החלל סמ"ר עוז דניאל הובא למנוחות היום (חמישי) בבית העלמין הצבאי בכפר סבא, שלושה ימים אחרי שהוחזר לישראל. מאות השתתפו בהלוויה, בהם שורד השבי נמרוד כהן, חברו של דניאל לטנק מספר 3.

בבוקר 7 באוקטובר עוז שהה עם צוותו לטנק – עומר נאוטרה, נמרוד כהן ושקד דהן – במוצב הבית הלבן סמוך לניר עוז. עם תחילת מתקפת הפתע קפצה המחלקה לטנק והחלה בלחימה. ככל הנראה, הכלי היה תקול, וכשנורה הושבת. תמונת הטנק הבוער שפורסמה ברשתות חמאס בשעות הבוקר הייתה של עוז וחבריו, הטנק היחיד שממנו נחטף כל הצוות. עוז יצא בחיים מהכלי התקול, ובחר להילחם בשובים שלו עד הרגע האחרון.

כארבעה חודשים לאחר חטיפתו, עוז הוכרז כחלל, אחרי שבמשך 141 ימים לא היה ידוע מה עלה בגורלו. בן 19 בנופלו, עוז הניח אחריו את הוריו מירב ואמיר ואת אחותו התאומה הדר.

אימו מירב: "כל כך פחדתי מהרגע הזה! עוז שלי, בני האהוב, אחרי שנתיים של ציפייה, של תפילות, של לילות בלי שינה – היום אתה סוף סוף שב הביתה. לא כך קיוויתי לפגוש אותך, לא כך דמיינתי את היום שבו אקבל אותך חזרה. אבל בתוך השבר הזה – יש רגע של נחמה, נשימה של הקלה, של ידיעה עמוקה: שסוף סוף אתה כאן, באדמת הארץ שאהבת כל כך, הארץ שעליה נשבעת להגן, ובגופך קיימת את השבועה הזאת עד תום".

"עוזי שלי, במשך שנתיים חיכינו לך. עם שלם בכל העולם חיכה איתנו. עם שצעד איתנו את הדרך הארוכה הזו, שקם איתנו כל בוקר וחשב עליך, שנשא אותך בליבו, בתפילותיו, בשירים, ובדמעות. היום כל העם הזה כאן, עומד לצידך. אומר לך – ברוך שובך הבייתה. ואומר לך – תודה. עוזי שלי – הגיבור, היפה והמוכשר, היית ילד של אור, ילד של אהבה. מוזיקאי מחונן, עם נשמה גדולה מהחיים, שמאמין בכל ליבו שמוזיקה מחברת בין אנשים. חייכת תמיד, נתת מעצמך בלי גבול, הקשבת, חיבקת, אהבת – כך היה בבית, כך היה עם חברים, וכך היה גם בלב הקרב, כשעמדת מול הסכנה והפכת למגן אמיתי של המדינה שאהבת כל כך.

"אני זוכרת את השיחות שלנו, עוז שלי, כשאמרת לי: 'אימא, אני מגן על הבית. אני רוצה שתוכלו לחיות כאן בשקט ובביטחון'. ואכן, עוז שלי, הגנת בגופך על כולנו. נשבעת – ונשארת נאמן לשבועה הזו עד הרגע האחרון. אני לא שוכחת גם את השיחות ההן, כשדיברנו על חטיפות, ואמרת לי בנחרצות: 'אימא, אם איתקל וינסו לחטוף אותי – אני אתנגד בכל כוחי ואעשה הכול כדי לא להיחטף'. ואני בתגובה לדבריך אמרתי לך שעדיף לנהוג בתבונה, כי במצב כזה החוטפים מחזיקים בעמדת כוח. אבל אתה עמדת מולי בעיניים היפות והבורקות שלך, התעקשת ואמרת 'אימא, אני אעשה הכול, אבל בשבי אני לא אשב'.

"כך היה, וכך גם הלכת – בגבורה, באמונה, בנאמנות לערכים שלך ולעם שלך. נפלת כלוחם אמיץ, גיבור ישראל, והיום אנחנו ממלאים את חלקנו בברית הזו ומחזירים אותך הביתה, אל מנוחת עולמים בכבוד, באדמת הארץ שאהבת כל כך".

הנשיא הרצוג: "המעגל המייסר שנפתח באותו יום מר יכול סוף סוף להתחיל להיסגר"

להלוויה הגיעו שורת בכירים, בהם נשיא המדינה יצחק הרצוג, שר החקלאות אבי דיכטר, שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי וח"כ בני גנץ.

הנשיא הרצוג: "מירב, אמיר והדר אהובים, משפחת דניאל כולה, וכל אוהביו ואהוביו של סמל ראשון עוז דניאל ז"ל. בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, כשיללות צבע אדום פילחו את החלל, והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום; עוד הרבה לפני שהתבררו ממדי האסון, הרבה לפני שכוחות התחילו להתקבץ כדי להשיב אש ולהציל את היישובים המותקפים, צוות של גיבורים זינקו לקרב. עוז האהוב ז"ל, ויחד עימו שקד דהן ז"ל, וייבדל לחיים ארוכים – נמרוד כהן, החטוף ששב אלינו בחיים, בריא ושלם, ומפקדם הנערץ סרן עומר נאוטרה ז"ל. צוות של גיבורים, הם דהרו בין נירים לניר עוז, להגן בגופם וברוחם על תושבי הנגב המערבי.

"הם לחמו בכל הכוח, באומץ בלתי נתפס, מול אויב חסר רחמים, חסר חמלה, חסר גבולות. הם ידעו שהם מסכנים את נפשם, ועשו הכול כדי להכות ברוע, להגן ולשמור ככל יכולתם על האור, שלא, חלילה, יכבה. הם עיכבו המוני מחבלים בגזרתם ובכך סיכלו את תוכניתם לנוע לפנים הארץ ולהחריב הכול. הם לחמו בקרב גבורה אכזרי ביותר כפי שראינו בסרטונים שהפיץ האויב. היום, אחרי יותר משנתיים איומות, מלאות חרדה, כאב, ותהומות של צער, המעגל המייסר שנפתח באותו יום מר יכול סוף סוף להתחיל להיסגר; כשעוז שב אלינו – לעמו ולמולדתו – למנוחת עולמים.

"מירב היקרה, ברשותך, אני מבקש לקרוא את המילים שלך, שחרכו את ליבי כשקראתי אותם. כך אמרת: 'עוז הקריב את חייו בהגנה על המולדת. בטקס ההשבעה שלו הוא לקח את השבועה כמו ברית הדדית עם המדינה, אבל אני חושבת שהמדינה לא הבינה את הברית הזו. לקח הרבה זמן עד שהגענו לרגע הזה'. כנשיא מדינת ישראל, בשם מדינת ישראל, אני מתנצל שלקח זמן רב כל כך למלא את הצו המקודש הזה לעמוד בעומק הברית הזו, ושרק כעבור שנתיים עוז שב לנוף מולדתו. ולאור מילותייך הנוקבות והצודקות, מירב, אני מדגיש – הברית הזאת מחייבת אותנו לא להשאיר אף אזרח או לוחם מאחור – חי או מת, ולחקור לעומק את גודל המחדל והכשל".