18 חטופים חללים עדיין בעזה: משפחות חטופים וארגוני מחאה ערכו ברחבי הארץ עצרות להשבת החטופים החללים מעזה.

עינב צנגאוקר: "מתן שלי, שלנו, בבית. ברגע זה מתן יושב בסלון ביתנו וצופה בכם, עם ישראל, וליבו מלא הערכה והכרת תודה אליכם. בזכות הנחישות, ההתמדה ורוח האמונה והתקווה שלכולנו, מתן שב הביתה, בחיים.

"בשמי ובשם אילנה, נטלי ושני, בשמו של מתן, אני מבקשת לומר לכם – תודה. אבל, ויש אבל גדול וחשוב שייאמר – המאבק שלנו לא תם. המאבק לא ייגמר עד שהחטוף החלל האחרון יחזור אלינו, עד שכל משפחה תוכל ללוות את אהובה למנוחת עולמים וקבורה ראויה. הניצחון שאנחנו כמהים לו יושג רק כשהחטוף החלל האחרון יוחזר ארצה.

"אני מבטיחה למשפחות החטופים החללים, את אותה ההבטחה שאתם – מיליוני אזרחים, הבטחתם לי בשנתיים האחרונות – אני איתכם, אתם לא לבד. נמשיך להיאבק בשם אותם ערכים, נעשה כל מה שיידרש עד שנחזיר את כולם הביתה.

"אני מרכינה ראש ביראת כבוד עצומה בפני חיילי צבא ההגנה ההגנה לישראל הגיבורים שלנו, הקרבתם הכול, אבל הכול, בשביל מתן שלי ויתר החטופים, בשביל מדינת ישראל. המחיר שאתם והמשפחות האוהבות שלכם שילמתם בשנתיים האלו, וגם ברגע זה, בגוף ובנפש, הוא כבד מנשוא. לנצח אהיה אסירת תודה על פועלכם ועוז רוחכם למען החטופים ומדינת ישראל.

"אני מבקשת לומר מפה למשפחות השכול – אני מצטערת, אני מבקשת סליחה. אני מצטערת שנאלצתם לשלם את המחיר הכבד ביותר. ליבי תמיד יהיה איתכם וזיכרון ומורשת יקיריכם יהיו נר לרגליי.

"ב-7 באוקטובר, ברגע הכי נורא שלנו כעם, התייתמנו ממי שהיה אמור לתפקד כאימא ואבא. לא הייתה ממשלה שתפקדה. במקומה, עם ישראל על כל גווניו קם על רגליו ובמשך שנתיים ארוכות פעל לתת מענה בכל ההיבטים.

"אתם, עם ישראל, עמדתם לצידנו, פתחתם את לבכם כשהם אטמו אותו, אתם הושטתם לנו יד כשהם הפנו לנו עורף. כשהם טירפדו עסקאות, אתם זעקתם איתנו ברחובות, בעצרות, בהפגנות, בשמש הקופחת, בגשם ובקור. השמעתם איתנו את קולכם אל מול מי שבחר למלא פיו מים. מול כל מי שניסה לנרמל את הגיהנום של בנינו ובנותינו בשבי. הם דאגו לתדמית שלהם אבל אתם, עם ישראל, נלחמתם לצידנו על הערכים שמגבשים אותנו כחברה.

"הממשלה והעומד בראשה, בנימין נתניהו, אחראים למחדל 7 באוקטובר. הם האחראים לכך שילדים נחטפו בפיג'מות ממיטותיהם, במשך שעות ארוכות משפחות הסתתרו בממ"דים ואף נאלצו להסתתר בין גופות עד להגעת עזרה. והעזרה איחרה להגיע. הם האחראים למחדל ההפקרה באותו היום, ובכל יום מאז, אחראים לחטופים ולחטופות שנהרגו ונרצחו בשבי.

"הם אחראים לחיילים שנפלו על חרבם בקרב באותם מקומות שכביכול כבשנו פעם אחר פעם אחר פעם. הם אחראים לסיוט שכולנו עברנו במשך שנתיים, ויש משפחות שעדיין חוות את הסיוט עד רגע זה. הם יכולים לשנות את שם המלחמה כמה שירצו אבל לעולם לא יוכלו לחמוק מהאחריות.

