בשנים האחרונות ענפי אומנויות הלחימה צוברים תאוצה בארץ. בין אם עקב הפופולריות העולה של קרבות ה-MMA, הרצון להתחקות אחר המדליסטים האולימפיים מישראל או פשוט בגלל העובדה שזה ספורט מעניין, מהנה ומאתגר. לפני מספר שבועות חזרה נבחרת המייצגת את ישראל באיגרוף תאילנדי – WMF (World Muay Federation) מעוטרת במדליות מאליפות העולם של ה-WMF שנערכה בבנגקוק, דבר שהעלה מספר שאלות: איפה משרד הספורט שיגיע להצטלם עם תאמר זרקא, אלון סרור, סהר בן זקן או בארי עזרא – שזכו במדליות זהב באליפות? למה התחרות לא שודרה באף ערוץ ישראלי? ומה בכלל ההבדל בין איגרוף תאילנדי לקיקבוקס?

על ההבדל ביניהם לא נרחיב יותר מדי, אבל מדובר בשתי אומנויות לחימה שונות, למרות שניתן לראות מתאגרפי מואי-תאי נלחמים גם ב-WAKO (איגוד הקיקבוקס העולמי). הן אמנם מערבות בעיטות ואגרופים גם יחד, אבל באיגרוף תאילנדי מותר גם לתת מרפקים וברכיים, וללפות את היריב ב"קלינצ'" – אחיזה בין היריבים שבמהלכה ניתן להכניס ברכיות ומרפקים. מאמני האיגרוף התאילנדי שדיברתי איתם התעצבנו מעצם ההשוואה, אבל הסבירו שבקיקבוקס, לעומת המואי-תאי, מותר רק לבעוט ולתת אגרופים. ישנה גם הכלאה בין שתי האומנויות, שנקראת K1, היא לא בדיוק אומנות בפני עצמה, אלא יותר "שכלול" של הקיקבוקס, שבה ניתן גם להכות ביריב עם ברך אחת. כמו באומנויות לחימה נוספות, באיגרוף התאילנדי ניתן לנצח באמצעות נוקאאוט או באמצעות ניקוד, שניתן בסוף הקרב בן 15 הדקות.

בואו רגע נבין את המבנה הארגוני של הענף: האיגוד הרשמי של הענף – IFMA (International Federation MuayThai Amature), מונה 130 מדינות חברות ולאחרונה הצטרף לועד האולימפי. הארגון הנוסף, WMF, שבמסגרתו התחרתה וייצגה את ישראל נבחרתו של המאמן בועז פולני, הוא ארגון לא רשמי וקטן יותר (כמעט 50 מדינות מתחרות לפי הארגון). על מקור ההפרדה ביניהם נמנעו המאמנים מלספר לי, אך הוא קשור בפוליטיקה פנים-ארגונית ובחוקת המשחק בנושא בעיטות לאיזור הראש, אשר מותרות ב-IFMA ואסורות ב-WMF. מהשיחות עם המאמנים הבכירים בענף בישראל, נשמע ששוררת איבה לא קטנה בין האיגודים, על אף שלדעת מאמנים ומתאגרפים רבים, ההפרדה הזו רק פוגעת בהם, ומצמצמת את הענף שלהם משמעותית.

כיום הספורט הזה, לצד הקיקבוקס וה-K1 התחרותי, הפך לפופולרי יותר ויותר בישראל ובעולם. מדובר בספורט ששורף המון קלוריות, מפתח גמישות, סיבולת לב-ריאה, יציבה טובה, קוארדינציה וריכוז. בשנים האחרונות יותר ויותר מכוני כושר ואומנויות לחימה מכניסים לארסנל שלהם גם את הקיקבוקס והאיגרוף התאילנדי, גם אם הם לא בהכרח עוסקים באימון ואיגרוף באופן סדיר.

אלופת העולם באיגרוף תאילנדי והספורטאית הרשמית המעוטרת ביותר בישראל היא לא אחרת מאשר נילי בלאק בת ה-21 מבית שמש. בלאק מתאמנת אצל בני קוגן כבר למעלה מעשור והביאה עד כה חמש מדליות זהב לישראל מתחרויות בינלאומיות, כולל אליפות העולם וגביע העולם. בלאק היא מתאגרפת רשמית וחברה ב-IFMA. "כדי להיות אלופת העולם צריך להתאמן המון ולחיות חיים של ספורטאית" אומרת בלאק, "אני מקבלת עזרה מסויימת מהמדינה, אבל חבל שאין מספיק הכרה גם מהתקשורת". לאחרונה התקבלה IFMA כחברה מן המניין בוועד האולימפי, וצפויה להשתתף באולימפיאדת 2024.

