בעשור האחרון החברה הערבית בישראל רשמה עלייה דרמטית בהשתלבות בהשכלה הגבוהה. שיעור הסטודנטים הערבים לתואר ראשון כבר חצה את רף ה־20%. אבל דווקא בתחום הרפואה, שנחשב יוקרתי ומבוקש במיוחד, הנתונים מספרים סיפור אחר: שיעור הסטודנטים הערבים הלומדים רפואה בארץ נע סביב 9–12% בלבד – הרבה פחות מחלקם באוכלוסייה. לפי נתוני המועצה להשכלה גבוהה והמוסדות האקדמיים ניכרת אף מגמת ירידה.

במקביל, אלפי צעירים וצעירות מהחברה הערבית יוצאים מדי שנה ללימודי רפואה בירדן, במזרח אירופה וברומניה. חלקם הגדול חוזר לישראל עם תואר ורישיון, אך ההכשרה הקלינית כמעט ואינה מתקיימת כאן. המערכת הרפואית מפסידה בכך את ההזדמנות לגדל דור של רופאים ערבים בתוך הקמפוסים והמרפאות המקומיים.

יש לכך כמה סיבות, וכולן קשורות לאמון ולנגישות. צעירים רבים חשים שהמערכת הישראלית סגורה בפניהם. הם משוכנעים שהסיכוי להתקבל לרפואה בארץ נמוך, ולכן אינם מנסים כלל. שלב הראיונות האישיים נתפס כמכשול נוסף – רבים מדווחים על קשיים תרבותיים ושפתיים, על היעדר תוכניות הכנה מתאימות, ועל תחושה שהשיפוט אינו שוויוני.

גם מערכת החינוך הערבית, למרות השיפור שחל בה, עדיין סובלת מפערים בהוראת מדעים, בתשתיות ובתמיכה הלימודית הדרושה כדי להגיע לציונים הגבוהים הנדרשים לרפואה. לכך מצטרף גם אפקט "חבר גורר חבר" – כאשר בן משפחה או שכן לומד רפואה בחו"ל, אחרים נמשכים אחריו, מתוך תחושה שזהו מסלול נגיש, ברור ואפשרי יותר, גם אם יקר ומאתגר מבחינת תרבות ושפה.

המשמעות של כל זה רחבה הרבה מעבר לסטטיסטיקה. ישראל מפסידה את האפשרות לשלב רופאים ערבים שגדלו והתחנכו כאן, עם הבנה עמוקה של החברה המקומית ושל מערכת הבריאות הישראלית מבפנים. במקום זאת, צעירים מוכשרים נודדים החוצה, חוזרים עם תעודה – אך בלי חוויית הלימודים, המחקר והקליניקה הישראלית.

אם רוצים לשנות את המצב, לא מספיק לדבר על "שילוב". יש צורך בהנגשת שלבי הקבלה, בתוכניות הכנה מותאמות, בליווי אישי ובמנטורינג של רופאים ותיקים. נדרשת גם שקיפות מלאה של נתונים – מי ניגש, מי עובר, באילו שלבים נוצרים חסמים. לצד זאת יש מקום לתמיכה אקטיבית, מלגות ומסלולי העדפה מתקנת, ולבסוף גם שינוי תרבותי אמיתי, בניית אמון בין החברה הערבית למוסדות האקדמיים והצגת דמויות מופת של רופאים ערבים שהצליחו כאן.

אין ספק שצעירים ערבים רוצים להיות רופאים – די להביט באלפי הלומדים בירדן, ברומניה ובמזרח אירופה כדי להבין זאת. השאלה האמיתית היא מדוע מדינת ישראל לא מצליחה לשכנע אותם לעשות את זה כאן, באוניברסיטאות שלה ובמערכת הבריאות שלה.

עו"ד מוראד מפרע הוא יו"ר הפורום האקדמי לקידום הבריאות בחברה הערבית