במקלט הקופים הישראלי ביער בן שמן חיים כ-1,700 קופים ממינים שונים. כשייסדה אותו ד"ר תמר פרדמן ב-1996 היא לא דמיינה שיהיה קיים עד היום. "כשהתחלנו המחשבה הייתה מאוד נאיבית, שיבואו קופים, נשקם אותם ונשלח אותם למקלטים באפריקה. תוך עשר שנים אנחנו סוגרים והולכים הביתה". בעבור כמעט 30 שנה היא עוד שם, מנהלת את המקלט.

בסיור עם ד״ר פרדמן במקלט פוגשים תחילה את דאסטי, קוף קפוצ׳ין שבדיוק הכין לעצמו מקל לשימוש. "קופי הקפוצ'ין הם קופים מאוד מאוד חכמים. לפעמים קוראים להם 'שימפנזים לעניים", בגלל שהם כל כך חכמים וכל כך קטנים. הם מומחים בשימוש בכלים: משתמשים במקלות להוציא דברים, להכות באויבים, ובאבנים כדי לשבור דברים".

מאיפה דאסטי הגיע למקלט הקופים?
"כל הקפוצ׳ינים הגיעו מפרויקט ניסיוני בשנות ה-80 שבו קופים היו אמורים לסייע לנכים שמשותקים בארבעה גפיים. היה פרוייקט כזה קודם בארצות הברית, וסורין הרשקו, שנפצע במבצע אנטבה, חשב שזה יכול להיות נהדר לפצועי צה"ל. זה היה שיתוף פעולה בין הביטוח הלאומי למשרד הביטחון, ואני התחלתי את החיים הקופיים שלי כמתנדבת פשוטה בפרויקט הזה. אבל מהר מאוד הבנתי שלא משנה כמה המטרה טובה, קוף לא יכול להיות סגור בתוך בית".

פרדמן הביאה לסגירת אותו פרוייקט, והקימה במקומו את מקלט הקופים. דאסטי וחבריו הקפוצ׳ינים היו הראשונים להיקלט בו. גם הפרויקט בארה״ב נסגר: "אפשר לשים חיית בר בבית, זה לא הופך אותה לחיית בית. זה הופך אותה לחיית בר כלואה בבית".

"הבריחו קופים ברחפנים ממצרים"

החזקת קופים ללא היתר אסורה בחוק מ-1991. "בתקופה ההיא החוק לא נאכף כמו שצריך״, נזכרת פרדמן, ״אפשר היה להסתובב ולמצוא קוף שנמכר בחנות בעלי חיים ברחוב דיזינגוף. כשכבר החרימו קוף שהוברח, לא היה מה לעשות איתו. אז היו נותנים אותו לחבר בקיבוץ, שיש לו פינת חי. לכולם היה חבר בקיבוץ עם פינת חי".

לצוותי פינות החי לא היה ידע מקצועי בטיפול בקופים. הקופים בפינות החי היו מתרבים ונמכרים הלאה. פרדמן והצוות שלה ערכו אז מיפוי, וגילו שיש כ-120 פינות חי בארץ שמחזיקות קופים. "כל שנה נולדו כ-30 קופים, ולכן הדבר שעשינו, זה להפסיק את הילודה בכל פינות החי. והמטרה של העמותה הייתה שיהיה מקום עם הידע המקצועי, שיוכל לקלוט כל קוף במצוקה, שידע איך לטפל בהם. כי לקלוט קוף שהוברח, שנלקח מאמא שלו, זה לא קוף ׳נורמלי׳".

הטיפול בשוק השחור של הקופים היה אפקטיבי, אבל לא מיגר לחלוטין את הסחר, שקיים עד היום. בחודשים האחרונים הייתה הברחה גדולה של קופי גונון ירוק, בסדר גודל שלפי פרדמן לא נראה כדוגמתו. ״ההערכה היא שיש לפחות 100 שהוברחו. כיום רוב הסחר בחיות בר בעולם הוא מצד רשתות סמים ונשק, שמשתמשות באותם ערוצי הברחה גם לבעלי החיים. לישראל קופים הוברחו ברחפנים ממצרים. עד עכשיו הגיעו לכאן כבר 60 קופי גונון מההברחה הזאת״.

אחד היעדים שפרדמן הציבה כדי להיאבק בתופעה היא העברת הסחר בחיות בר לתחום של איסור הלבנת הון. ״קופי המקוק האלה נמכרו בחמישים אלף שקל כל אחד, והיו מאה מהם. 84 מדינות כבר הגדירו סחר בחיות בר תחת איסור הלבנת הון״. פרדמן מאמינה ששינוי חוקי כזה יאפשר פיקוח, חקירה וענישה אפקטיביים יותר.

הקופים שכבר נקלטו במקלט הקופים הגיעו מתנאים קשים. ״אחת הגיעה עם גב שבור, כנראה מזה שהטיחו אותה. הם כולם מגיעים עם שרשראות. אחד הגיע עם יד שבורה, הגיעו לכאן בלי שיניים, הוציאו להם כדי שלא ינשכו. הם מגיעים שבורים, פיזית ונפשית״.

בּאבּוּ ניצל מאושיית טיק טוק

למה אנשים היום רוצים להחזיק קופים?
"קונים את הקופים בעיקר כסמל סטטוס, וכדי לעשות כסף ברשתות החברתיות. מעלים סרטונים של קוף לבוש של כמה שניות, זה נראה נורא מתוק, אבל את שאר החיים שלו הוא מבלה בתוך כלוב קטן. אנשים לא מודעים לזה, זה נראה להם כיף, הם נותנים לייקים, והבן אדם הזה מרוויח כסף רק מסרטונים. המון קופים נסחרים לצורך העניין הזה".

