הדיווחים שמגיעים בחודשים האחרונים מחבל דארפור בסודאן אינם קלים לעיכול: עדויות על הוצאות המוניות להורג, חטיפות של נשים וילדים בקנה מידה גדול, אונס והתעללויות, רעב גובר ומאות אלפי פליטים עקורים בעימות עקוב מדם. בשבוע שעבר תועד בעיר אל-פאשר בדארפור טבח מחריד בו נרצחו לפחות 7,000 אזרחים לא חמושים מהשבטים האפריקאים, על ידי כוחות המורדים במדינה (RSF). בקטאר בוחרים להשתמש ברצח המחריד כדי להאשים את ישראל.
הקמפיין הקטארי, שהחל לאחרונה בערוץ אלג'זירה ובבמות נוספות, מתאר את ישראל כמובילה של רצח העם בדארפור ובטבח באל-פאשר. הטענה שבבסיס הקמפיין האנטישמי היא שישראל מסייעת למנהיג ה-RSF, חמידתי, גם באופן ישיר וגם באמצעות איחוד האמירויות.
Glasklar. Keine Fragen mehr‼️ #AlFashir #Sudan pic.twitter.com/LqTZteakHj
— Mr.Wiedman????????????️ (@MrWiedman) November 2, 2025
"מעשי הזוועות בדארפור הם התרחשות אקטואלית, אבל גם סיפור ישן", אומר ל'דבר' ד"ר חיים קורן, שכיהן כשגריר ישראל הראשון בדרום סודאן (2012-2014) ושגריר במצרים, וכיום עמית מחקר באוניברסיטת רייכמן. "גם לישראל יש קשר למתרחש שם, אבל כדי לבחון זאת צריך קודם כל להבין מה מתחולל, מי נגד מי".
היחסים בין ישראל וסודאן החלו עם הצטרפות סודאן להסכמי אברהם לפני חמש שנים. ד"ר קורן מדגיש כי בשנים האחרונות גם מנהיג סודאן בפועל, עבד אל-פתאח אל-בורהאן, שתוארו הרשמי הוא 'נשיא מועצת הריבונות של סודאן', וגם יריבו, מנהיג כוחות ההתערבות המהירה (RSF) מוחמד חמדאן דגאלו (המכונה "חמידתי"), ביקשו מישראל סיוע ביטחוני, אך נענו בשלילה.
"שני צדדים שנלחמים על השלטון"
סודאן היא מדינת ענק שבה חיים יותר מ-50 מיליון בני אדם, רובם ערבים-מוסלמים, והשאר בני שבטים אפריקאים שמדוכאים על ידי הערבים שנים רבות. היא קיבלה עצמאות מבריטניה ב-1956 ומאז מצויה במלחמת אזרחים כמעט רצופה. העימות הנוכחי נקרא "מלחמת האזרחים השלישית בסודאן".
"במלחמה זו ישנם שני צדדים עיקריים שנלחמים זה נגד זה על השלטון במדינה", מסביר קורן. "מצד אחד נמצא צבא סודאן הרשמי, בהנהגת בורהאן, שנתמך בעיקר על ידי מצרים, סעודיה, קטאר וטורקיה. מצד שני נמצא צבא RSF (לשעבר ג'ינג'אוויד) בהנהגת חמידתי ומי שתומכת בהם היא בעיקר איחוד האמירויות".
צבא סודאן מזוהה עם אנשי הממשל בחרטום, שמורכב בעיקר מערבים-מוסלמים דתיים, מעירונים בני מעמד הביניים ומהמעמדות הגבוהים, שהם בני שבטים מיוחסים שזכו ליחס מועדף עוד מימי השלטון הבריטי. לעומתו צבא RSF מורכב משבטים עניים של רועי צאן ערבים-מוסלמים, שהשתלטו בתחילת המילניום על חבל דארפור שבמערב המדינה באמצעות רצח עם אכזרי בתושבים המקומיים.
Guerra civile in Sudan: Dopo un assedio durato 18 mesi, le Rapid Support Forces (RSF) hanno preso il controllo di Al Fashir, capitale del Darfur settentrionale e ultima roccaforte delle forze governative nella regione. Gli alleati dell'esercito sudanese riferiscono che i… pic.twitter.com/Dv5VJzGcyN
— Ultimora.net (@ultimoranet) October 28, 2025
השליטה בדארפור ובחבלי ספר נוספים של סודאן סיפקה למורדים גישה למשאבים ומחצבים טבעיים, שבאמצעותם הם משלמים לאיחוד האמירויות עבור הנשק הרב שהיא שלחה להם.
