על רקע מוזיקת היפ הופ ורגאיי המושמעת ברמקולים גדולים, צעדו צעירים בני דור ה-Z, מלווים בחיילים, אל כיכר ה-13 במאי באנטננריבו, בירת מדגסקר. היה זה ביום שבת, 11 באוקטובר, זמן קצר לאחר שיחידת העילית "קפסאט" החליטה לתמוך במפגינים בניגוד להוראות הממשלה – בעקבות לכידותו של הפרלמנט, שרוב חבריו תמכו בשלב זה ב"מחאת דור ה-Z".
המחאה, שהחלה ב-25 בספטמבר תחילה נגד הפסקות מים וחשמל, התפתחה לדרישה לשינוי המערכת הפוליטית. היא הושפעה מהצלחתן של מחאות מקבילות ברחבי העולם – מלימה שבהרי האנדים ועד קטמנדו שבהימלאיה.
ב-12 באוקטובר נמלט נשיא מדגסקר אנדרי רג'ולינה לדובאי במטוס צבאי צרפתי, כך לפי דיווחים בתקשורת המקומית. שבוע לאחר מכן הושבע במקומו מפקד יחידת העילית "קפסאט" שתמכה במפגינים, קולונל מייקל רנדרנירינה, כנשיא המדינה לתקופה של 18 עד 24 חודשים. בתקופה זו אמורה להיערך רפורמה מקיפה שתתבטא בסופו של דבר בחוקה חדשה שתאושר במשאל עם. בינתיים הושעתה פעילותם של חמישה מוסדות שלטון מרכזיים במדינה, בהם הסנאט וועדת הבחירות. הפרלמנט ממשיך את פעילותו, שכן לא זוהה עם השלטון המושחת של הנשיא המודח רג'ולינה.
הזעם נגד הממסד הפוליטי באי הגדול, שהיה בעבר מושבה צרפתית, משקף גל חדש של מחאות שהתרחשו לאחרונה ברחבי העולם – מחאות שהובילו להפלת השלטון בבנגלדש, נפאל, קוריאה הדרומית, מונגוליה ומדגסקר.
"מחאות דור ה-Z" הוא מונח רחב לשורה ארוכה של מחאות עממיות שבבסיסן דרישה לצדק חברתי, מלחמה בממשלות מושחתות וניסיון להביע את ייאוש הדור הצעיר מדעיכת הדמוקרטיה. במרבית המקרים, המחאות הללו – שמתארגנות בפלטפורמות כמו טיקטוק ואינסטגרם – נערכות במדינות נכשלות, לרוב ללא הנהגה ברורה, ומורכבות בעיקר מצעירים בני דור ה-Z, שנולדו בין השנים 1995 ל-2010 – הדור הראשון שנולד לתוך עידן האינטרנט והתבגר בעידן הסמארטפונים והרשתות החברתיות.
בכמה מהמדינות השתמשו המפגינים בסמל ייחודי של תרבות הדור: דגל שחור המציג גולגולת מחייכת ועצמות מוצלבות חובש כובע קש. הדגל מגיע מסדרת מנגה ואנימה יפנית בשם וואן פיס, העוקבת אחר צוות פיראטים הנאבקים בממשלות מושחתות. בנפאל תלו המפגינים את הדגל הזה על שערי סינגה דורבר, מושבה של ממשלת נפאל, ועל משרדי ממשלה שרבים מהם הוצתו במחאה. הדגל הונף גם בידי המוחים באינדונזיה, בפיליפינים, במרוקו, בפרו ובמדגסקר.
גל דומה של מחאות חברתיות התרחש גם בתחילת העשור הקודם – במיוחד בעולם המערבי (ארצות הברית, ישראל, ספרד, צרפת ועוד) ובעולם הערבי ("האביב הערבי"). אך בשונה מהגל הקודם, שכשל כמעט לחלוטין מלהביא לחילופי שלטון בדמוקרטיות, ובמדינות ערב הוביל למלחמות אזרחים – הפעם נרשמות הצלחות לא מבוטלות.
כבר בשנה שעברה הצליחו מוחים צעירים, ברובם סטודנטים, להפוך את השלטון בבנגלדש, לבטל את הצעת התקציב שהעלתה ממשלת קניה, ולערער את השלטון בסרביה. אלא שהשיא של "מחאות דור ה-Z" הגיע בחודש האחרון: בנפאל ובמדגסקר הצליחו המפגינים להבריח את ראשי המדינה לגלות. בצרפת הופלו השנה ממשלות בזו אחר זו. הפגנות ענק הפכו לדבר שבשגרה גם בפיליפינים, במלדיבים, באינדונזיה ובפרגוואי.
במרוקו, קולקטיב חסר הנהגה בשם "דור ה-Z 212" – על שם קידומת החיוג של המדינה המגרבית – יצא לרחובות בדרישה לשירותים ציבוריים טובים יותר ולהגדלת ההוצאות על בריאות וחינוך. המלך הורה למחוקקים לערוך שורה של רפורמות, והמפגינים הסכימו בתמורה להשהות את המחאה – אך הבטיחו לשוב לרחובות אם הצעדים לא ייושמו.
בפרו, מחאות נגד חוק הפנסיה התרחבו לדרישות רחבות יותר, בהן מענה לחוסר הביטחון ברחובות ומאבק בשחיתות בממשלה. המחאה הובילה להדחת הנשיאה, אך הצעירים ממשיכים להפגין ואינם מסתפקים בהישג. באינדונזיה פרצו מחאות קטלניות על רקע הטבות המחוקקים ויוקר המחיה, מה שאילץ את הנשיא להחליף שני שרים מרכזיים – שר הכלכלה ושר הביטחון.
