"אנו חווים תחושת חוסר ביטחון במקום בו אנו גרים. הנוער נחשף למראות קשים והגזענות החמירה. אין התייחסות לגישור על הפערים בבתי הספר. לא תמיד ברור למי ניתן לפנות מחוץ לבית הספר", אמרה סירין, בת 17 מיפו, ממועצת התלמידים הארצית, בוועדה המיוחדת לזכויות הילד בכנסת. הוועדה התכנסה לדיון שעסק במענים רגשיים ונפשיים לילדים מהחברה הערבית. יו"ר הוועדה, ח"כ קטי שטרית (הליכוד), פתחה את הדיון וסימנה את כיוונו: "מדיון מקיף שנערך בעבר עולה תמונת מצב קשה. כלל המערכות לא מספקות את המענים הנדרשים לקטינים בחברה הערבית, לצד מחסור חמור באנשי מקצוע והיעדר תכנית כוללת שתבטיח טיפול שוויוני – נדמה ששום דבר לא מתקדם".

נור איברהים, רכזת תחום החברה הערבית במועצה לשלום הילד, הציגה נתונים לפיהם מינואר 2025 ישנם 213 קורבנות אלימות ופשיעה בחברה הערבית, מהם 9 ילדים ובני נוער מתחת לגיל 18. מסקרים שערכה המועצה עולה כי 37% מההורים בחברה הערבית דיווחו שהמצב הרגשי של ילדיהם הורע מאוד בעקבות המלחמה. 28% מההורים דיווחו כי ילדיהם חווים מצבי לחץ או פחד יומיומיים.

"המציאות הזו קשה וכואבת, היא משפיעה עליי. אני חיה בפחד מתמיד", "אם אני יוצאת מהבית אני לא יודעת מתי אני חוזרת", "אנו דור שאין לו עתיד", "מורים לא מבינים כמה אנו מותשים נפשית, אף אחד לא שואל איך אנו מרגישים. מרגישים שקופים" – אלו חלק מדברי בני הנוער שציטטה איברהים בדיון.

מנתוני משרד החינוך עולה כי 12% מהתלמידים בבתי הספר הערביים דיווחו כי חוו מקרי אלימות, לעומת 18% בממוצע הארצי. שירין נאטור-חאפי, מנהלת האגף לחינוך ערבי במשרד החינוך, הציגה את פעילות המשרד בנושא. היא ציינה את הגדלת היקף שעות הייעוץ החינוכי, הכוללת תגבור של 1,200 שעות ייעוץ, חדרי שלווה במסגרת התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון הפועלים ב-250 בתי ספר, טיפול בכ-5,000 תלמידים, טיפולים והתערבויות פסיכולוגיות ייעודיות בשפ"חים מעבר לתקן (תגבור של 5,840 שעות), מרכזים לטיפול בתלמידים עם קשיי התנהגות ב-13 רשויות, תכנית מערכתית למוסדות חינוך במוקד אקלים ב-200 מוסדות, ותכנית "שמיים" המעניקה ליווי טיפולי לתלמידים בסיכון וכוללת חונכים ב-56 בתי ספר.

איברהים מהמועצה לשלום הילד הצביעה על מחסור בכוח אדם טיפולי בחברה הערבית, כאשר רק 12% ממסיימי ההתמחות בפסיכולוגיה חינוכית הם מהחברה הערבית, רק 4% מהפסיכיאטרים לילדים ונוער הם מהחברה הערבית, ורק 11% מהעובדים הסוציאליים. עוד נאמר בדיון כי רק 5% מכלל הפסיכולוגים הקליניים הם מהחברה הערבית.

הדיון נסוב על סיבות המחסור באנשי טיפול בחברה הערבית. ענאן סרור מפורום הפסיכולוגים ציין כי סטודנטים ערבים לפסיכיאטריה מתקשים למצוא מקום התמחות. נור עבד אל האדי שחברי ממשרד הבריאות אמרה כי הקושי בלימודי הפסיכולוגיה נמצא במעבר בין התואר הראשון לתואר השני (ההכרחי על מנת לקבל רישיון פסיכולוג – י.ש.). בתחום הפסיכיאטריה, היא הוסיפה כי קיימים חסמים מערכתיים וחברתיים.

