כ-300 משתתפים בטקס קהילתי לציון שנתיים לאירועי 7 באוקטובר ולמלחמת חרבות ברזל בקיבוץ כפר עזה היום (חמישי). 64 מחברי הקיבוץ נרצחו ב-7 באוקטובר, אנשי כוחות ביטחון רבים שלחמו בגבורה איבדו את חייהם במתקפה הרצחנית ו-19 מחברי הקיבוץ נחטפו.

לוח זיכרון לנרצחים ב-7 באוקטובר בבית העלמין בכפר עזה (צילום: דוד טברסקי)

שגית מור, קבוצת צבר: "הקיבוץ שהכרנו ואהבנו הפך לזירת טבח, טראומה, אובדן ושכול. כפר עזה שהכרנו לא תהיה, אבל היא תקום. לא ברור איך ומתי, אבל תקום".

הטקס נמשך בהקראת שמותיהם של קורבנות הטבח בקיבוץ.

נטעלי צדיקביץ', בתו של עומר צדיקביץ', חבר הקיבוץ שנרצח ב-7 באוקטובר: "אחרי שנתיים הגענו לשיא. שנתיים מאז שהרסו אותנו. הבתים, הקהילה, הקיבוץ, הילדות והחלומות.

נטעלי צדיקביץ'. "צריך להסתכל למציאות בעיניים ולהגיד: פשוט הפסדנו" (צילום: דוד טברסקי)

"החזקנו את הלב שלנו חזק כי היו לנו חטופים להחזיר, ואני לא מאמינה שאני קוראת את זה, אבל אין יותר חטופים חיים בעזה, וזה מאפשר קצת לנשום. אבל יותר טוב מזה לא יהיה. אני הייתי רוצה להכניס אופטימיות, להגיד שננצח, אבל כבר מזמן הפסדנו, ואין איך לשנות את זה. הפסדנו משפחות, חברים, אימהות ואבות. צריך להסתכל למציאות בעיניים ולהגיד: פשוט הפסדנו. יש לנו תפקיד. אסור לתת לזמן לרכך את הכאב ולהרחיק את אלו שאיבדנו. יש לנו תפקיד לגרום לעולם לא לשכוח אותם. להיות ראויים להם".

ינאי קציר, שאביו דוד נרצח ב-7 באוקטובר: "עכשיו כשגלי וזיוי חזרו אלינו אפשר לנסות להתחיל לנשום. להיות פה זה הדבר הכי מפרק שיש. להיות חלק מקהילה זו זכות. להיות חלק מכפר עזה – זו זכות.

ינאי קציר. "להיות חלק מכפר עזה – זו זכות" (צילום: דוד טברסקי)

"החיים הקודמים נראים כמו הזיה. מצפים שאחרי שנתיים הדברים יחזרו למסלולם, שצריך לשים את 7 באוקטובר בצד. אבל זה לא בניין שלוקח לבנות שנה. זה דבר שייקח שנים ארוכות. צריך להסתכל גם על הטוב – מכפר עזה קמה 'קומו', קמו קבוצות הצעירים שלחמו על החטופים. אלו גיבורים שבאים לתקן".