מרואן ברגותי, בכיר פת"ח שמנהיג את שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים אתמול בבוקר (שני), הועבר אמש מכלא הדרים, לבית המעצר קישון, זאת בעקבות פרסום מאמר דעה שכתב בניו יורק טיימס. במאמר, שעורר סערה במערכת הפוליטית בארץ, שטח ברגותי את הסיבות למחאת האסירים.
בשב"ס בודקים אם המכתב ובו הטקסט הועבר לעיתון האמריקני על ידי עורך דינו או על ידי אשתו, פדווא. במקרים דומים בעבר, בהם התראיין ברגותי, או פרסם מאמרים ללא אישור שב"ס, הוא נשלח לבידוד, וההערכה היא כי כך ייעשה גם הפעם.
במאמר שפרסם, טען ברגותי כי שביתת הרעב ההמונית היא "הדרך השלווה ביותר של התנגדות הזמינה לנו". לדבריו, "שביתת הרעב מסמלת את התקווה שקיבות ריקות וההקרבה של השובתים תעזור למסר שלהם להדהד מעבר לתאי המאסר החשוכים",
"לאחר שביליתי לפחות 15 שנים בכלא הישראלי, הייתי עד וקרבן למערכת המעצרים השרירותית של ישראל ולטיפול הלקוי באסירים פלסטינים. לאחר שמיציתי את כל האפשרויות, החלטתי שאין ברירה אלא להתנגד להתעללויות הללו באמצעות שביתת רעב", הוסיף.
בהמשך המאמר, הזהיר כי למרות ההתנהלות של ישראל, האסירים לא ייכנעו לה. "ישראל, הכוח הכובש, הפרה את החוק הבינלאומי בדרכים רבות במשך כמעט 70 שנה, ועדיין לא נענשה על מעשיה. היא הפרה סעיפים באמנת ג'נבה נגד העם הפלסטיני – אסירים, גברים, נשים וילדים, ללא יוצא מן הכלל" כתב, "הייתי רק בן 15 כשנאסרתי בפעם הראשונה. כמה שנים לאחר מכן, הייתי שוב בכלא הישראלי והובלתי שביתת רעב, כשבני רק נולד. במקום דברי המתיקה שאוכלים בזמנים שמחים כאלה, חילקתי מלח לאסירים אחרים. כשבני היה כמעט בן 18, גם הוא נעצר ובילה ארבע שנים בכלא ישראלי".
"הסולידריות כלפי האסירים חושפת את הכישלון הפוליטי והמוסרי של ישראל. זכויות אינן בבעלותו של המדכא, חופש וכבוד הם זכויות אוניברסליות שמגיעות לכל אדם, בכל אומה" סיכם, "פלסטינים לא יהיו יוצאי דופן בעניין זה. רק סיום הכיבוש יסיים את חוסר הצדק ויסמן את תחילת לידתו של השלום"
מובילי שביתת הרעב דורשים, בין היתר, החזרת ביקור שני בחודש של משפחות אסירים, צעד שבוטל בשל החלטת הצלב האדום; מניעת ביטול ביקורי משפחות בשל סיבות ביטחוניות; השבת הלימודים האקדמיים ובחינות הבגרות לבתי הכלא כפי שהיה לפני עסקת שליט; הגדלת מספר ערוצי הטלוויזיה בתאים, טלפונים ציבוריים באגפים הביטחוניים ועוד. בשב"ס אמרו כי אין משא ומתן עם האסירים, וכי אין כוונה לקיים איתם מגעים בנוגע לדרישותיהם.
זעם וגינוי
"האסירים הפלסטינים אינם אסירים פוליטיים. הם רוצחים ומחבלים מורשעים . הם נשפטו כדין ומקבלים תנאים בהתאם לדין הבינלאומי", אמר דובר משרד החוץ, עמנואל נחשון, בתגובה למאמר.
ח"כ יאיר לפיד, יו"ר מפלגת יש עתיד, תקף בחריפות את ברגותי ואת הניו יורק טיימס. "ברגותי הוא רוצח מורשע מהסוג הגרוע ביותר", כתב לפיד במאמר תגובה בטיימס אוף ישראל.
"הוא היה מעורב בעשרות ניסיונות לפיגועי טרור. הוא גרם לכך שאנשים איבדו את משפחותיהם, שהוטלו בהם מומים, שחייהם נהרסו" הוסיף לפיד, "אך את זה שכח הניו יורק טיימס לספר לקוראיו"
אל מאמר התגובה של לפיד, הצטרף חבר מפלגת כולנו וסגן שר החוץ מייקל אורן. הוא כינה את המאמר "פיגוע תקשורתי" וקרא לבחון את מדיניות השב"ס ולמנוע מאסירים ביטחוניים להתראיין בכלי תקשורת בינלאומיים בזמן מאסרם. לדבריו, "יש לוודא שמחבלים עם דם על הידיים ירצו את עונשם בתאם ולא על גבי דפי עיתונים".
מתאם פעולות הממשלה בשטחים ודובר צה"ל לשעבר, אלוף יואב פולי מרדכי, תקף גם הוא את העיתון האמריקני על כך שלא ציין כי ברגותי הוא "רוצח ומחבל".
אלוף מרדכי, לכתב באנגלית בדף הפייסבוק הרשמי של תיאום פעולות הממשלה בשטחים, כי "משום מה, עורכי הניו יורק טיימס שכחו לציין כי ברגותי אחראי באופן ישיר לרציחתם של ישראלים רבים כאשר פיקד על ארגון הטרור 'גדודי חללי אל-אקצא' במהלך האינתיפאדה השנייה. מוטב היה לציין בסוף המאמר כי ב-2004 הוא הורשע, לאחר משפט הוגן וללא שיקולים פוליטיים, ברצח וביצוע פעולות טרור ועל כן נידון לעונש של חמישה מאסרי עולם בכלא ו-40 שנות מאסר. מרואן הוא רוצח וטרוריסט".