"יש בעיה באיוש תקנים, אין בעיית תקינה", אמרה מיכל אנגרט, מנהלת אגף פסיכולוגיה בשפ"י. היא הוסיפה כי בעקבות המלחמה עלה מספר התקנים לפסיכולוגים מ-116 ל-120. עם זאת, בתגובה לשאלתה של ח"כ עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל) נמסר כי מפתח התקינה נקבע לפני 30 שנים.

ח"כ עאידה תומא-סלימאן. "יש בעיה באיוש תקנים, אין בעיית תקינה" (צילום: פלאש 90)

"זו טראומה קולקטיבית שלנו, ואני רוצה להאמין שילד שמפתח טראומה יקבל את המענה. הדאגה המרכזית שלי היא של הקהילה והסביבה שנחשפים לאירועים טראומתיים שכאילו התרגלנו אליהם", אמר אברהים אל-עטאוונה, מנהל חוסן החברה הבדואית. "מרכזי החוסן מעניקים מענה רב-שכבתי. צריך להביא את בריאות הנפש לקהילה ולהנגיש אותה, וכך גם נוכל להתמודד עם סוגיית הסטיגמה. מאז ה-7 באוקטובר קיבלנו תוספת תקציבית והכפלנו את הפעילות שלנו".

בלה בן גרשון ממשרד הבריאות אמרה כי מתוך 16 מרכזי חוסן רק מרכז החוסן הבדואי מופנה לחברה הערבית, ובצפון קיימות מחלקות ערביות בתוך מרכזי החוסן. עוד צוין כי יעדם המקורי של מרכזי החוסן הוא נפגעי פעולות איבה, ויש צורך להגדיר מחדש את תפקידם. משרד הרווחה והביטחון החברתי ציין כי בשותפות עם המשרד לשוויון חברתי הוקם באום אל-פחם מרכז חוסן אזורי. המרכז נותן מענה להשלכות תופעת האלימות בחברה הערבית, והמענה הניתן בו הוא טיפולי וקהילתי, וכולל משאבי התמודדות לצוותים מקצועיים. המרכז מעניק שירות לכלל האוכלוסייה הערבית, ולא רק לילדים ונוער.

בן גרשון התריעה מפני קיצוץ של שני מיליון שקלים בתקציב מרכז החוסן הצפוי בשנת 2026. אמיר ואכד, מנהל מרכז חוסן צפון, אמר שלא ניתן לעבור באחת משנת מלחמה למצב שגרה. "לקצץ בתקציבים זה חסר אחריות. צריך לתת את המקום להבריא ולצמוח".

סאנא ג'ברין אגבריה, יועצת מחוז דרום בשפ"י, טענה כי "הבעיה היא לא משאבים, תקציבים או תכניות ולא אנשי חינוך. הבעיה היא המעמד של החברה הערבית והמצוקות, והרחוב הערבי מדמם. עוצמת האירועים כובשת את המוסד החינוכי – היא פוגעת גם בחוסן של המחנכים והמטפלים, ביועצים ובילדים".

"אני לא יודע כמה זמן נחזיק מעמד. יש עומס", אמר ג'מאל דקדוקי, מנהל שפ"י בכפר כנא. "צריך עזרה ברמה ממשלתית. לא נעמוד בלחץ הזה". חגי ברוש מהרשות לביטחון קהילתי, אגף טיפול ושיקום במשרד לביטחון לאומי, קרא להקמת שולחן ספציפי לטיפול בילדים במטה למאבק בפשיעה.

יו"ר הוועדה שטרית הוסיפה: "אין ספק שנדרשת הקמה של תוכנית בין-משרדית שתאגד את משרד החינוך, משרד הבריאות ומשרד הרווחה, להגדלת מספר התקנים לפסיכולוגים חינוכיים ויועצים דוברי ערבית. מדובר בהמלצות שכבר עלו, בנוגע לשילוב תכנים של חוסן נפשי ומודעות רגשית בתוך מערכת החינוך הערבית עצמה. הגיע הזמן לוודא את היישום של אותן המלצות ולא להסתפק רק בהצהרות ריקות".