השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן הנחתה להגביר את האכיפה כנגד שריפת אשפה באופן לא חוקי ולקיים דיון חירום דחוף של גורמי אכיפת החוק בכדי לטפל ב'טרור הסביבתי' כהגדרתה, כך הודיע אתמול (שני) המשרד להגנת הסביבה.

"לא נאפשר מצב של פשיעה חמורה ופגיעה מתמשכת בבריאות הציבור והסביבה", אמרה השרה, "אנו דורשים אכיפה ברורה ובלתי מתפשרת של המשטרה וכוחות הביטחון וכן פעולה ישירה של משרד הפנים נגד ראשי הרשויות שבתחומן מתבצעות ההפרות״.

הדברים נאמרו על רקע סיור שערכה השרה יחד עם ראש המועצה האזורית גליל תחתון, ניצן פלג, וסגנו, אופיר שיק, באזור סמוך לטוראען. האזור, שכונה בהודעה 'אתר ההטמנה הבלתי חוקית טוראען', מהווה על פי ההודעה אתר לשריפת פסולת, מפגע לא חוקי, שפוגע באיכות הסביבה ובבריאותם של אנשי האזור.

האתר המדובר ממוקם בסמוך למחצבת גולני ונמצא באזור האחריות של המועצה המקומית טוראען. לפי הודעת המשרד, המשטרה פועלת באופן שוטף מול המועצה ודרשה חסימת דרכי גישה והגברת הפיקוח. המועצה בתורה טוענת כי מדובר בפשיעה מאורגנת המחייבת התערבות בין-משרדית.

שריפת האשפה בישראל, היא מפגע סביבתי ופלילי. התופעה נפוצה ברשויות מקומיות חלשות, בעיקר בחברה הערבית, ולכן מכונה פעמים רבות במשרד להגנת הסביבה "טרור סביבתי". זאת, על אף שהמניע הוא פלילי-כלכלי בעיקרו.

הגורם לשריפת האשפה הוא על פי רוב עלות הטיפול הגבוהה בזבל, בעיקר בפריפריה. העלות הזו מובילה פעמים רבות רשויות מקומיות חלשות כלכלית, במיוחד בחברה הערבית, לקושי משמעותי לעמוד במחירים. כתוצאה מכך, הרשויות החלשות משתמשות פעמים רבות בשירותיהן של חברות הובלת זבל זולות, שחלקן לא מצליחות להפטר מכל הזבל. אלו בתורן נפטרות ממנו דרך העברתו לגורמים עברייניים, ששורפים אותו במחיר נמוך בהרבה מעלות הטמנתו. במשרד מאשימים את הרשויות המקומיות שבשטחן מתחוללת השריפה באכיפה לא מספיקה, ולעיתים בהעלמת עין של ממש.

"שריפת הפסולת פוגעת קודם כל בתושבי הישובים בהם הפסולת נשרפת", מספרת עו"ד  אמל זיאדה, מעמותת אדם טבע ודין. "השיח על טרור סביבתי בהקשר של החברה הערבית הוא עיוות של המציאות והמשך של מגמה לתייג את החברה הערבית כקשורה לטרור. זה מסיט את תשומת הלב מהבעיות האמיתיות שצריך לטפל בהן: תעריפי ההטמנה והקושי התקציבי של הרשויות לעמוד בהן".

זיאדה מסבירה כי תעריפי ההטמנה מתייקרים בכל שנה, דבר המקשה על הרשויות לממן את העלויות. בנוסף, תחנות ההטמנה החוקיות מתמעטות, וזה מעלה את הוצאות השינוע. כל אלה מקטינים את הכדאיות הכלכלית לרוקן אצלן את הפסולת ולכן או שמשליכים אותה באזורים פתוחים או שורפים אותה.

התקציב תקוע מזה שנתיים

בעיית הפסולת בחברה הערבית היא בעיה מוכרת מזה שנים, ובתוכנית החומש לחברה הערבית, '550', שנחתמה ב-2023, ייעדו כ-550 מיליון שקלים על פני 5 שנים בכדי להתחיל לטפל בה, בין היתר על ידי יצירת אתרי הטמנה נוספים וסבסוד ההובלה. מתוך סכום זה, כ-300 מיליון שקלים הייתה אמורה להעביר הקרן לשמירת הניקיון שבבעלות המדינה, מתוך עודפיה התפעוליים. את היתר היה אמור להעביר המשרד להגנת הסביבה דרך "הוועדה המתמדת" שמפקחת על כספי תוכנית החומש.

אלא שבפועל, מתוך 150 מיליון שהיו אמורים לעבור בשלוש השנים האחרונות, רק כ-50 מיליון שקלים עברו. כעת, עם התקרבו של תקציב חדש, גוברים החששות ברשויות הערביות שגם הכספים של שנת התקציב הבאה לא יועברו. "השרה לשוויון חברתי מאי גולן, היא הממונה על הועדה המתמדת. אולם היא לא כינסה את הועדה בנושא מאז נכנסה לתפקיד. בכך, נמנעת העברתם של התקציבים כמתחייב", טוענת זיאדה.

בריאיון לערוץ 14, ב-15 במאי, אמרה השרה מאי גולן כי: "תחת סמכותי נמצאת תכנית החומש 550 לחברה הערבית… אני יודעת. לא חוששת אלא יודעת, שחלק נכבד מכספים אלה עוברים לרשויות ומשם למשפחות פשע, לגורמים עברייניים בחברה הערבית תחת סמכותי לא ינזול שקל למשפחות פשע. אני לא חותמת גומי של אף אחד, ובמשמרת שלי זה לא יקרה".

בחודש שעבר הגישה עמותת "אדם טבע ודין" עתירה לבג"ץ בנושא התקציבים המעוקבים. "בלא הכספים המדוברים, האכיפה, על אף שהיא נחוצה, לא תעזור. הרשויות זקוקות לפינויים ברי קיימא".