אלפים התייצבו בצמתים הבוקר (שישי) בחולצות ורודות לאורך מסע ההלוויה של ענבר הימן ז"ל, שגופתה הושבה מהשבי בעזה שלשום, מראשון לציון לבית העלמין ירקון בפתח תקווה. אלפים הגיעו לבושים ורוד גם להלוויה עצמה, עם דגלים ורודים ודגלי ישראל. בקהל בלטו גם צעיפים וחולצות ירוקות של אוהדי מכבי חיפה, הקבוצה שאהדה הימן. באולם ההספדים נכחה גם משפחתו של גיא אילוז ז"ל, שגופתו הושבה השבוע מעזה, ומשפחתו של החלל החטוף איתי חן ז"ל. עוד הגיעו פוליטיקאים מהקואליציה ומהאופוזיציה, בהם חברי הכנסת אלי דלל, פנינה תמנו שטה, יריב לוין וגלעד קריב.

"לא האמנתי, יפה שלי, שאחרי שנתיים תחזרי אלינו", ספדה האם, יפעת הימן. "חיכינו חודש ועוד חודש, עסקה אחרי עסקה. ובסוף חזרת אחרונה. כי ככה היית, תמיד עוזרת. חיכית שכל אנשי נובה יבואו, ואת תהיי האחרונה, אבן חן יקרה שלי. איך אמא נפרדת מבת אחרי 27 שנה שגידלתי אותך? איך מגדלים כזו ילדה מוארת ויפה שתמיד עוזרת לכולם? גם לי עזרת. היינו יושבות לקפה, ל'זמן אמא'. סיפרנו אחת לשנייה את כל הסודות הכמוסים. את הבת שלי וגם החברה הכי טובה שלי. בזכותך השלמתי עם אחיך ואנחנו בקשר הכי טוב בעולם".

"אין אחד שפגש אותך ולא נגעת לו בלב", הוסיפה יפעת. "את זה כולם אומרים לי. ילדת טבע ואהבה שראתה את האור בכל אחד. נדרתי נדר מ-7 באוקטובר שאת תחזרי הביתה. עכשיו חזרת ואני אוכל סוף סוף לנשק את הארון שלך ולהיפרד ממך. נוחי לך מלאכית ורודה שלי. אני מבטיחה שלא נשכח אותך אף פעם. תמיד נזכור אותך כשנראה שקיעה ורודה. אני מבטיחה שגם המצבה שלך תהיה ורודה".

"איך אבא אמור להספיד בת, ילדה, זה נוגד את הטבע", אמר חיים, אביה של ענבר. "תודה שאת חיה בתוכי. היית ילדה של נתינה אינסופית. חופש, טבע, אור ואהבה. אני זוכר טיולים, רכיבה בפרדסים מאחורי הבית. קוקיות בשיער לגן. את החיבוק החזק חזק שלך. אף אחד לא הזהיר אותנו שנקבל מתנה יקרה כל כך כמוך וזה יהיה רק ל-27 שנים. אילו רק ידעתי, הייתי מנצל כל שנייה איתך.

"גם כשהתגייסת הלכת להיות לוחמת. התגייסת לקרקל כלוחמת ומפקדת. הלב הגדול שלך בא מתוך עוצמה ונחישות. תמיד ראית את הטוב באנשים. מילאת את העולם ביצירות שלך. צבעת אותו בוורוד. אני מצטער כל כך שלא הייתי שם בשבילך, להציל אותך. סליחה שלקח לנו כל כך הרבה זמן להחזיר אותך".

האב הודה לחיילים שלחמו בעזה ולציבור שהיה איתם במאבק, וציין שענבר היא האישה החטופה האחרונה שהושבה מעזה, והאחרונה שהושבה מבין אלו שנחטפו מפסטיבל נובה. "ככה היית, תמיד דאגת לכולם לפני עצמך. ניאבק להשבת כלל החללים, עכשיו יותר מתמיד. כי כשמחזירים חלל מצילים את חייה של המשפחה. אני מבטיח, ענבר, שאבוא כל יום להיות איתך".

״ענבר אהובה, יקרה, גיבורה, החטופה האחרונה ששבה אלינו", ספד לה נשיא המדינה יצחק הרצוג, "איך קרה שילדה של אור, אהבה וטוב מוצאת את מותה באכזריות כזאת? באיזה עולם הורים צריכים לייחל במשך שנתיים איומות לזכות להביא את ילדתם האהובה לקבורה? ואיך קרה לנו, שככה נעשה לנו. באדמת ישראל, בבית שלנו".

הרצוג פנה להוריה של הימן: "אני מבקש מכם, וממך ענבר, ומכל חללינו החטופים ובני משפחותיהם, סליחה. סליחה שלא היינו שם עבורכם, סליחה שלא הצלחנו להציל, סליחה שלקח לנו זמן רב כל כך להשיב אתכם אלינו. נוחי בשלום על משכבך, ענבר אהובה, ויהי רצון שבתום תשרי, הבטחת הרוח, וגשמים בעיתם, יחונו את עפרך, ויתנו לך סופסוף מנוחה אמיתית, מנוחת עולמים״.

