קבוצת כדורגל צנועה מלונדון מוצאת עצמה, תוך 30 חודשים בלבד, עוברת ממצב של מרחק בעיטת עונשין מהליגה השנייה לסכנת צניחה לליגה החמישית. סיפורו של מועדון שמצוי תחת קללת גמר,אמון בבעלי הקבוצה העשירים שמביא את כל המערכת למצב אבדון ואוהדים שלא מוכנים לאבד תקווה, גם מהמקום האחרון. ואיך כל זה קשור לרואנדה ולאנדרו לויד ובר?

לייטון אוריינט  הוא מועדון כדורגל האנגלי, שהוקם בלונדון בשנת 1881 תחת השם Orient Football Club. למעשה, מדובר במועדון השני הכי ותיק בבירת אנגליה אחרי פולהאם. בדומה לזגזוג של הקבוצה בין הליגות השונות, ובהתאם למיקום הגאוגרפי בו שיחקה, שוּנה שם הקבוצה מספר פעמים לאורך השנים. במשך מספר שנים נקראה קלפטון אוריינט, לפעמים רק אוריינט, וב-1987 נקבע השם אותו כולנו (טוב, אולי רק חלקנו) מכירים – לייטון אוריינט, על שם השכונה במזרח לונדון, המזוהה היסטורית עם הקבוצה, בה נמצא המגרש בו היא משחקת. השם, כך נקבע, יהיה שמה הרשמי של הקבוצה לעולמי עד, וזו הודות לאוהדים שדרשו חזרה למקורות. אחד המקורות, בכל אופן.

המועדון הצנוע, שהאוהד הכי מוכר שלו הוא המפיק והמלחין הנודע אנדרו לויד ובר, נמצא היום במקום ה24 בליגה הרביעית, עם 27 הפסדים ב-43 משחקים ויחס שערים של 33-.

כדי להבין איך הגיעה המועדון למצב של סכנת ירידה לליגת החובבים, אנחנו צריכים לשוב לכמה נקודות ציון ב-23 השנים האחרונות.

חייך אכלת אותה:

את עונת 95'-94' של לייטון אוריינט, תועדה במלואה על ידי סטודנטית בריטית בשם ג'ו טרהירן. אף אחד לא חשב שתהיה זו עונה חשובה במיוחד, אך הסרט שיצרה טרהירן – מועדון עבור חמישייה (Club For a Fiver) – הפך לאחד מסרטי התעודה משמעותיים ביותר של שנות התשעים בבריטניה.

את אותה עונה החל המועדון שהחל בליגה השלישית, ללא ציפיות. אך במהלכה, הפכה הקבוצה למועמדת רצינית לירידה, אחרי הודעתו הדרמטית של הבעלים, טוני ווד, כי בכוונתו למכור את לייטון.

ווד, איש עסקים בתחום הקפה שנהנה מכוח רב ברואנדה, ספג הפסד כלכלי קשה בעקבות רצח העם שהתחוללה במדינה. הבחירה להיפטר מ"הנטל" ששמו לייטון אוריינט, הייתה קלה למדי עבורו. אם זו לא הייתה מכה קשה מספיק, החליט ווד למקסם את רווחיו, לפני שיימצא קונה לקבוצה, על ידי מכירת שחקניה הבולטים. המצב הפך קשה כל כך, שעל פי האגדה, הסעות הקבוצה למשחקי חוץ התאפשרו רק בזכות תרומה של בית עסק  מקומי.

את העונה סיימה לייטון במקום ה- 24 והאחרון, ללא ניצחון חוץ אחד, עם 32 הפסדים, עם רצף של שמונה משחקים בלי להבקיע שער אחד, ועם שבעה ניצחונות בלבד. אחד ממאמני הקבוצה, ג'ון סיטון,  שנודע באישיותו הצבעונית והתוססת, שקע בדיכאון בסיום העונה, ושנתיים מאוחר יותר פרש מעולם הכדורגל והפך לנהג מונית.