מלבד צבא סודאן וכוחות ה-RSF קיימות בסודאן עוד עשרות מיליציות, רובן של שבטים אפריקאים שנרדפים על ידי הערבים. המיליציות האלה קטנות, חלשות, מפולגות, וחסרות תמיכה מדינית של מדינות אחרות.
דיכוי המרד
קורן מבהיר כי אין לבלבל בין דארפור לדרום סודאן. דארפור שנמצאת במערב סודאן, היתה ממלכה עצמאית ששכנה בין צ'אד של ימינו לסודאן, וחיו בה שבטים אפריקאים שהתאסלמו. לעומתה, בדרום סודאן חיו שבטים אפריקאים שרובם נוצרים, והיא זכתה לעצמאות ב-2011 ונפרדה מהשלטון הערבי בחרטום.
רצח העם הראשון בדארפור אירע ב-2003, לאחר שכמה ארגוני מחתרת של שבטים ילידים תקפו בסיסים של צבא סודאן, מבני ממשלה ותחנות משטרה בחבל. ממשלת סודאן, שבאותו זמן כבר איבדה את שליטתה בדרום, חששה מהפסד נוסף. תחת הנשיא דאז, עומאר אל-באשיר, מיהרה הממשלה לדכא את המרד על ידי מימון וחימוש של מיליציות מקרב השבטים הערביים שכונו אז "ג'ינג'אוויד", ובראשם עמד חמידתי.
הג'ינג'אוויד עברו כפר אחרי כפר, רצחו את הגברים, אנסו את הנשים ושרפו את הבתים. מיליונים מתושבי החבל נמלטו למחנות פליטים בדארפור ובצ'אד השכנה, אך הג'נג'אוויד המשיכו לתקוף אותם בתוך מחנות הפליטים. במקביל הם יישבו מחדש את הכפרים הנטושים בתושבים ערבים. בעקבות חשיפה תקשורתית של האירועים פעלה ארצות הברית לעצירתו של רצח העם ולהעמדה לדין של הפושעים, אולם רוסיה, סין והמדינות המוסלמיות עשו כל שביכולתן כדי למנוע את ההתערבות הבינלאומית.
ככל שהשנים חלפו, דארפור הפכה למעשה לחבל ארץ ערבי. הארגונים החמושים של השבטים האפריקנים נדחקו לאזור ההררי של ג'אבל מארה, מותירים את בני עמם לחסדי הערבים. מיליונים נותרו לגור במחנות הפליטים. מאות אלפים היגרו החוצה מהחבל, חלקם לפאתי חרטום, בעוד אחרים עשו דרכם החוצה מסודאן. כ־5,000 פליטים דארפורים הגיעו לישראל בין 2006 ל־2013, וזכו בה למקלט זמני.
ב-2013 הודיע אל-באשיר על ארגון מחדש של מיליציות הג'ינג'אוויד תחת השם 'כוחות ההתערבות המהירה' (RSF), ודיכוי השבטים האפריקאים נמשך.
המאבק בין הסונים לשיעים
ל-RSF היה גם תפקיד מהותי מחוץ לסודאן: לסייע במאבק הנצחי בין האסלאם הסוני לשיעי. רוב האוכלוסייה המוסלמית בסודאן היא סונית, אך בעבר היו לה קשרים פוליטיים הדוקים עם איראן השיעית. עם זאת, ב-2015 ניתקה סודאן את היחסים עם איראן, בטענה שהאיראנים מנסים להשתמש בה כ'שער' לייצוא האסלאם השיעי לאפריקה. לדברי קורן, הסיבה האמיתית הייתה שסודאן הושפעה משינויים גיאופוליטיים נרחבים במזרח התיכון, והחליטה להצטרף לקואליציה של מדינות ערביות, ובראשה סעודיה, שנלחמה נגד המורדים החות'ים בתימן.
