לקראת יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, החל ב־25 בנובמבר, הקדישה נעמת את הכנס השנתי שלה, שהתקיים אתמול (שני) באוניברסיטת תל אביב, לנושא אלימות טכנולוגית נגד נשים. הכנס נפתח בסיפורה של נעה, שסיפרה על אלימות פסיכולוגית שחוותה מצד בעלה במשך תשע שנים. היא תיארה אירוע יומיומי שממחיש את השליטה והמעקב שחוותה.

"אחרי דיון בבית המשפט הלכתי עם יואב, קולגה שלי, לאכול ב'קניון הזהב'. בעלי מייד התקשר אלי ושאל אותי למה אני שם. יואב שאל אותי בתמימות איך בעלי ידע שאנחנו בקניון? התביישתי לספר לו שיש לי איכון על הנייד ושהפלאפון שלי על 'שקט' תמידי כדי שלא כולם ישמעו את שצף ההודעות הבלתי פוסק מבעלי. כעורכת דין ניהלתי תיקים עם מיליונים, אבל בבית הייתי צריכה לתת דין וחשבון על מאה שקל".

"הייתי בלי גישה לחשבונות הבנק שלי או לכספומט, מצלמות מחוץ ובתוך הבית שרק הוא ידע את הסיסמה להן, כל השיחות בפלאפון שלי מוקלטות והוא מאזין להן, והמייל הפרטי שלי מותקן על הפלאפון שלו. הכול במסווה של דאגה ואהבה. היום אני יודעת שאלו שטויות והכל עניין של צורך בשליטה".

יו"ר נעמ"ת חגית פאר בכנס באוניברסיטת תל אביב (צילום: נעמת)

ההחלטה לעזוב את בעלה התקבלה לאחר משבר משפחתי. "חזרתי מבית החולים אחרי שאמא שלי עברה שבץ מוחי שני, וכשהגעתי עם שקית בגדים לילדים שלנו מאחותי כי הוא לא הסכים לקנות להם, הוא התעצבן והלך לזרוק את השקית. החלטתי שזהו ונעלתי אותו מחוץ לבית. בתגובה לכך הוא הפעיל את האזעקה ללא הפסקה, למרות שהילדים שלנו ישנו. הרגשתי שהטכנולוגיה משמשת כנשק נגדי".

עו"ד נועה דיאמונד מהפקולטה למשפטים הסבירה בהרצאתה על אלימות מעקבית. "כפי ששמענו, יש מגוון אמצעי מעקב טכנולוגי, והשימוש העיקרי בהם הוא שליטה של הפוגע כנגד הקורבן. העניין הוא שהתפיסות של כל זוג על רמת הפרטיות שונה. לדוגמה, לזוג אחד יהיה מובן מאליו שתהיה גישה לניידים אחד של השני, ולעומת זאת זוג אחר יראה בזה חציית גבול".

"עולה השאלה איך אפשר לדעת אם אני נמצאת במערכת יחסים שיש בה אלימות מעקבית. אני יכולה להציע כמה שאלות: האם המעקב הוא הדדי? האם הוא נעשה בהסכמה? האם הוא מתרחש סביב ויכוחים חוזרים? פרטיות היא היכולת של האדם לשלוט על הזמן, החירות והעצמאות שלו", הוסיפה.

סוג נוסף של אלימות טכנולוגית הוא הפצת תמונות עירום, שלעיתים מופקות כיום באמצעים של בינה מלאכותית. פרופ' מיכל דולב כהן הדגימה כיצד ניתן לייצר בקלות תמונה מזויפת להפצה: "עלינו לחנך את ילדינו שהפצת תמונות היא מעשה פסול, כפי שאלימות פיזית היא פסולה. מחקרים מראים כי תחושות המצוקה והבדידות של הקורבנות, גם אם התמונה מזויפת, דומות לאלו של קורבנות אונס".

נועה דאמונד בכנס נעמ"ת באוניברסיטת תל אביב (צילום: נעמת)

בכנס הוצגו גם כלים חדשניים להתמודדות עם התופעה, בהם "הגזלייטר" – תוכנת בינה מלאכותית המדמה שיחה זוגית שבה אחד הצדדים מערער את המציאות של האחר.

יו"ר נעמת, חגית פאר, סיכמה: "אין פנס בעין, אין פצע מדמם. יש רק לב שמפרפר באימה. לנפגעות אין שם למה שהן חוות, הן רק יודעות שהמרחב שלהן הולך ומצטמצם והכל סוגר עליהן".

פאר הוסיפה כי התופעה כמעט ואינה נחקרת: "ככל שהטכנולוגיה מתפתחת בקצב שקשה לעקוב אחריו, כך מתרבים המקרים וכך משתכללות הדרכים היצירתיות – שלא לומר החולניות – לפגוע בקורבנות. הטכנולוגיה לא רעה; הכל תלוי בידי מי היא נמצאת, ובמה בוחרים לעשות איתה".