עמית נמרודי ספדה היום (חמישי) בהלוויתו של אחיה תמיר נמרודי ז"ל, שנחטף ב-7 באוקטובר: "אח שלי. בסיוטים הכי גרועים שלי לא חשבתי שאצטרך להספיד אותך. כואב לי כל כך שהיו לנו רק 14 שנים ביחד". תמיר, בן 18 בנופלו, שירת כמש"ק חינוך במת"ק עזה שביחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים בחיל החינוך והנוער. "היית החבר הכי טוב שלי, אני מתגעגעת לימים שהיינו נשארים ערים עד אמצע הלילה ומדברים על הכול", ספדה לו אחותו.

"במשך שנתיים היינו בחוסר ודאות מוחלטת. חיכינו לחיבוק אבל גם לדפיקה בדלת. הלב שלי מדמם תמיר, הוא מדמם. איך אני אמשיך בלעדייך? אני עדיין לא באמת מבינה מה קורה לי ואני רק מחכה שמישהו יבוא וייקח ממני את הכאב. אני נפרדת, אבל לא באמת, כי אתה איתי תמיד בכל מקום ובכל זמן. נוח על משכבך בשלום אח שלי. אני אזכור אותך תמיד".

אלון נמרודי, אביו של תמיר ז"ל: "איזה ילד קסם היית. שנון, חכם, ורבלי, עם חיוך ממיס וחיבוק ששובר צלעות. איך היית מגיח מאחוריי, עם עיניים טרוטות אחרי שינה טובה, וצועק, 'אבו, תביא חיבוק' ולא היית ממתין לתשובה וניגש אלי ומחבק חיבוק חם, והייתי אומר לך 'תמירו אתה תשבור לי צלע'.

בתחילת המלחמה ביקשו ממשפחות החטופים לשלוח הקלטות קול של יקירנו כדי שיהיה ניתן לעשות חיווי קולי במאמץ לאיתורם. היה לנו קשה למצוא הקלטות קול שלך. חברייך שלחו לנו וידאו מבילוי שלכם שבו אתה אומר להם: 'צ'סר? צ'סר? צ'סר?'. עם חיווי קולי כזה רצינו לאתר אותך. אז ארים כוסית צ'ייסר למענך ולזכרך בן יקר ואהוב שלי, עם הוודקה הפתוחה שלך, שנמצאת אצלי וממתינה שתשוב. ואני בכלל לא שותה וודקה. מצדיע לך".

אלון נמרודי, אביו של תמיר ז"ל. "צ'ייסר לזכרך יקר ואהוב שלי, עם הוודקה שהשארת פתוחה, ממתינה שתשוב" (צילום: אלון גלבוע)

"בלילות שישי או בימי חופשה, אחרי ארוחת הערב, הייתי מזמין את מיקה ועמית לצפות איתך בסדרות או סרטים מצחיקים. הצחוק המתגלגל שלך ושל אחיותייך הרעידו את הבית והשיחות איתן היו ממשיכות עד הבוקר. הייתי שולח לך הודעה 'תמירו – אפשר קצת שקט בבקשה?' והיום, אני מתחנן שתעשה לי רעש. תמירו שלי עשיתי כל מה שיכולתי, נשבע. אולי לא מספיק. אני מצטער שלא הצלחתי להחזיר אותך בריא ושלם הביתה. הלוואי והייתי יכול לעשות יותר".