את הקבוצה קנה לבסוף, בעבור חמישה מיליון פאונד, שחקן סנוקר ומתאגרף בריטי לשעבר בשם בארי הארן, שהיה בעל חברת מוצרי ספורט בשם מאטצרום. הארן הבין שיש צורך ב"ניקוי אורוות", ושני הדברים הראשונים שהוא בחר לעשות הם: לפטר את צמד המאמנים ולשנות את שם האצטדיון מ"מריסביין רואד" לשם חברת מוצרי הספורט שלו, קצת כמו אולם הכדורסל ביד אליהו ושמותיו המשתנים.

במרחק נגיעה

תקופת הארן התאפיינה בשקט תעשייתי: המשכורות שולמו בזמן, ולשחקנים ולמאמנים הייתה תחושה של ביטחון תעסוקתי. השקט הזה תורגם ליציבות יחסית בתצוגות על המגרש. אך גם במצב זה, דבר אחד נשאר תמיד עם האדומים לבנים ממזרח לונדון – הלוזריות הבסיסית. 11 עונות רצופות בילתה לייטון בליגה הרביעית, במהלכן הגיעה פעמיים לגמר הפלייאוף והפסידה בשתי ההזדמנויות. בשנת 2006 הלכה הליגה לקראת הקבוצה. שינוי הכללים, כך שגם הקבוצה במקום השלישי תעפיל באופן אוטומטי לליגה השלישית סלל ללייטון את הדרך לעליית ליגה.

לייטון המשיכה בעקביות הרגועה שלה, והעבירה תשע עונות רצופות בליגה השלישית. עד עונת 2014-2013, כאשר תחת המאמן ראסל סלייד, סיימה הקבוצה במקום השלישי, שמוביל למשחקי הפלייאוף. בחצי הגמר, ניצחה לייטון את פטרבורו יונייטד. שער של כריס דגנל בדקה ה-88 של משחק הגומלין, שלח את האדומים הלבנים לגמר הפלייאוף – משחק על כרטיס עלייה לליגה השנייה באצטדיון הלאומי בוומבלי.

ב-25.5.2014 התייצבה לייטון אוריינט באצטדיון וומבלי, למשחק הגורלי מול רוט'רהאם, כשמאחוריה 45 אלף אוהדים.

המחצית הראשונה הסתיימה ביתרון מבטיח: 2-0 ללייטון. השמפניות כבר הוצאו מקירור וארגזי החולצות המודפסות נפרקו. אפילו האוהדים הסקפטים ביותר לא יכלו לדמיין כיצד תסתיים המחצית השנייה. עם שריקת הסיום של שופט המשחק הייתה התוצאה 2-2., אחרי צמד מרגלי אלכס רבל. אוהדי לייטון הכירו היטב את רבל, שכן הוא עזב את קבוצתם רק בקיץ הקודם.

המשחק הגיע להכרעה בבעיטות עונשין. שתי החמצות של הבועטים הלונדונים סגרו את הסיפור – אפשר להפסיק לארוז, נשארים עונה נוספת בליגה השלישי.

באותו הקיץ, ובהשפעת אותו הפסד צורם, החליט הארן להגיד שלום ולהתראות. אחרי חודשים של שמועות וחיפושים, נוחת בבריסביין רואד בעל בית חדש – איש עסקים איטלקי בשם פרנצ'סקו ביקטי.

בדרך למטה

שורת החלטות תמוהות של הבעלים וההנהלה – כמו למשל מכירת שחקנים צעירים ומבטיחים, והחלפת 12 מאמנים מקיץ 2014 ועד שעת כתיבת שורות אלו – הביאה את לייטון ממרחק נגיעה מהליגה השנייה למרחק נגיעה בליגת החובבים. והכל תוך שלושים חודשים בלבד. למעשה, ב-134 המשחקים הרשמיים האחרונים שלה, הפסידה לייטון 63 פעמים. כלומר, כמעט כל משחק שני הסתיים בניצחון היריבה.