בועז פולני, בן 51, עוסק באיגרוף תאילנדי 37 שנה, והחל ללמוד איגרוף תאילנדי בגיל 14. אחרי הצבא נסע לתאילנד, למד במשך שש שנים איגרוף תאילנדי וקיים למעלה מ-100 קרבות, ביניהם ב"לומפיני" התאילנדי (האולם האגדי והגדול ביותר של האיגרוף התאילנדי). פולני מאמן בהתנדבות יחידה מובחרת במשטרה, הוא בעל רשת מכוני האיגרוף התאילנדי "לומפיני" באזור המרכז, עומד בראשות ה-WMF בישראל וחבר ההנהלה האירופאית, מאמן נבחרת ישראל ב-WMF. "אני אמנם מתנדב ותורם והכל, אבל הדבר שהוא באמת החיים שלי, בלי להתבלבל בכלל, זה האיגרוף התאילנדי. זו תרבות מדהימה בפני עצמה, וחוץ מהמשפחה שלי, זה הדבר שאני מתעסק בו כל יום, כל היום, גם כשאני חוזר הביתה".

קיריל גרגורייב, בן 33, מנהל שני מכוני איגרוף באזור חדרה, בעל חגורה שחורה בג'יו ג'יטסו, דאן 2 בקיקבוקס, שלוש אליפויות ישראל ותואר בחינוך גופני. "התחלתי להתאמן ברוסיה בגיל 9, אבל זה היה יותר טייקוואנדו, קראטה וג'יו ג'יטסו יפני, בגיל 16 כשעליתי לארץ עשיתי את החגורה השחורה בג'יו ג'יטסו, אבל תמיד התחברתי יותר לקרבות עמידה אז עברתי להתמקד באיגרוף תאילנדי ו-K1, התחריתי והייתי באליפויות כמה וכמה שנים, אבל בגיל 26 החלטתי להתמקד באימון".

במרכז: בועז פולני (תמונה באדיבות המצולמים)

אוהד קורלנד, בן 42, פגסוס איגרוף תאילנדי, מכרמיאל, ראש איגוד ה-WMF בישראל. בעל מונקון כסף ותואר ראשון בחינוך גופני. "כבר 28 שנה אני מתעסק באיגרוף תאילנדי, למדתי מגיל 14 ואחרי הצבא אימנתי חברים שלי. הם התלהבו והבנתי שזה משהו שצריך להתרחב, התאהבתי במקצוע והתחלתי לאמן בעיר שבה גדלתי".

בני קוגן, בן 44, מאמן ובעלים של Team Cogan במרכז לאומנויות לחימה בירושלים כבר 16 שנה, מאמן נבחרת ישראל ב-IFMA, דרגה קאן 9 ותואר מהנדס מהטכניון. "אחרי הצבא עשיתי תואר מהנדס בטכניון ועבדתי בזה, אבל מהר מאוד חזרתי לאהבה שלי שהיא איגרוף תאילנדי ובזה אני עוסק עד היום. הכי אני גאה באלופים והאלופות שלי, נילי בלאק, איתי גרשון ועוד רבים שאני אוהב ומעריך עד היום".

"כולם פה בנים, אז זה נראה מקום מפחיד"

בדרך למכון KG Fight Club בחדרה אני כבר שומע את החבטות העוצמתיות. "בומים" של מכה בכרית אימון תוך התנשפות, מעט מאוד מילים, אם בכלל, צלילים של אימון נטו. בשביל הכניסה למכון אני פוגש בחורה צעירה, נבוכה ומלאת מוטיבציה "אתה קשור למכון הזה?" היא שואלת אותי "בדיוק באתי לשאול אותך אם את יודעת איך נכנסים" אני עונה, "בוא איתי" היא אומרת ולוקחת אותי במורד המדרגות. "רציתי להיכנס ולראות אם יש פה גם אימונים לבנות, אבל כולם פה בנים אז זה נראה מקום מפחיד כזה", "את רוצה ללמוד איגרוף תאילנדי?" אני שואל, "תקשיב, יש לי ידיד שאני נוסעת אליו פעמיים בשבוע רק בשביל זה, אבל יקנעם זה לא קרוב, והלוואי שיהיה פה משהו כזה". כשנכנסנו למועדון הבנתי למה היא התכוונה. בחורים בגילאים 18 עד 60 בועטים בכריות אימון ברעש מבהיל, עושים אימוני כוח, סיבולת וגמישות. קיריל גרגורייב, מנהל המקום, ניגש אלינו ומשוחח עם הצעירה שלצידי, שנראה כאילו קיבלה ביטחון מעצם העובדה שהוא ניגש אליה. אחרי שהם משוחחים קצרות היא נפרדת מאיתנו נרגשת, "אחלה, אני אגיע!".

