זוכי פרס הנובל לכלכלה לשנת 2025 שפכו אור על אחת מהשאלות החשובות ביותר במדע הכלכלה: מהו המקור להצלחת כלכלה? מה גורם לכלכלות מסוימות להפוך למתקדמות ועשירות בעוד אחרות נותרות מאחור? המחקרים שלהם הסבירו כיצד חדשנות והתפתחות טכנולוגית מתורגמות לצמיחה מהירה, ומהם התנאים המיטיבים להתפתחות כזו.
הדגש על תפקיד הטכנולוגיה נעשה למרכזי בחקר הצמיחה החל מאמצע שנות ה-80, כחלק מביקורת על מודל הצמיחה הדומיננטי דאז. אותו מודל קבע שצמיחה נובעת מכמות העובדים, מכמות המכונות ומשתנה נוסף המייצג התפתחות טכנולוגית, המקפל בתוכו בין השאר את פריון העובדים והמכונות. אלא שבשונה מכמות העובדים והמכונות, היחס למשתנה ההתפתחות היה כנתון הנקבע מחוץ למערכת.
המאפיין הזה התברר כבעיה קשה. המחקר האמפירי הראה שלאותו משתנה טכנולוגי נתון ובלתי מוסבר תפקיד מכריע. המודל ייצר תחזיות כלכליות שהתבררו כשגויות לחלוטין. למשל, שכלכלות הביניים והעניות צפויות להדביק את הכלכלות המתקדמות. ההסבר היה שבכלכלות המפגרות קיים כוח עבודה רחב אך מחסור באמצעי ייצור, ולכן השקעות בייצור היו אמורות להביא לצמיחה מהירה. ההיסטוריה הראתה את ההפך.
על רקע זה התפתח תחום הצמיחה האנדוגנית (המתפתחת מבפנים), המבקש להסביר את מקורות הפריון ואת הקשר בינם לצמיחה כלכלית. עבודתם של הכלכלן הקנדי פיטר האוויט והכלכלן הצרפתי פיליפ אגיון, זוכי פרס נובל לכלכלה לשנת 2025, היא אבן דרך בתחום. כלכלנים נוספים, בהם רוברט לוקאס ופול רומר, נחשבים לחלוצי התחום וזכו אף הם בנובל בשנים 1995 ו-2018 בהתאמה.
אגיון והאוויט הסבירו צמיחה כלכלית על בסיס תאוריית "ההרס היצירתי" של הכלכלן ג’וזף שומפטר. לפי התאוריה, חדשנות דוחפת את הכלכלה קדימה על ידי פיתוח טכנולוגיות חדשות המחליפות את הישנות. התוצאה היא מוצרים חדשים ויעילים יותר, אך גם מערכות ייצור שהופכות למיושנות. במודל שפיתחו, הצמיחה נובעת מהיקף המחקר הקובע את קצב ההתקדמות הטכנולוגית. מה שמניע חדשנות הוא תחרות בין חברות על רווחים עודפים הנובעים מיתרון טכנולוגי.
הזוכה הנוסף הוא ההיסטוריון הכלכלי האמריקני-ישראלי יואל מוקיר, שזכה על מחקרו בנושא הקשר בין התפתחות טכנולוגית לצמיחה כלכלית. מוקיר בולט בגישתו ההיסטורית והתרבותית, בניגוד למגמה המתמטית הרווחת בכלכלה. לטענתו, תרבות של למידה ומחקר, המגובה במוסדות חינוך ואקדמיה, מאפשרת לידע מדעי להתפשט ולהפוך לטכנולוגיה יעילה. לכן, מוקיר מייחס חשיבות רבה להבנת התנאים ההיסטוריים והתרבותיים של כל כלכלה.
מחקרם של אגיון והאוויט הדגיש את הקשר בין תחרות לחדשנות ולצמיחה. עם זאת, עידוד תחרות הוא עניין מורכב: בהיעדרה, חברות מובילות נהנות מרווחים גבוהים ללא תמריץ לחדש, אך תחרות מוגזמת עלולה גם להחליש את המוטיבציה להשקיע במחקר. ככל שהתחרות חריפה יותר, כך קטן הסיכוי לרווחים גדולים מיתרון טכנולוגי בודד, משום שחידושים מתחרים מתרחשים במקביל.