"השבת כל החטופים החללים וסיום המלחמה הם רק המערכה הראשונה בתיקון המחדל וריפוי המדינה. התיקון יושלם כשכל האחראים למחדל יילכו הביתה ויתנו את הדין.
בשנתיים הללו הרגשתי שהכאב האישי שלי הפך לכאב לאומי. הדמעות על מתן שלי זלגו על פניהם של אימהות ואבות בכל רחבי הארץ.

"אנחנו נקום, נקום לא מתוך נס, אלא מתוך נחישות ואמונה גדולה, כפי שקמנו להיאבק גם כשהייאוש כרסם, גם כשהיה נדמה שהאור כבה, אנחנו נשיב את כל החטופים החללים. נאסוף את השברים ונדרוש הקמת ועדת חקירה ממלכתית – היא ולא אחרת!

"כל אחד ואחת ממיליוני האנשים שהיו לצידנו, שיצאו עם דגל לצמתים, ששלחו חיבוקים, שקראו 'את כולם, עכשיו', כולכם – הרגע הזה הוא שלכם. אתם הצלתם את הבן שלי, החיוך על פניי הוא בזכותכם, אני ברת מזל שנולדתי לעם הזה.

"ניסו להפשיט אותנו מערכים, הסיתו, תקפו, השתלחו במשפחות חטופים ובמשפחות שכולות, ניסו לפלג ולשסע בינינו, שיקרו לנו במצח נחושה. ניסו לייצר בינינו קרעים, אבל הם לא הצליחו וגם לא יצליחו לעולם.

"היום אני עומדת פה ואומרת בגאווה גדולה – תדע כל אם עבריה שיש מאחוריה עם שלם.
עם שימשיך להילחם להשבת כל החטופים החללים, והשבת אחרון החיילים משדה הקרב הביתה.

"עוד חזון למועד לתודות, המאבק לא הושלם, אבל תודה אחת אני חייבת לומר – תודה למטה משפחות החטופים, על עובדיו ומתנדביו, שעשו ועודם עושים הכל בשביל להחזיר את כולם הביתה. ועכשיו, לראשונה מזה שנתיים, אני מרשה לעצמי להגשים את חלומי – לחזור להיות אמא למתן, לנטלי ולשני. אוהבת אתכם".

אורנה ורונן נאוטרה, הוריו של החלל החטוף סרן עומר נאוטרה: "סרן עומר מקסים נאוטרה ז"ל – חלל חטוף – הוא הילד שלנו. אנחנו משפחה שכולה חטופה, ואנחנו כאן היום לא רק כדי לזכור, אלא גם כדי להזכיר. להזכיר מי היה עומר, ולזכור מה עדיין מוטל על כתפינו.

"עומר נולד בניו יורק וגדל לאור ערכים של אחריות הדדית, אהבת העם והארץ, ונאמנות למדינת ישראל. עם סיום התיכון עלה לישראל ולאחר שנת המכינה התגייס כחייל בודד לשריון, הפך לקצין וביקש תמיד להיות בחזית – מתוך אותה תחושת ערבות הדדית ומסירות שמאפיינת את כל ילדינו, לוחמי המלחמה הזו – אחים לנשק, אחים לדרך, אחים לגורל.

ב-7 באוקטובר 2023, כמפקד בגדוד 77, עומר פיקד על מוצב הבית הלבן בין קיבוץ נירים לניר עוז. בראש מחלקה של שני טנקים ונמר של גולני, מול מאות מחבלים שחצו את הגדר – הוא יצא לקרב והציל חיים רבים באותו בוקר.

"בהמשך, הטנק של עומר נפגע ליד הגדר ממטעני צד וטילי אר פי ג'י והועלה באש. נהג הטנק, שקד דהן ז"ל, נהרג במקום, אבל הפקודה שעומר נתן – לנשום דרך פתחי האוורור, השאירה את עוז דניאל ונמרוד כהן בחיים, בעוד הוא עצמו נחנק מהעשן הרעיל ונפצע אנושות. לאחר שהוצאו מהטנק הבוער, עוז נלחם בגבורה במחבלים ונהרג במקום. נמרוד נחטף חי על רגליו, שרד שנתיים בתנאים קשים ביותר ולשמחת כולנו, שב השבוע הביתה לחיק משפחתו.

