אלפים הגיעו היום (רביעי) להלווייתו של טל חיימי, תושב ניר יצחק שנפל ב-7 באוקטובר על הגנת הקיבוץ וגופתו נחטפה לעזה. חיימי, רס"ם במילואים וחבר כיתת הכוננות של הקיבוץ, היה בן 41 בנופלו, והושב משבי חמאס ביום שני האחרון, 755 ימים אחרי שנחטף. הוא הניח אחריו אישה, ארבעה ילדים, אב ואחות. לוטן, בנו הצעיר, נולד אחרי הירצחו.

שיירה גדולה ליוותה את ארונו של חיימי בדרכו האחרונה. "משתתפי השיירה היו תחנות בחייך", אמרה אלה, אשתו. "הוביל אותנו ג׳יפ של שועלי אשכול, אחריו טנדר של חטיבת הצנחנים, רכבים של רבל, השומר הצעיר, מטה משפחות החטופים וכמובן אנחנו, המשפחה".

במטה המשפחות להחזרת החטופים סיפרו כי חיימי היה דור שלישי למקימי ניר יצחק ודור רביעי לתושביו, ועבד כמהנדס מכונות. "אהב לקחת את המשפחה לטיולים בטבע ולקמפינג בשטח, היה חובב נלהב של כלי עבודה, ותמיד ידע לתת פתרון לכל בעיה שצצה", ספדו לו במטה.

בבוקר 7 באוקטובר יצא חיימי להילחם מול עשרות מחבלים בקרב בשער קיבוץ ניר יצחק. חיימי ושאר כיתת הכוננות נלחמו במשך שעות, ובמהלך הקרב הוא נפל ונחטף לעזה. תחילה חשבה המשפחה שהוא בחיים, אך לאחר חודשיים קיבלה את הבשורה המרה על נופלו.

"כמה תכננתי את היום הזה, כמה חיכיתי לו", ספדה אלה חיימי. "זה הסוף שמגיע לך טל, שום דבר ממה שעבר עליך בשנתיים האחרונות לא תואם את מי שהיית. אתה יכול לנוח, אתה מוגן, לא יכול לקרות לך יותר כלום. אני איתך.

"לא ניתן לאף אחד בעולם לפגוע בך. נפרדתי ממך היום בצהריים, חזרת אלינו לבוש ושלם נגעתי בכל חלק וחלק ממך, הייתי מרוצה לדעת שאפילו החולצה של מסייעת 9255 הייתה איתך ושרדה. סיפרתי לך מה עבר עלינו בשנתיים האחרונות מאז שנפרדנו ומה עם כל ילד וילדה. יש ילד אחד שלא הספקת להכיר, אבל הוא כבר מכיר אותך מצוין. השמעתי לך הקלטה שלו אומר אבא ומצחקק, אני מקווה שהצלחת לשמוע. בשום תרחיש לא דמיינתי שאלד ואגדל תינוק בלעדיך, אבל אז אני מסתכלת עליו והכל נעשה אפשרי יותר. הילדים האלה הם ההצלחה הגדולה ביותר שלך, כל אחד בדרכו לקח ממך משהו. הם גאים בך כל כך אבל גם מתגעגעים".

"בטח יגידו פה היום שהיית גיבור ואמיץ", הוסיפה אלה. "זה נשמע רחוק ממי שהיית, כי מבחינתך זאת היתה עוד משימה. אנחנו רגילים לדברים היומיומיים שלך שהם רחוקים מגבורה, הם פשוטים. איך שאתה שוכב בערב על הספה ומתווכח איתי כמה חשוב גם לרבוץ בנחת, אחר כך אתה שוטף כלים מתוך שינה ומכין את הכריכים למחרת. הגעגוע אליך, טל, מתגנב כמעט בכל רגע. כשיש דלת חורקת או כשנשרפת מנורה, האוטומט הוא שאתה תטפל. כשיש אירועים גדולים שהיינו עושים אני פתאום לא יודעת מה לעשות, מחפשים מחליפים, זה תמיד כמה מחליפים כי אחד לא יספיק. הייתי גאה להיות אשתך, אני גאה להיות אלמנתך. תודה על 22 שנים משותפות היית תו תקן של איכות בעולם הזה, כשהיו לנו כל מיני בקשות מבעלי תפקידים בקיבוץ, היו מאשרים לנו רק אם הינו מזכירים את השם שלך".

חיימי דרשה את חזרתם של החטופים החללים שנותרו בעזה: "לעוד 13 משפחות מגיע להחזיר הביתה את אהובם כמונו. אנחנו לא נוותר ולא נפסיק לדרוש זאת עד שיגיעו כולם בימים הקרובים".

זהר, אביו של טל חיימי, ספד לו: "בראש אני מבין שאתה עכשיו לא בין החיים, אך אצלי בלב בפנים אתה מלא חיים, וכל הזמן רואה אותך ברור מול הפנים. כל כך רוצה אותך לחבק חיבוק אדיר, אבל מוצא את עצמי מחבק אויר. כל הזמן מתגעגע ולעתים גם קצת דומע, ואין מספיק מילים כאן להביע את היגון והכאב השורף לי את הלב אשר אליך הוא יוצא, אל הילד שאני כל כך אוהב. וזה הפרק תם אך לא נשלם, לא נשקוט ולא ננוח ולא נגמר לנו הכוח. את כל החטופים חובה להחזיר, כי אין לזה שום קשר למחיר. ומחכים בקוצר רוח שליאור אל משפחתו כבר יחזור, ואליך יחבור".

"כמה אני גאה להיות האחות האמיתית שלך, וגם היחידה", ספדה לו אחותו, אור, "שפה משותפת שמורה רק לשנינו וגם המון זיכרונות. אצל מי אוכל למצוא מפלט במסיבה לא מוצלחת? למי אשגר משימות ואדע שהכל אפשרי? מי יהיה מגשים החלומות הפרטי שלי? מי ישרה ביטחון וייתן לי את הגב? לא רוצה הלוויה ולא רוצה להיפרד, אני רוצה אותך איתי פה לעולם ועד. אתה חייב להכיר את לוטן, כמה אור הוא מכניס בימים חשוכים, וכמה כח יש בכל אחד מהילדים. רוצה שתהיה דוד כל יכול לילדים שלי. כל רגע ובכל נשימה, אני נזכרת כמה שאני אוהבת אותך".