מעל התוצאות המדכדכות במגרש מרחפת גם ההתנהלות הכספית חסרת האחריות של הבעלים. ביקטי הואשם בהעלמות מס, ובינואר האחרון הודיע לתקשורת כי בכוונתו למכור את המועדון. אלא שכיום עוליה גובה החובות של לייטון על ערכו של המועדון, המוערך בחמישה מיליון פאונד. בינתיים, נעלמו עקבותיהם של אנשי ביקטי, השחקנים ואנשי הצוות המקצועי נותרו ללא משכורות, והמועדון נמצא על סף פירוק.

"המועדון נמצא בבלבול מוחלט" נכתב באתר אוהדי הקבוצה, "המנכ"ל, אלסנדרו אנג'ליירי, לא נראה במתקני האימון כבר חודשים. מספר ספקים פנו אלינו מאז הדיון בפירוק ב-20 במרץ, וכעת ברור לנו שיש יותר מחמישים נושים להם חייב המועדון מאות אלפי פאונד".

בתחילת השנה החל ארגון אוהדי לייטון בגיוס כספים להצלת קבוצתו האהובה. תחת השם "תכנית מאה אלף הפאונד", עורכים האוהדים משמרות מחאה והתרמה מחוץ לאצטדיון המקומי. "לאף אחד מאיתנו אין ארבעה מיליון פאונד מתחת למזרן" אמר סגן יושב ראש ארגון האוהדים, טום דיוויס, "אבל הקיום שלנו חשוב עכשיו והתפקיד שיש לנו הוא גדול. אני מקווה שזה יגרום לאנשים להיות יותר נחושים להילחם כדי להציל אותנו יחד כדי להצליח הצלה..אנשים מבינים שאנחנו צריכים להיפגש לטובת המועדון".

https://twitter.com/JackRRayner/status/853971334333857793

והאוהדים הנאמנים אכן לא נרתעים, ולא מפקירים את המועדון. גם כיום, בנקודת שפל היסטורית, כ-5,000 צופים בממוצע פוקדים את משחקי הבית של לייטון.

עונת 2017-2016 מסתמנת כעונת פלאשבק לאמצע שנות ה90. הניסיון לקיים שגרה של מועדון כדורגל מקצועני , נתקל שוב ושוב במציאות אכזרית.  בתחילת החודש התייצב עומאר ריזה למשחק ראשון כמאמן הקבוצה. ריזה הורחק כבר כבר במחצית הראשונה, ואת שאר המשחק ניהל מאמן קבוצת הנערים, פרדריקו מוראייס.

למשחק הליגה בשבוע שעבר, מול לוטון טאון, התייצבה לייטון אוריינט בהרכב שככל שמונה שחקנים מקבוצת הנוער בגילאי 18 עד 20.  אחד מהם, טריסטן אבראהמס, שהתכבד לכבוש שער ראשון בקריירת הבוגרים וזכה לתשואות מהאוהדים והשחקנים כאילו המועדון לא נמצא במקום האחרון ובסכנת העלמות

אתמול, במשחק הליגה מול הארטלפול, זכו האוהדים למנה קטנה של עידוד. אברהמס כבש את שערו שני בקבוצה הבוגרת, ושער של שחקן נוער נוסף, ויקטור אדבויאג'ו, קבע את תוצאת המשחק: 2-1. כעת ממוקמת לייטון במקום האחרון, שבע נקודות מחוף מבטחים, שלושה משחקים לסוף העונה.

ועדיין, רק נס גדול, גדול מאוד אפילו, ישאיר את לייטון אוריינט בליגה הרביעית. שנים של עליות וירידות, והתרסקות אטית בשנתיים וחצי האחרונות הביאו את המועדון הוותיק לסף פירוק. ואת המחיר משלמים, כמו תמיד בעצם, האוהדים, שאוכלים להם ת'לב.