אחת המתאגרפות הבולטות לגילה, היא דניאלה פשייב שמתאמנת אצל גרגורייב, בת 15 עם 28 קרבות מאחוריה "אבל אין לה עם מי להתחרות בארץ. בישראל יש אולי ארבע לוחמות ברמה שלה בגיל ובמשקל, והיא לוחמת חזקה, מתאמנת בסך הכל שנה וחצי והגיעה לרמה מאוד גבוהה ביחס לזה" אומר גרגורייב. פשייב מחזיקה מדליית זהב באליפות העולם ומחזיקת גביע אירופה ב-K1, מדליית ארד באליפות רוסיה הפתוחה באיגרוף תאילנדי.

"לדאבוני זה נתפס כספורט של בנים ולצערי אין מספיק בנות בארץ, וזה מצחיק כי זו אומנות שמתאימה לכולם והכי מתאימה לרחוב." אומר פולני, "אחרי חצי שנה-שנה בחורה שלומדת בעיטות ואגרופים ויודעת לעשות הגנה אז היא מוגנת ברחוב. אני אגיד יותר מזה, זה חשוב בעיניי שנשים ילמדו את זה יותר כי זו האומנות שהיא הכי אפקטיבית. בחורה יכולה ללכת ברחוב ולהרגיש בטוחה באמצעות הספורט שהיא עושה" פולני אף מספר כי גם אימא לשני ילדים המתאמנת אצלו, ושוקלת לא יותר מ-47 ק"ג, מסוגלת להפיל כל גבר ממוצע בבעיטה.

"אנחנו שמים המון דגש על אימוני בנות" מספר קוגן, 44, "אנחנו חברים בפרויקט שבא לקדם בנות כדי שיוכלו להיות חזקות ולהגן על עצמן, המחיר לבנות הוא חצי מחיר כדי למשוך אותן להגיע, זה חלק מפרויקט "אתנה" של משרד הספורט שבא לקדם ספורט נשים ואני שמח שהצלחנו להביא את זה לאיגרוף התאילנדי."

"זה חינוך לכל דבר"

"אחד המאמנים אצלי, התחיל בגיל 14 וחצי כילד רחוב בדיזינגוף, נכנס אליי בטעות למכון, אמרתי לו שייכנס לאימון" מספר פולני, "אני מדבר איתך על ילד עם שיער ארוך, שותה אלכוהול כבר מגיל 14, לא כל כך בלימודים ועוד הרבה קשיים של עולה חדש מאוקראינה של אותה תקופה. אבל האיגרוף התאילנדי ייצב אותו, הכניס אותו למסגרת. הוא סיים את הלימודים, אני שכנעתי אותו להתגייס לצבא ולהפסיק את המכות ברחוב." פולני, כמו מאמנים רבים, מאמין גם הוא ביכולת של האומנות הזו להעניק ביטחון ושלווה פנימית לילדים ובני נוער, לצד המצויינות התחרותית "כיום הוא סגן אלוף אירופה ושלחתי אותו גם לקורס מאמנים בוינגייט. כיום הוא מאמן אצלי ובחור מאוד אחראי."

"זה חינוך לכל דבר" מספר גרגורייב, "גם בתור מאמן לאט לאט למדתי איך להתמודד עם בעיות של ילדים, פיזיות, פסיכולוגיות. יש לי פה ילדים שהגיעו אחרי בעיות משמעת בלימודים, היו הולכים מכות ברחוב, ציונים נמוכים. כיום חבר'ה שמתאמנים פה התחילו להתרגל למסגרת, הפסיקו ללכת מכות, העלו ציונים, הפסיקו עם בעיות משמעת בבית הספר, זה אומר הרבה. אם אתה מצליח לגדל ילד שיהיה בנאדם טוב, זה הרבה יותר חשוב מאשר שיהיה אלוף".

"המרכז של האיגרוף התאילנדי זה כבוד בין אנשים" מספר קוגן "יש בזה המון אלמנטים חינוכיים וחברתיים. אתה לעולם לא שונא את היריב שלך, להיפך. ככל שהוא יותר חזק, ככה אתה יותר אוהב אותו כי הוא מוציא ממך יותר. לכן גם לא תראה באיגרוף תאילנדי אחוז גבוה של פציעות כמו בכדורסל, למשל".

