יובל ליפקין, ראש מנהל ביטחון המזון במשרד החקלאות, אמר בכנס הנהגות המושבים של תנועת המושבים: "האירועים שפקדו אותנו בשנתיים האחרונות המחישו יותר מתמיד את המציאות שבה אנו חיים. מדינת ישראל היא מדינת אי, ואיננו יכולים להרשות לעצמנו תלות במקורות חיצוניים. עלינו לדאוג לספק את המזון לכלל האזרחים".
על רקע המשבר המתמשך בענף החקלאות והדיון הציבורי סביב העצמאות התזונתית של ישראל, התקיים דיון מקצועי בנושא ביטחון המזון הלאומי, בהשתתפות בכירי ארגוני החקלאות, נציגי הממשלה, ראשי ההתיישבות והגופים הכלכליים המרכזיים בענף. לדברי ליפקין, שמוביל את ניסוח התוכנית הלאומית לביטחון מזון 2050, יש לרתום את כל המשאבים לחיזוק החקלאות הישראלית, להרחבת הייצור המקומי ולמתן ודאות לחקלאים. "רק כך נוכל להבטיח תשתית איתנה וביטחון מזון לדורות הבאים".
תוכנית ביטחון המזון היא תוכנית רחבת היקף, בין-משרדית ורב-מגזרית. לדברי ליפקין, התוכנית נועדה להבטיח לכל אזרחי ישראל מזון בריא, איכותי, מגוון ובר-השגה – היום, מחר ובעתיד הרחוק. "התוכנית היא הוכחה ששיתוף פעולה בין כל הנוגעים בדבר אפשרי והכרחי", נוכח החשש מפני תלות גוברת בייבוא מזון, קראו בכירי ענף החקלאות וראשי תנועות ההתיישבות העובדת לגיבוש מדיניות ארוכת טווח שתבטיח ייצור חקלאי מקומי יציב, עידוד השקעות בתשתיות חקלאיות והגנה על משק המזון הישראלי מפני משברים גלובליים.
איציק שניידר, מנכ״ל מועצת החלב, התייחס לרפורמה במשק החלב שמתכנן משרד האוצר להעביר בחוק ההסדרים: "תוכנית החיסול שמקדם משרד האוצר תהרוס את משק החלב ותסכן את היכולת שלנו להאכיל את אזרחי ישראל. אסור שנפקיר את ביטחון המזון של המדינה בידיים זרות, שעלולות לסגור את הברז ברגע של עוינות מדינית".
לדברי שניידר, התלות בייבוא עלולה לערער את אספקת המזון לציבור הישראלי: "ראינו את זה בקורונה וביתר שאת במלחמה הנוכחית ולמדנו לקח קריטי: ישראל חייבת לייצר כאן את הדברים החיוניים לקיומה – את הכדורים לרובים, את הפגזים לטנקים וגם את החלב, הפירות והירקות שנמצאים בכל בית. ראינו שבשעת מבחן, מי שעמדו בחזית הביטחון התזונתי של ישראל הם החקלאים שלנו: לא היבואנים, לא 'ידידינו' באירופה ולא טורקיה של ארדואן".
שניידר קרא לנציגי האוצר "לגנוז את התוכנית המסוכנת הזו ולשבת איתנו על מהלך אמיתי, כזה שיוריד את יוקר המחיה תוך שמירה על ההתיישבות וחיזוק ענף החלב הישראלי".
נציגי הארגונים החקלאיים הצביעו על אבסורד במשק הישראלי: היצרנים מייצרים בעודף, אך המחירים ממשיכים להיות גבוהים. לדבריהם, הכשל אינו אצל יצרני הקצה, אלא נעוץ בפערי השיווק ובגובה תשומות הייצור המגולמות במחיר המוצרים. בשני התחומים הללו, הם טוענים, למדינה יש יכולת לפקח ולהשפיע כדי להוזיל את המחיר לצרכן.
דוגמה לכך הוא ענף הפטם, שמייצר עופות לשוק המקומי. "הענף מייצר בעודף משמעותי", אמר מוטי אלקבץ, מזכיר ארגון מגדלי העופות. ״המקררים אצל המשווקים מלאים והמקפיאים עולים על גדותיהם מעופות קפואים שמחכים לצאת לצרכנים. ייבוא עוף מברזיל ישמיד את ענף הפטם כאן בארץ. לא נוכל לעמוד בתחרות הלא הוגנת מול מדינה שהחקלאים שלה נתמכים על ידי הממשלה, ועלויות העבודה ומזון בעלי החיים בה נמוכות משמעותית".
אלקבץ התריע: "לולי פטם שייסגרו לא ייפתחו. על האוצר להסכים לשבת עם שר החקלאות ואיתנו כדי לגבש הסכמות. אי אפשר לאיים על ביטול מכסים גורף או ייבוא ממדינה כמו ברזיל שמצהירה הצהרות אנטי-ישראליות. זו הפקרות".
במשרד החקלאות רואים את הפתרון בהבטחת ייצור מקומי מבוסס ויציב, וארגוני החקלאות תומכים בעמדת המשרד. לדברי אורי דורמן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, שיתוף פעולה בין הרגולטור ליצרנים הוא הכרחי: ״כדי לחזק את הייצור החקלאי המקומי נדרש לגבש חבילה של כלים שיתמרצו את החקלאים לייצר יותר, יקטינו פערים ויקדמו שילוב טכנולוגיות חדשות, הורדת עלויות ייצור ועידוד הדור הצעיר להשתלב בענף".
דורמן הדגיש: "הייצור החקלאי המקומי הוא לא זה שמעלה את יוקר המחיה. החקלאים אינם קובעים את המחיר לצרכן, ואין להם כל שליטה על הפער שבין התמורה שהם מקבלים לבין המחיר לציבור – שלעתים מגיע לפי שלושה ואף פי ארבעה, כשהרווח כולו נשאר בידי המשווקים והיבואנים".
