
ליאור רודאיף, בן 61 מניר יצחק, הוא החלל החטוף שהושב אתמול (שישי) בלילה לישראל.
מטה המשפחות להחזרת החטופים: "רודאיף נולד בארגנטינה, וכשהיה בן 7 עלה לישראל עם משפחתו, היישר לקיבוץ ניר יצחק, שם בנה את ביתו.
"קרוביו מספרים שהיה אדם של נתינה לכל סובביו ואף התנדב במשך 40 שנה כנהג אמבולנס במועצה אזורית אשכול וכחבר כיתת הכוננות של קיבוץ ניר יצחק. הוא נהג תמיד להתנדב ראשון ולהושיט יד למי שהיה צריך. משפחתו מתארת אותו כאדם ישר, עם עיני תכלת, חיוך גדול בעל חזות של מאצ'ו ארגנטינאי ולב ענק. איש של נתינה, שאהב לרכוב על אופניים. ליאור היה נשוי לאישתו יפה במשך 38 שנה, ולהם ארבעה ילדים ושלושה נכדים.
"בבוקר 7 באוקטובר ליאור שמע יריות מחוץ לביתו ויצא מייד לסייע. כיתת הכוננות של קיבוץ ניר יצחק נלחמה בגבורה סמוך לשער הקיבוץ והצליחה לבלום מחבלים רבים. לאחר קרב עיקש, ליאור נהרג ונחטף יחד עם טל חיימי ז״ל שהושב לקבורה. בן 61 בנופלו, ליאור הניח אחריו את אישתו יפה, את ארבעת ילדיו נעם, נדב, בר ובן ואת שלושת נכדיו, תומר, דגן ושי".
משפחת רודאיף: "אנו מבקשים בשעה זו לשמור על פרטיותנו ומזמינים את הציבור הרחב להצטרף הערב ב-19:30 לעצרת השבועית בצומת שער הנגב. שם יודלק לפיד לזכרו של ליאור".
אלה חיימי: "הספירה לא הסתיימה"
בצומת גמה התכנסו ישראלים, בהם משפחות חטופים וחללים, ללוות את הארון בדרכו למכון לרפואה משפטית. אלה חיימי, אלמנתו של טל חיימי שהוחזר לפני כשלושה שבועות: "באתי כי חשוב לכבד. אני יודעת כמה זה היה משמעותי לי לדעת שכשטל הוחזר אנשים ליוו אותו. השנתיים שטל הוחזק בשבי היו מאוד לא מכבדות, ורציתי שהוא יזכה לכבוד שמגיע לו.
"אני מכירה כאן כמעט את כולם, לפחות בפרצוף. ולכן תחושת השבר גדולה כל כך. אנשים במרכז לא מבינים שהמלחמה פה לא הסתיימה, הבומים פה ממשיכים, והספירה לא הסתיימה".
"זה הפך להיות כמו התמכרות", מספר אייל בן עזר, שהגיע עם בנו יער מקיבוץ גבולות. "השנייה שנהיה שקט כשהשיירה מגיעה, זה מצמרר".
בן עזר מספר שיער הקטן מנחש מתי יחזרו החטופים וצודק. "כאן בעוטף המלחמה לא נגמרה, ולא משנה לנו מי חוזר, זה המינימום שאפשר לעשות".