בני קוגן ונילי בלאק (תמונה באדיבות המצולמים)

למה מכות?

"בסופו של דבר, קיקבוקס ואיגרוף תאילנדי אלו אומנויות הלחימה הכי אמיתיות. אנשים מתלהבים מ-MMA כי זה באופנה עכשיו, אבל אם תוקפים אותך ברחוב, שום ג'יו ג'יטסו ברזילאי (חלק מה-MMA. א.ג.) לא יעזור לך, אתה צריך לדעת לתת מכות חזקות ויעילות. חוץ מזה, כמעט ואין קרבות אמיתיים של MMA בארץ, פשוט כי אם תתן לילד בן 15 להיכנס לקרב אמיתי, לא משנה אם הוא מנצח או מפסיד, כנראה שיפוצצו לו את הפנים והוא לא יחזור לזה יותר. צריך להיות מקצוען בכמה מאומנויות הלחימה של ה-MMA כדי להילחם בביטחון. זה מצריך המון משמעת".

"רוב האנשים שמתאמנים ב-MMA לא באמת יודעים את האומנויות." אומר פולני, "אתה יודע, זה מצחיק, כדי להילחם ב-MMA אתה צריך לדעת בצורה טובה את האומנויות השונות, אבל כדי לעשות את זה אתה צריך להתאמן שלוש פעמים בשבוע באיגרוף תאילנדי ושלוש פעמים בשבוע ג'יו ג'יטסו ברזילאי. אם אתה מתאמן פחות מזה אתה פשוט צריך לחזור על האימונים יותר. אין מה לעשות, אנחנו הישראלים אוהבים קיצורי דרך, דברים קלים. בעיניי זו אחת הסיבות שאיגרוף תאילנדי הולך חזק בציבור הערבי והרוסי, זו מנטליות אחרת, הרבה יותר רצינית."

"אני לא רואה איום ב-MMA" אומר קוגן, "MMA זו אומנות בפני עצמה ויש אנשים שמאוד מתחברים לזה, זו אומנות שחלק מהאיגרוף התאילנדי הוא חלק ממנה, לצד דברים כמו סמבו וג'יו ג'יטסו ברזילאי, לצד היאבקות, ג'ודו וגם איגרוף תאילנדי וקיקבוקס". גם קורלנד מתחבר לדבריו ומסכם "בסופו של דבר לכל ענף יש את החסידים שלו". עם זאת, אחד המאמנים מספר שמאמנים אחרים מכניסים את זה לארסנל שלהם פשוט "כי זה מסחרי", אך הם לאו דווקא למדו MMA או מספר אומנויות לחימה, אז הם מביאים מאמנים "בקבלנות", כל אחד לפי תחום ההתמחות שלו.

מה מצב התחרות בארץ?

"יש פעם בשנה אליפות IFMA ארצית. יש פעם בכמה חודשים אליפויות אינטר קלאבים (תחרויות בין מועדונים, ללא הכרעה, לשם האימון בלבד), אבל אם רוצים להתקדם באמת צריך להתחרות בחו"ל.

ל-WMF יש בכל שנה מספר אליפויות ארציות ואזוריות, אך רוב התחרויות הן עדיין אינטרקלאבים."

"שכולם יתאמנו עם כולם"

"האיגרוף התאילנדי צריך להיות יעד של הוועד האולימפי ומשרד הספורט" אומר פולני, "הרי עוד כמה שנים יגיעו אלינו כל העסקנים ויבואו להצטלם כשנגיע לאולימפיאדה ונביא מדליות. אם לא ישקיעו בזה עכשיו בישראל, למה שמדינות אחרות לא ישקיעו בזה וינסו לעקוף אותנו?". קוגן מוסיף כי "בניגוד לכדורגל וכדורסל, שהם ענפים די כושלים בישראל, באיגרוף התאילנדי יש לך אלופי אירופה ואלופי עולם! איפה עוד תראה משהו כזה בספורט הישראלי? תנסה לקבוע פגישה עם ראש העיר ולא תצליח. אני מקווה שבקרוב יתחילו לתת לאיגרוף התאילנדי את ההכרה שמגיעה לו". החלום של קורלנד הוא "שכולם יתאמנו עם כולם. אני מזמין את כל המאמנים לבוא ולתת מהנסיון שלהם לספורטאים בכל הארץ, אנחנו רק נרוויח מזה".