בן אדם,
שא עיניך לשמיים
ומחא כפיים,
לצפורים  הנודדות
היודעות  את  דרכן
מאי שם לכאן
בשמחה ובכאב,
תמיד מגיעות בזמן
עם המצפן שבלב.

עת ישובו מארצות הקור,
המשך אותן לספור
את הבא וההולך,
ושים על רגליהן טבעת
וברך:
הרי מקודשת את.
וכי תשיב בקן,
שלח אותה לשלום
להתחתן,
בארצות החום.
ושא ברכה
כי תשוב לכאן ברבות הימים,
עם כל המשפחה
והגוזלים.