"אחד הרגעים המשמעותיים בהתבגרות שלי" סיפר לי רב חרדי בוגר ישיבת חברון היוקרתית, "היה ערב סעודת הבר מצווה שלי שהתקיימה בי"ב מרחשוון התשנ"ו. תוך כדי האירוע התפשטה הידיעה שיהודי ירה בראש הממשלה והוא פצוע אנוש. סבא שלי התיישב וסירב להמשיך לרקוד. אורחים אחרים המשיכו לרקוד למורת רוחו. בדיעבד אני מבין שבר המצווה שלי הייתה אחד הוויכוחים הראשונים על ציון הרצח הנורא בחברה הישראלית."

בילדותי הנחתי שכל ילדה בישראל חשה את האירועים בדיוק כמוני. כשגדלתי ולמדתי על ההסתה והריקודים בליל הרצח, הנחתי שמי ששונה ממני רואה את הדברים בדיוק הפוך ממני. מה שתפס אותי בסיפורו של הרב היה ההכרה בשונות החוויה לצד העובדה שגם בציבורים נוספים מתקיימת התמודדות על זיכרון הרצח ולקחיו.

תנועת המטוטלת הזאת בין ההנחה שכולם חושבים כמוני לבין התחושה שכולם נגדי, היא תמצית הבעיה. במדינת ישראל לפחות שתי קבוצות מנסות לאחוז את המקל משני קצותיו: מצד אחד, הן טוענות לייצג את "קול העם"; מצד שני הן מתנהלות למעשה כמגזר. כל קבוצה משוכנעת שתפיסתה היא בגדר "המובן מאליו הישראלי", אך פועלת מתוך תודעה של מיעוט שהרוב מתנגד נחרצות לעמדותיו.

השנים עברו ונדמה שאין סמל לאומי שלא מעורר ויכוח; אין יום זיכרון או חג המספיק קדושים בעבורנו בשביל שנמצא דרך לציינם יחד. והרי היכולת לזכור יחד יוצרת ומגדירה חברה.

כתנועה עמדנו בפני צומת: האם לחזק את יום הרצח כמועד "שבטי" או לעצב את יום הזיכרון לשר הביטחון וראש הממשלה יצחק רבין ז"ל כיום לאומי.

על מנת להוביל את החברה הישראלית לעתיד טוב יותר, לא נוכל להסתפק באמירת "אחדות" ומאבק (ראוי!) על גבולות השיח. צריך לחתור בפועל להסכמות משותפות שחלקים גדולים ככל הניתן מהציבור הישראלי צריכים להיות שותפים להם.

הקמנו את קואליציית "זוכרים את הרצח. נאבקים על הדמוקרטיה" בה חברות תנועות נוער חילוניות ודתיות, מימין ומשמאל במטרה להניח תמרור אזהרה לחברה הישראלית העומדת בפני הכרעות קשות, ולהתחייב שבכל מחלוקת שתהיה בתוכנו תכריע הדמוקרטיה. דמוקרטיה בה למיעוט יש אחריות לקבל את הכרעת הרוב, ולרוב יש אחריות שלא לרמוס את המיעוט.

האמירה המשותפת שיש תהומות שאסור לחזור אליהם, היא צעד ראשון בחשבון הנפש על דמותה של החברה הישראלית ב-6 לאוקטובר 2023. לכולנו יש על מה להתבונן, לכולנו יש על מה למחול לעצמנו ולאחרים ולכולנו יש הזדמנות לתקן יחד. כי רק כך נקום, יחד.

***************

עצרת לאומית בהובלת תנועות הנוער לציון 30 שנה לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל תתקיים בי"ד חשוון תשפ"ו, 5.11.2025 בשעה 17:00 בהר הרצל עצרת תחת הכותרת : קמים יחד!

את העצרת תנחה אשת התקשורת עמליה דואק. ישאו דברים מירב לשם גונן שבתה רומי נחטפה לעזה ושוחררה בינואר האחרון, הרב תמיר גרנות ששכל את בנו אמיתי ז"ל במלחמה בלבנון, ללי דרעי ששכלה את בנה סעדיה ז"ל בלחימה בעזה, שיר סגל שהוריה קית' ואביבה נחטפו לעזה ושוחררו, יוסף אלזיאדאנה תושב רהט שהציל 30 איש ממסיבת הנובה ואמנים ואישי ציבור נוספים ששמם יפורסם בהמשך. הציבור הרחב מוזמן.