האח עידו הימן: "הלב שלי התנפץ ואני חי בין השברים"

"לא ראיתי אותך יותר משנתיים. רציתי לדבר איתך, אז שלום", פתח בן זוגה של הימן, נועם אלון, את הספדו. "אני אדבר לענבר אם זה לא מפריע לכם. אני מצטער כל כך שזה מה שקרה לך. זה לא מגיע לאף אחד ובטח לא לך. קשה לי לדבר. בטח כאן, עם כל כך הרבה אנשים שלא הכירו אותך באמת. אבל את יודעת, ואני יודע, מי היית באמת, וזה שווה יותר מכל סיפור ששמעתם על ענבר.

"תודה שהיית בחיים שלי. ששינית את החיים שלי. למדתי לאהוב באמת וזה הכל בזכותך. סליחה שלא יכולתי לעשות משהו אחרת. הייתי עושה הכל. הלוואי והיה לך סוף אחר. סליחה שלקח כל כך הרבה זמן. זה לא רק עלי. זה גם על המדינה הנפלאה שלנו. אני לא רוצה שיזכרו אותך רק על איך שמתת. היית האדם החי בעולם ואזכור אותך תמיד בחיות שלך. איך שהיית. ידעת לחיות יותר מכל אחד אחר".

"אחותי היחידה. כל דמעה וצחוק, לחישה ושתיקה שלך חקוקים לי בזיכרון", ספד אחיה של ענבר, עידו הימן. "כמו חמניות שמסתכלות על השמש, הסתכלנו עלייך במשפחה. וכשירד החושך הסתכלנו אחד על השני. איך דאגת שלא אפספס ערב שישי אצל ההורים. בזכותך אני מעז לחקור וללמוד, אם לא את הכוכבים אז את עצמי. אני חולם עלייך כשאני עוצם את עיניי. אני רואה את המסרים שאת משאירה לי. אחיה, אצמח. כי כך לימדת אותי. היום אנחנו מציינים את הוורוד שבשקיעה. עורבים הם חיה חכמה, משפחתית. אני מבין למה בחרת אותם. הלב שלי התנפץ ואני חי בין השברים. לומד להחלים. מספר עלייך המון".

עדי סומך, חברה של הימן, שרה שיר שכתב לזכרה: "הרגשתי שאת כאן לידי, בטוח את יכולה להיות בכמה מקומות. אפילו אלוהים פינה לך את הכיסא".

"מהראשונים בחיי שגרמו לי להרגיש בן אדם שלם"

נור שני טחן, חבר של הימן מהגרעין בתנועת תרבות, חילק סוכריות גומי בזמן ההתכנסות. "שאלתי את עצמי אתמול מה ענבר הייתה רוצה שיהיה פה, אז הבאתי שקית של סוכריות גומי", ספד לה. "ענבר לא ראתה מהעיניים. היא ראתה מלב אל לב וככה גם נכנסה ללבבות של כולם. היינו יחד בשנת השירות. העברנו שנה שלמה דבוקים אחד לשנייה. זו הייתה אחת השנים הנפלאות בחיי.

"אני גבר טרנס, והסיבה שאני מספר את זה היא כי ענבר היא אחד האנשים הראשונים בחיי שגרם לי להרגיש בן אדם שלם.  האומנות שלך עשתה הדים בכל העולם. הפכת לסמל, וכחברים זה מעט משונה. כי בשבילנו ענבר זה החיוך והצחוקים. בן אדם חי וכריזמטי כמו מגנט. האדם הכי לא שיפוטי בעולם שלא סופר מה מגניב ומה לא. אני בטוח שהיא רואה את כל מי שכאן ואוהבת אותו באמת. הסמל שלה ימשיך להאיר את העולם. כחברים – היינו רוצים להחליף את זה בענבר החיה, האמיתית. אבל יש גם בזה נחמה".

ענבר הימן הייתה אומנית רב-תחומית וסטודנטית לתקשורת חזותית באוניברסיטת חיפה. היא הייתה מוכרת מאוד בקהילת אומני הרחוב בכינויים Pink ו-Raven. לאחר חטיפתה, אומנים רבים בישראל ובעולם הפיצו את הכיתוב Free Pink בקריאה לשחרורה. כבר מגיל צעיר עסקה באומנות ואף הצטרפה לגרעין נח"ל של תנועת תרבות, העוסקת בקידום אומנות ועשייה חינוכית בפריפריה. רק לאחר החזרת גופתה השבוע, פרסמה המשפחה כי הימן שירתה בצה"ל כמפקדת בגדוד הקרבי המעורב 'קרקל'.

למסיבת הנובה הגיעה הימן בתפקיד 'הלפרית', כחלק מקבוצה של מתנדבים שהציעו סיוע רגשי וליווי לאנשים שהיו זקוקים לכך. היא הסתתרה מתחת לבמת המסיבה כשהחלה מתקפת המחבלים. כאשר נודע לה כי יש מחבלים ליד הבמה, החלה לחפש מחסה. לאחר כמה שעות נתפסה על ידי מחבלי חמאס במטעים של קיבוץ בארי, ונחטפה משם לרצועת עזה. באמצע דצמבר 2023, כ-71 יום לאחר חטיפתה, הותר לפרסום כי הימן נרצחה ב-7 באוקטובר וגופתה מוחזקת על ידי החמאס. שלשום הוחזרה גופתה ואתמול הושלם תהליך זיהויה. משפחתה הדגישה כי לאחר חילוץ גופת החטופה ג'ודי ויינשטיין ביוני האחרון, נותרה הימן האישה החטופה האחרונה בעזה.