רגע השיא במהלך טקס הענקת גביעים למצטייני טורניר השש-בש בספורטיאדה ה-41, שהתקיים הערב (חמישי) התרחש כאשר חברי נבחרת בית חינוך עיוורים, עלו לקבל את הפרס על הזכייה במקום השני בקטגוריה הקבוצתית. הקהל קם על הרגליים והחל בשירה ספונטנית אדירה לכבוד חברי הנבחרת המצטיינת.

גיא שמחי, הממונה על תעסוקת אנשים עם מוגבלות בהסתדרות ועיוור בעצמו, העניק את הפרסים לזוכים בתחרות. שמחי בירך את המשתתפים: "אני רוצה להגיד בכמה מילים כמה זה חשוב לנו, אנשים שמתמודדים ביום-יום, אנשים חזקים, אנשים רציניים, כמה חשוב לנו הרגעים האלה. למה? כי כשרואים אותנו ברחוב או מבחוץ, אומרים, 'אלה מסכנים, מה יש להם? בוא ניתן צדקה'. אבל אז כשרואים אותם פה מנצחים. הוועדים והאנשים העובדים, החיבור הזה שלכם, זה שאתם פה ביחד איתנו עושים, נהנים, משחקים, זה הדבר החשוב באמת".

קבוצת השש-בש של בית חינוך עיוורים, מורכבת משניים עשר שחקנים, גברים ונשים, עיוורים, לקויי ראייה ולא עיוורים. "אנחנו המוסד הוותיק בישראל לאנשים עם עיוורון ונותנים שירותים לאנשים עם עיוורון מאז 1902", אומר אורן גנור מנהל קהילה בית חינוך עיוורים, ל'דבר'. "במהלך המשחק, אנחנו משתמשים הרבה ביכולות של מישוש, זיכרון, חשיבה וריכוז. המוטו שלנו זה שיתוף בין שחקנים עיוורים ולא עיוורים. זה המתכון לחיים נורמטיבים ולתיקון עולם כחברה נאורה וסולידרית אחד עם השניה".

גנור השתתף בעבר בתחרויות אופני היד בספורטיאדה, והפעם הגיע כשחקן קבוצת השש-בש, "אנחנו כבר כמה שנים משתתפים בספורטיאדה כחלק שיתוף פעולה של בית חינוך עיוורים והפועל", מספר גנור, "השנה בפעם הראשונה יש כאן ייצוג לנבחרת השש-בש שלנו. החוויה פה בספורטיאדה הייתה בלתי רגילה, כיוון שהצלחנו גם ליצור קשרים עם אנשים גם להראות לחברה שלנו שהכל אפשרי ובסופו של דבר אנחנו מגשימים את החזון שלנו של חברה משותפת".

כאשר עלתה הקבוצה המנצחת בתחרות, שמחי העניק את הגביע לאחד המשתתפים שאמר לו שהמשחקים מול קבוצת בית חינוך עיוורים זאת הייתה הפעם שהוא הכי הרבה נהנה ממשחק שש-בש בחיים. האווירה החיובית, הקבלה ההדדית והתפעלות מיכולת המשחק והאסטרטגיה של השחקנים מייצרת מפגש חברתי ייחודי.

"אני שמח שכל אחד מוצא את הדרך שלו, את המזל שלו ואת העצמה שלו", אומר גנור, "אני מרגיש שאנשים הגיעו פה לתעצומות נפש, וגם קנו חברים חדשים. האפשרות שלך לקנות חברים, תוך כדי משחק, היא דבר חשוב מאוד לאנשים עם מוגבלות", הוא הודה  למאמן הקבוצה ואיש הלוגיסטיקה מתן כהן, לגיא שמחי, להסתדרות ולהפועל.

לנבחרת של בית חינוך עיוורים היה הישג נוסף: חברת הקבוצה מורן גלוזמן קיבלה גביע בשם נבחרת הנשים, לאחר שסיימה במקומות 3-4 בתחרות הנשים.