"סודאן הצטרפה לקואליציה ושלחה כוחות RSF לתימן", מסביר קורן, "המלחמה של סעודיה בחות'ים אמנם כשלה, אך הודות להשתתפותה בקואליציה, סודאן הידקה את שיתוף הפעולה עם סעודיה והאמירויות. האמירתים למשל רצו לחכור אדמות חקלאיות בסודאן לטובת גידול מזון; להקים נמל גדול ונתיבי תעבורה ומסחר, ובעיקר ליהנות ממחצבים, כגון זהב שנכרה בדארפור".
מתקרבים לארצות הברית, מכוננים שלום עם ישראל
ב-2019 הדיח הצבא את הנשיא אל-באשיר לאחר שלושה עשורים של רודנות אכזרית. לדברי קורן, בנקודה זו הקשרים של המדינות הערביות עם בורהאן וחמידתי קיבלו חשיבות גדולה יותר. בורהאן תפס את השלטון במדינה באצטלה של ממשל זמני עד שייערכו בחירות דמוקרטיות, וחמידתי מונה לסגנו. "השניים הבטיחו לקדם את הכלכלה ופנו לארצות הברית, שדרשה מסודאן בתמורה להצטרף להסכמי אברהם ולחתום על הסכם שלום עם ישראל".
"האמריקאים שיחקו פה תפקיד מרכזי", אומר קורן, "הם תבעו לצרף לבורהאן וחמידתי גורם אזרחי שינהל את המדינה, ודרשו נורמליזציה עם ישראל. זאת בתמורה להסרת הסנקציות שהוטלו על סודאן בשנות התשעים, כששימשה מקלט לאוסאמה בן לאדן ולארגוני טרור נוספים. מבחינת ישראל, סודאן היתה מדינה שמזוהה עם תנועת האחים המוסלמים, והקשרים עמה החלו רק לאחר נפילת אל-באשיר".
ב-2021 חתמה הממשלה הזמנית בחרטום על הסכמי אברהם ונרמלה את יחסיה עם ישראל, חודש לאחר איחוד האמירויות ובחריין. "בורהאן וחמידתי רצו את השלום איתנו", אומר קורן. "גם האחים המוסלמים לא התנגדו. מי שהתנגד היו מפלגות אחרות כמו הבעת' ופלגים נוספים, שהיו חלשים יותר. הבעיה היתה הדשדוש – גם איתנו וגם בקידום הקמה של ממשלה אזרחית".
"ישראל סירבה לשלוח נשק"
הדשדוש ומאבק הכוחות שנתגלע עם הזמן בין בורהאן לחמידתי עיכבו את הנורמליזציה עם ישראל ואת הקמתה של ממשלה אזרחית בסודאן. הרפורמות הדמוקרטיות שהובטחו לאזרחי סודאן וההכנות לבחירות התחלפו במאבקי שלטון בין השניים: בורהאן שמייצג את האליטות הסודאניות והאיסלאמיות בחרטום, וחמידתי – מנהיגם של שבטי הרועים הערביים שכבשו את דארפור.
"חמידתי, שזכה לאורך הדרך בתמיכה רבה מהאמירויות, התמרד נגד הצבא והשלטון הסודאני", מסביר קורן, "הוא החליט שהגיע הזמן שהשבט שלו, שהשתלט על דארפור, ישלוט בכל המדינה. ישראל היתה בקשר עם שני הצדדים, שביקשו ממנה שתמכור להם נשק. בשל סירובה לעשות זאת ובגלל המלחמה בעזה, הקשרים האלה נחלשו".
לקלחת הצטרפה אז גם רוסיה. קבוצת שכירי החרב 'וגנר' הידועה לשמצה כרתה ברית עם חמידתי, מה שסלל לרוסים את הנתיב למערב אפריקה. "באמצעות שיתוף הפעולה הזה הצליחו רוסיה להפוך לבעלת ברית של כמה מדינות באזור הסאהל ובמערב אפריקה", אומר קורן. "כל ההפיכות הצבאיות במדינות מערב אפריקה, וההחלטות של אותן מדינות לסלק את הכוחות המערביים (צבא צרפת וצבא ארצות הברית) ולהחליפם בכוחות רוסיים – כל זה התחיל בסודאן, בשיתוף הפעולה בין חמידתי לרוסים".