היבט נוסף קשור לחקיקת פטנטים. הפטנט נועד להבטיח לחברה מפתחת תשואה על השקעתה, אך לעיתים, כפי שמבקרת הכלכלנית מריאנה מצוקאטו, הוא דווקא מעכב חדשנות. מצוקאטו טוענת שחברות גדולות רוכשות חברות קטנות כדי למנוע תחרות, ושחוקי הפטנטים מגבילים את התפשטות הטכנולוגיות בכלכלה. כך נוצר מתח בין הרצון להגן על תמריץ ההשקעה לבין הצורך בשיתוף רחב של ידע.
במובן זה, מחקריו של מוקיר משלימים את עבודתם של אגיון והאוויט. מוקיר בחן לא רק כיצד נוצרים חידושים טכנולוגיים, אלא גם באילו תנאים הם מתפשטים בחברה. הוא מדגיש את תפקידם של מוסדות ותרבות בהעברת ידע מדעי לכלכלה מעשית.
לצד זוכי הנובל, שלעבודתם תפקיד מפתח בהצבת הקשר בין טכנולוגיה לצמיחה במרכז המחקר הכלכלי, כלכלנים נוספים מאירים היבטים נוספים ביכולת לטפח כלכלה דינמית וחדשנית. מצוקאטו מצביעה על חיוניות הממשלה והמגזר הציבורי, וכלכלנים קיינסיאנים מראים שביקוש מספק הוא תנאי להתקדמות טכנולוגית.
מצוקאטו רואה בממשלה גורם חיוני במימון וקידום פיתוחים טכנולוגיים ומבקרת את האופן שבו חברות פרטיות נהנות מפיתוחים טכנולוגיים ציבוריים ובמימון הציבור. במחקריה, היא מראה כיצד המצאות כמו מערכת ה-GPS והאינטרנט, שפותחו על ידי המגזר הציבורי, משמשות לרווח פרטי ולפעמים באופן שפוגע ברווחת הציבור. לשיטתה, לממשלה תפקיד מפתח, בשותפות עם המגזר הפרטי, בטיפוח חדשנות טכנולוגית. לכן, צריך להבטיח שהמגזר הציבורי נהנה מתנובות הטכנולוגיה ונעשה בה שימוש שמיטיב עם רווחת הציבור בכללותו.
עוד קודם לכן, הכלכלן ניקולס קלדור טען שהטכנולוגיה היא הגורם המרכזי בצמיחה, וכי אנגליה נהפכה למעצמה כלכלית בזכות רפורמות חוקיות שאפשרו תחרות ויוזמה. קלדור, ממשיך דרכו של ג’ון מיינרד קיינס, הדגיש את חשיבות הביקוש כמנוע לשיפורים טכנולוגיים, בניגוד לזרם המרכזי הרואה בצמיחה תופעה שמקורה בהיצע, כלומר לגורמים בתהליך הייצור.
קלדור מסביר שגורמי הייצור תלויים בין השאר ברמת הביקושים. השקעות מאסיביות בטכנולוגיות ייצור יעילות מוצדקות רק תחת ההנחה שיהיה ביקוש מספק לכוח הייצור הגדול. אדם סמית, מאבות מדע הכלכלה, הסביר שהפריון הוא תוצאה של שכלול חלוקת העבודה. ככל שתהליך הייצור מתחלק בין יותר עובדים המתמחים במקטעי ממוקדים יותר של התהליך, הפריון גדל. מכאן נובע יתרון הגודל, ויתרון הגודל דורש שוק גדול מספיק, כלומר מספיק קונים, כדי להצדיק אותו.
קלדור מסביר שכאשר רמת הביקוש גבוהה, מתפתח מחסור בעובדים ושמחסור זה תורם לשיפור הפריון. הוא מחייב חברות לפתח טכנולוגיות ושיטות ניהול יעילות יותר כדי להמשיך להתרחב חרף הקושי לגייס עובדים. הוא גם מתמרץ חלוקה יעילה יותר של העבודה, כשהחברות והמגזרים היעילים ביותר הם אלו שמצליחים לגייס ולשמור עובדים בזכות הפריון הגבוה.
פרס הנובל לכלכלה לשנת 2025 חידד שוב שהתקדמות מדעית וטכנולוגית עומדת בבסיס הצמיחה הכלכלית. מדינות המבקשות קידמה נדרשות להתמודד עם השאלות שהציבו מחקרים אלו: כיצד לטפח חדשנות, כיצד לתמוך במדע ובחינוך, וכיצד לוודא שפירות ההתקדמות יתחלקו באופן הוגן.
