. המבצע הוא קו פרשת מים. מהנקודה הזאת התחילה ירידה חדה בפיגועי ההתאבדות ועד שב-2004-2005 האינתיפאדה דוכאה סופית."

מבצע "חומת מגן" להריסת תשתיות הטרור ברשות הפלשתינית על ידי כוחות צה"ל. בצילום, פעילות חיילי צה"ל בבית לחם (צילום: אבי אוחיון/ לע"מ).

שי מתייחס להשפעות של המבצע עד היום, ומסמן אותו כאחת הסיבות להורדה דרמטית בטרור ביהודה ושומרון, "השליטה של צה"ל בשטח איפשרה את בניית גדר הביטחון לאורך מרבית השטח שבין יהודה ושומרון לשטחי הקו הירוק. בניית החומה הייתה לתרומה מאוד מרכזית בהורדת הפיגועים". מוסיף שי, "המבצע מנע את התפתחות של תשתיות טרור, נגיד היום רואים מה קורה ברצועת עזה כולל יצור מרגמות וקסמים ואלימלא המבצע יכול להיות שהינו סובלים גם באיזור יהודה ושומרון מנושא ירי תלול מסלול".

השפעה משמעותית נוספת ששי מונה ביחס למבצע ומשפיעה עלינו עד היום היא שינוי התפיסה של הפלסטינים ביחס לישראל, "במהלך המבצע נכלא ערפאת ברמאללה והיה שם כמעט עד סוף חייו. יורשו, אבו מאזן שהגיע אחריו, כבר בא עם תפיסה אחרת, שאלימות לא משרתת את הפלסטינים אלא פוגעת באינטרסים שלהם. המבצע הוא נקודת מפנה אסטרטגית בכל היחס של הפלסטינים לישראל."