"בתחרויות אנשים עם מוגבלויות מקבלים את החיבוק הזה, אז כמובן שהם ירצו לחזור גם בשנה הבאה"

"יש הרבה מאוד סוגים של מוגבלויות", אומר גיא שמחי ההממונה על תעסוקת אנשים עם מוגבלות, בהסתדרות, ואחראי על היישום של הייצוג העולם בשוק העבודה של אנשים עם מוגבלויות. "יש בישראל, בערך שמונה מאות אלף איש בגיל העבודה. יש הרבה חסמים מאז שהמדינה הוקמה. יצרו בצורה לא חכמה, הרבה חסמים ומגבלות לכניסתם של האנשים לשוק ברמת המעשי, ברמת המדינה, התמיכות, הכשרות, הקורסים, הליווי, כל מה שבעצם אמור לעזור לאדם להשתלב בעולם העבודה".

שמחי שבעצמו מתמודד בחיי היום יום עם עיוורון, מספר שבשנות ה-50 יצרו במפעלים מקומות עבודה מיוחדים וסגורים רק לקבוצות של עיוורים ואנשים עם נכויות. לא ידעו איך לגשת לקבוצות אלו ולא הצליחו להאמין של אדם עיוור יש איך לתרום באמת לחברה. הרבה השתנה מאז ושמחי מוביל את הדרך לשינוי התפיסה החברתית של במדינת ישראל לעובדים העיוור או אנשים עם מוגבלויות אחרות.

מתוך תפקידו בהסתדרות, שמחי הצטרף לדירקטוריון הפועל ופועל בשיתוף הדוק עם כנרת צדף מנכ"לית מרכז הפועל, לשילוב ספורטאים אנשים עם מוגבלויות: "כנרת מחויבת בצורה מדהימה. הנושא הזה הוא בליבה".

במהלך הספורטיאדה ה-41 השתתפו אנשים עם מוגבלויות בשלושה ענפי ספורט. בענף השחייה השתתפו מארגון איל"ן שבעה ספורטאים עם שני מלווים ושתי מאמנות. בענף אופני הטנדם השתתפו עשרים ושלושה רוכבים עיוורים ועשרים ושלושה מלווים, ובענף השש בש השתתפו שמונה אנשים עם עיוורון או לקות ראיה עם מקריאי קוביות ומלווים מבית חינוך עיוורים.

שמחי מתאר את חשיבותו של השילוב והתרומה האדירה של ההצלחה במפגש האנושי המשותף והמקרב בענפי הספורט השונים והמגוונים שאנשים עם מוגבלויות משתתפים בהם במהלך הספורטיאדה. "יושב בן אדם מולו שלא רואה, והוא משחק איתו ובסוף מפסיד לו. משהו מיוחד נוצר ביניהם. יש לנו הרבה אנשים עםמוגבלויות שבאים ופשוט עושים ספורט ביחד עם קבוצות של אנשים ללא מוגבלות. והמפגש הזה עם הספורט והחיבור האנושי ביניהם עושה פלא".

לדבריו, כעת המטרה של הפועל היא להמשיך חזק את שיתוף הפעולה עם הארגונים הפועלים בתחום הספורט – ספיבק, בית חינוך עיוורים וארגונים נוספים. "חשוב לנו לראות איך אנחנו ממשיכים לקרב אותם עוד לתוך הספורטיאדה. בן אדם עיוור שצריך לשחות בבריכה, צריך שמשהו נוסף יכוון לו את הדרך. זה בעצם לתת כלים אחרים, וזה מה שאנחנו בהפועל עושים כאן. אנחנו מסיים לקבוצות האלו  ואנחנו רוצים גם לתת מענה במקומות העבודה לאנשים עם מוגבלות. ככל שהנושא הזה יותר עולה, רואים שבמהלך התחרויות אנשים עם מוגבלויות מקבלים את כל התמיכה והחיבוק הזה, אז כמובן שהם ירצו לחזור גם בשנה הבאה".

אחרי השקעה של שנים, שמחי מחייך ואומר שהוא מרגיש את האפקט של העבודה הקשה משתלמת. אם פעם היו סוגרים את העיוורים בסגרזציה במפעלים, בשנים האחרונות היו בספורטיאדה אלופי שחמט עיוורים. מתחרה ללא מגבלות חווה ומעריך את הגאונות ביכולת לנצח מתחרים עם מוגבלות ראיה, בלי לראות את הלוח, "הרעיון של לעצור להסתכל החוצה, להסתכל על האחר ולא להרחיק אלא לקרב ולתת לו גם דברים שנראים כאילו בלתי אפשריים להתמודד איתם, ולהצליח. זה תמצית הניצחון לאדם על המכשולים ומגבלות".