"ועומר שלנו – נחטף חי לעזה – אך בהיעדר טיפול רפואי, מת מפצעיו במנהרות חמאס, שבוע בלבד לפני יום הולדתו ה-22. מאז – כבר יותר משנתיים, 743 ימים ארוכים ועצובים – אנו ממתינים להביא את הילד שלנו לקבורה ראויה בישראל, המדינה שעל ערכיה גדל, שבשמה נלחם והקריב את חייו.

"עומר התנדב לשרת בצה"ל מתוך תחושת ערבות הדדית עמוקה. אותה תחושה שהיא חלק מהדי.אנ.אי. שלנו כעם. הוא האמין שכשאחד מאיתנו נקרא לדגל – כולנו נענים. עכשיו תורנו להלחם עבורו!

"קבר ליקירינו הוא לא זכות – הוא חובתה המוסרית של המדינה. אהובינו נחטפו על אדמת ישראל והופקרו בשבי כבר יותר משנתיים. גם לנו מגיעה חלקת אדמה שבה נוכל להביא אותם למנוחת עולמים ולהתייחד איתם.

"אנחנו לא ננוח ולא נשקוט עד להשבת אחרון החטופים. אנחנו לא מחפשים תמונת ניצחון – אנחנו רוצים רק דבר אחד: להחזיר את עומר ואת כולם הביתה. רק כך יהיה ריפוי, רק כך תתחיל התקומה. עם ישראל לא ישאיר אף אחד מאחור – ולא ישלים עם מציאות אחרת.

"כואב במיוחד לראות בימים אלה כיצד יש מי שמנסים למחוק את החטופים מהתודעה הציבורית – כשמורידים את הסיכה מהדש, מסירים שלטים מהמרפסות או מניפים דגלים אחרים במקומם. כל סיכה שמוסרת היא כמו סכין בלב. כל שלט שמורד משדר לנו שהמאבק שלנו נשכח. אבל אנחנו כאן כדי להזכיר – החובה לא תמה, והמשימה לא הושלמה.

"השבוע, ביום שבו היינו אמורים לחגוג לו יום הולדת 24, אנחנו עומדים כאן בלב שבור וגעגוע אינסופי. בכל שנה היינו מספרים לו כמה אנחנו גאים בו וכמה הוא אהוב, והשנה – אנחנו נלחמים כדי שיוכל סוף סוף לשוב הביתה. כדי שנוכל להעניק לו את הכבוד האחרון בארץ שלמענה נלחם, הקריב את חייו ואהב מכל.

"ובשם משפחתנו, ברצוני להודות לכם, ישראלים וישראליות יקרים, שאימצתם אל לבכם את עומר -החייל הבודד שלנו, ואותנו. ברגעים אתם אלו שהופכים את הכאב לכוח להמשיך, עד החטוף האחרון. עם שלם זוכר ח״י חטופים, עם שלם מחזיר ח״י חטופים, עם ישראל חי".

מטה המשפחות להחזרת החטופים: "ההסכם להשבת חטופים שנחתם מופר כעת בבוטות – המאבק שלנו לא הסתיים! 18 חטופים עודם בשבי חמאס. מחויבותנו הערכית, המוסרית והלאומית היא להשיב את כולם, עד החטוף האחרון. השבתם היא תנאי הכרחי לשיקום ולתקומה ישראלית אמיתית.

"האחריות שלנו, עם ישראל, היא להבטיח את יישום ההסכם במלואו. הפרתו צריכה להיענות בתגובה חמורה מאוד מצד הממשלה והמתווכות – אל לנו לתת להיסטוריה לחזור. עם שמפקיר את חלליו – מפקיר את עתידו".

עצרות התקיימו בירושלים, בצומת שער הנגב בכרמי גת ובעוד עשרות מוקדים בכל רחבי הארץ.