יש לכם קוף שהיה כוכב רשת?
״בּאבּוּ הוא קוף הטיק טוק, ככה אנחנו קוראים לו. לפני כמה שנים אחת הבנות של העובדות אמרה תסתכלו בטיק טוק, יש איזו אושיית רשת, משפיענית, שרוקדת, ובאבו שהיה תינוק קטן כזה מחזיק אותה כל עוד נפשו בו. הרוויחה הון על זה. ישר פנינו לרשות הטבע והגנים, ויחד עם המשטרה הם הלכו אליה. הקוף כבר לא היה אצלה, מסתבר שהיא העבירה אותו לאיזשהו עבריין. אמרו לה ׳את לא עוזבת את המשטרה עד שהקוף לא מגיע אלינו׳, והעבריין הביא אותו״.

איך באבו התחבר לקופים האחרים?
"בהתחלה חשבנו שאולי אחת הנקבות פה תיצור את החיבור. אבל אחר כך ראינו שמי שהכי רוצה את החיבור הזה זה יוּנֶס: קוף שהגיע מרצועת עזה, מחאן יונס. אני לא אשכח, איך שפתחנו הוא ישר חיבק אותו. וכשבאנו בערב להסתכל הוא החזיק אותו קרוב. מאז הם כל הזמן ביחד".

בית ספר לחיי הקוף

היום מקלט הקופים פרוש על פני 70 דונם, כשרק בחלק קטן מהם ניתנת אפשרות לאורחים לבקר ולסייר בין הקופים. מחוץ לשטח הסיורים נמצא "בית הספר", כפי שמכנה אותו פרדמן, שם הקופים לומדים מחדש איך לחיות עם בני מינם. "אי אפשר לזרוק קוף לתוך קבוצה, זה יגמר בלינץ׳. הרבה קופים שמגיעים לפה כל מה שהם רוצים זה רק לחבק, אבל אם קוף ילך לזכר אלפא ויחבק אותו זה ייגמר נורא. קוף שגדל בקבוצה יודע איך לגשת".

איך נראה תהליך למידה כזה?
"היה אצלנו פעם קוף שקראו לו ג'ינג'י. הוא הגיע מקרבות עם כלבים ולא הייתה לו יד, הוא היה נורא מסכן. לא היו לנו קופים מאותו מין באותו זמן, וחיברנו אותו לקוף הכי קרוב אליו מבחינת הסוג. בבית ספר יש קומפלקס ענק של מתחמים, שמופרדים ברשת צפופה. כדי שקוף יכול להיות ליד קוף אחר, ולהתחיל לתקשר איתו, עד שאפשר לפתוח קצת.

"ביום שפתחנו לג'ינג'י הוא רץ לקוף השני והחזיק אותו חזק חזק. והקוף מסתכל עלינו, אבל לא עשה לו שום דבר, ולאט לאט הוריד אותו. וג'ינג'י הזה למד לאט לאט שצריך לבקש, לבוא ליד, להוציא צליל קטן. כיום ג'ינג'י חי באפריקה במלאווי, במקלט שאנחנו עובדים איתו כדי שיהיה עם בני מינו".

היו קופים שלא הצליחו לסיים את בית הספר?
"הכי הרבה זמן לקח לצ׳יטה, קוף שהגיע אלינו מהמעבדות. הכול היה נורא מלחיץ אותו, סף התסכול שלו היה נורא נמוך וכל דבר היה גורם לו לתוקפנות יתר. לקח לו בערך שנה עד שבאמת הוא הצליח לחיות עם עוד קוף. הלילה הראשון שהוא הלך לישון עם קוף אחר מחובק, ויכולנו להשאיר אותם ביחד, אז ידענו שצ'יטה הצליח סוף סוף".

לפני שמקלט הקופים קם, קופי מעבדה היו מומתים במקרים רבים, ובכל מקרה לא עוברים לשיקום. היום קוף שמסיים להיות מושא לניסוי בגיל 5 יכול להגיע למקלט הקופים ולחיות גם עד לגיל 35. "יש איזה צ'אנס לחיים אמיתיים".

"זו לא פינת ליטוף, זה הבית שלהם"

אחת מנקודות הציון בשינוי היחס לקופים בישראל היה סגירתה של חוות מזור, בתום מאבק ציבורי ממושך בהשתתפות פרדמן והעמותה. חוות מזור הייתה חברה מסחרית שהרביעה קופים מסוג מקוק סרטנים לשם ניסויים. עם סגירתה מקלט הקופים קלט את האימהות מהחווה, אבל לא היה לה שטח גדול דיו לקליטת הגורים.

הגורים חיים שם עד היום, תחת השגחת צוות מקלט הקופים, שנוסע לשם יום ביומו. בעתיד הקרוב פרדמן מקווה שתתממש תוכנית התרחבות ל-20 דונם נוספים, שתאפשר להם לקלוט את כל קופי חוות מזור שנותרו.

חלק גדול מתקציב המקלט נשען על סיורי המבקרים, אבל זו לא הסיבה היחידה שהיא מתעקשת לקיים אותם. "אם יש משהו שאנשים לומדים פה, זה שקוף זו חיית בר. זו לא פינת ליטוף, זה הבית שלהם, זה החיים שלהם. אם לא תשנה את התפיסה של אנשים שקוף זו לא חיית מחמד, תצטרך להמשיך להציל אותם".

פרטים נוספים על האתר והזמנת כרטיסים לסיורים ניתן למצוא באתר מקלט הקופים