בורהאן מחדש את הקשר עם האיראנים
בורהאן וצבא סודאן הפסידו במאבק לחמידתי, למרות התמיכה של סעודיה, מצרים, קטאר וטורקיה. לכן, לדברי קורן, "ב-8 באוקטובר 2023, חתם בורהאן על הסכם חידוש יחסים עם איראן. האיראנים סיפקו לו כטב"מים ואמצעים אחרים שסעודיה וטורקיה לא נתנו לו, מה שהוביל לשינוי באיזון הכוחות במלחמה בתוך סודאן. גם הרוסים עברו צד ועברו לתמוך בבורהאן, אולי מתוך הבנה שהוא צפוי לנצח במלחמה".
כל זה קורה כשבדרך שני הצבאות הורגים וטובחים אזרחים בכל מקום בו הם נלחמים. "אזרחים שנחשדים בתמיכה בצד זה או אחר מוצאים להורג במעשי טבח המוניים", אומר קורן, "בלי לשאול יותר מדי שאלות".
נפילת אל-פשאר
אל-פאשר היא אחת הערים הגדולות בדארפור. ערב המלחמה חיו בה יותר ממיליון בני אדם. מי שהגן עליה היו מיליציות מקומיות של שבטים דארפורים, בעיקר המסאליט והפור. הם הצליחו להחזיק בה במשך 18 חודשים של מצור מצד ה-RSF השולטים ברוב חלקי דארפור. עם נפילתה לידי ה-RSF בשבוע שעבר, נפוצו בעולם עשרות סרטונים ועדויות על טבח מחריד באלפי אזרחים, בני השבטים האפריקנים, שנטבחים בידי אותם שבטים ערביים כבר שנות דור.
תושבי אל-פאשר הם הדור השני של העקורים שכפריהם נכבשו על ידי הג'ינג'אוויד בתחילת המאה. הרעב והתחלואה בעיר בשנה וחצי האחרונות הובילו רבים מהם לנסות לברוח, ולפי הדיווחים בתקשורת הסודאנית, רק כרבע מאוכלוסיית העיר נותרה בה כשנכבשה על ידי המורדים. רבים ממי שניסו לברוח נורו בדרכים.
לפי עדויות שפורסמו באל-ג'זירה, החיילים הערבים של RSF עברו מבית לבית, הוציאו להורג את כל הגברים ואנסו את הנשים. סרטוני זוועה שפורסמו ברשתות על ידי המורדים הציגו בגאווה מעשי טבח בגברים שאינם חמושים. אנשי ה-RSF נכנסו לבתי חולים ורצחו מטופלים ואת בני משפחתם. ארגון הבריאות העולמי דיווח על טבח בלפחות 460 בני אדם בתוך בית חולים אחד.
מי שהצליחו להימלט לעיירה הקרובה ביותר, במסע של כ-65 קילומטרים בשטח שבשליטת המורדים, דיווח על הרעבת האוכלוסייה במצור שנערך כשנה וחצי על העיר, ועל השיטתיות בה רצחו אנשי ה-RSF, בפיקודו של חמידתי, את תושבי העיר.
מאז שנכבשה אל-פאשר נרצחו בה אלפים. אחד ממפקדי השטח של ה-RSF אמר ברביעי השבוע לסקי-ניוז כי לפחות 7,000 אזרחים נרצחו – עדות מהצד של הרוצחים, שיש לו אינטרס למזער את מספר הקורבנות. אין דרך לאמת או להזים את הדיווחים על מספר הנרצחים בעיר, מכיוון שבאזור אין עיתונאים, ומי שדיווח ברשתות על המתרחש הוצא להורג על ידי ה-RSF.
"במערב זועקים על עזה, אבל את סודאן מסתירים"
לפי הערכות שונות, רבבות עד מאות אלפים אנשים נהרגו בדארפור מאפריל 2023. למרות זאת, מעשי הטבח הגיעו לשולי הסיקור בכלי התקשורת המרכזיים ברחבי העולם.
"כשערבים רוצחים שחורים זה לא מעניין אף אחד", אומר קורן. "אז כמו היום, הקהילייה הבינלאומית מעדיפה להסתכל לכיוונים אחרים. פה ושם נשמעים גינויים רפים, אבל זה לא שמתכוונים לעשות עם זה משהו. במערב מדברים על זכויות אדם וזועקים על עזה, אבל את מה שקורה בסודאן מסתירים. זה לא מתאים לפוליטקלי-קורקט, לרגשות האשם הלבנים".
