המכון היהודי ערבי של ההסתדרות יצר פאנל מיוחד בשיתוף פעולה עם פסטיבל מספרי סיפורים, ובו מספרי סיפורים העוסקים בחיים משותפים, דו קיום, ואחווה בין הדתות בישראל. "כמו בכל השנתיים האחרונות הלא פשוטות נמשיך להאמין, לקוות ובעיקר לחתור לבניית גשרים בין הדתות בישראל", אמר שאדי קבלאן, מנכ"ל המכון היהודי-ערבי.

יוסי אלפי, שייסד את פסטיבל מספרי הסיפורים ב-1993, הנחה את הפאנל, שנערך ביום ראשון האחרון בתיאטרון גבעתיים. בפאנל השתתפו ראש עיריית חיפה יונה יהב, ראש עיריית דליית אל-כרמל רפיק חלבי, העיתונאי זוהיר בהלול, פרופ' עוזי רבי, מנכ"ל המכון, שאדי קבלאן, ומשה בן עטר, חבר הנהלת המכון.

ימין לשמאל: שאדי קבלאן מנכ"ל המכון היהודי ערבי, סלים ג'אבר ראש מועצת אבו גוש , פרופ' עוזי ראבי) (צילום: המכון היהודי ערבי)

הפסטיבל התמקד בסיפורי ילדות על חיים בשכונות מעורבות. בן עטר, שגדל בקטמונים, סיפר על ילדותו, "לאבי היה שותף ערבי, המוכתר של בית צפאפא עומר עליאן. הם היו שותפים כמעט 40 שנה. סיפרתי את הסיפורים של האחווה ושל הנאמנות המשותפת והחברות, שלא פסה גם בימים הקשים, כשהייתי ילד במלחמת ששת הימים".

בן עטר, ממארגני הפסטיבל, מספר ל'דבר' על הקושי, אך גם על החשיבות של האירוע. "קשה מאוד לפעול באווירה של מלחמה שהיא עדיין לא הסתיימה, ויש עדיין מתח. והיחסים בין יהודים וערבים במדינת ישראל הלכו אחורה בגלל המלחמה הזו".

גם פעילות המכון נפגעה בשנתיים האחרונות. "עכשיו אנחנו צריכים לשקם את ההריסות האלה, לייצר אווירה חדשה", אומר בן עטר. "אני יודע שהרבה מאוד אנשים נרתעו מלהגיע לאירוע הזה, בגלל שהאווירה לא התאימה. אבל זה בדיוק תפקיד המכון היהודי-ערבי של ההסתדרות, להיאבק נגד הזרם ולהסתכל קדימה".

מימין לשמאל: זוהיר בהלול, עיאד נאסר שימה , משה בן עטר, רפיק חלבי (צילום: המכון היהודי ערבי)

"דווקא עכשיו בתקופה שבה נראה שהמתח שהלך וגבר, ויש רתיעה וסטיגמות שמתפרצות, דווקא בתקופה הזו צריך לשבת ולדבר ביחד", מדגיש בן עטר. "אנחנו חיים ביחד, אף אחד לא הולך לשום מקום. היחסים בין האזרחים היהודים וערבים הם חשובים מאוד, אני מאוד שמח שההסתדרות יצרה את הפלטפורמה הזאת של המכון היהודי ערבי, כדי לכוון את הפעילות של, גם במקומות העבודה וגם בחברה האזרחית במקומות שונים, וזה מה שאנחנו עושים במכון דרך כל השנה, לטפח את הפעילות הזו, לשוחח עליה בקרב חלקים רבים בציבור, כדי לתרום את תרומתנו כארגון חברתי לשיח פורה, ליחסים טובים ולקיום ומשותף".

לדברי בן עטר, למרות ההסתייגויות, היו תגובות טובות לאירוע. "גם אנשים שנדמה שיש להם תפיסות נוקשות וחוסר אמון, שהעמיק במלחמה הזו, פתאום ראינו שכאן, בכל זאת, בני אדם יכולים להסתדר. כולנו נבראנו בצלם האלוקים, אנחנו עושים כל מאמץ כדי לשפר את השיח ואת האווירה, וזה עושה הרגשה טובה. אני חושב שבסופו של דבר, הדינמיקה של היחסים שנוצרת בין יהודים וערבים, בכל המקומות המפגש, בבתי החולים, בבתי המרקחת, בשוק, במקומות העבודה, היא בעצם החיים עצמם, ואת זה אנחנו צריכים לטפח".

הוא מודע למתח הקיים בין יהודים לערבים בארץ. "אני חושב שהיחסים האלה יכולים להיות יחסים טובים, אם נדע להתמודד עם הסוגיה הזאת כבר מגיל צעיר, שיהודים ייפגשו עם ערבים, ישוחחו על הבעיות השונות שקיימות, זה לא בצד הפוליטי, זה בצד החברתי, הקהילתי, בצד החיים המשותפים, לחנך לתרבות של שלום, זה מה שאנחנו רוצים, כי תרבות השלום היא קודמת לשלום עצמו. ברגע שאנחנו מחנכים אנשים לחיות זה לצד זה, אנחנו יוצרים אווירה שמאפשרת בסופו של דבר גם התייחסות אחרת, מכבדת יותר, של האחד כלפי השני".