בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעורה של דבורה קנץ, מורה שפרשה לגמלאות ממשרד החינוך, וקבע כי המדינה נהגה שלא כדין כשהפחיתה את קצבת הפנסיה שלה. פסק הדין עשוי להשפיע על גמלאים נוספים בשירות הציבורי, במיוחד מורים שעבדו במקביל במערכת החינוך הממלכתית ובמוסדות בבעלות רשויות מקומיות. בית הדין הבהיר כי המדינה אינה רשאית לשנות מדיניות הנוגעת לזכויות פנסיה באופן חד־צדדי וללא שיתוף ארגוני העובדים.

קנץ עבדה עשרות שנים כמורה בבית הספר "ולדורף הרדוף". היא הועסקה במקביל על ידי משרד החינוך בגין הוראה בחטיבת הביניים, ועל ידי הרשות המקומית בגין ההוראה בחטיבה העליונה. כעובדת משרד החינוך הייתה זכאית לפנסיה תקציבית, ואילו כעובדת הרשות הופרשו עבורה כספים לקרן פנסיה צוברת.

עם פרישתה לגמלאות הודיע לה משרד האוצר כי בכוונתו להפחית את קצבת הפנסיה התקציבית שלה, בהסתמך על סעיף 32(ה) לחוק שירות המדינה (גמלאות), הקובע כי יש הפחתה לעובד שקיבל פנסיה ממספר גופים ציבוריים במקביל.

קנץ טענה כי הסעיף אינו חל עליה, מפני שקרן “מבטחים” אליה הופרשו כספי הפנסיה שלה מהרשות המקומית היא קרן פנסיה צוברת שאינה קופה ציבורית, ולכן אין כאן "כפל פנסיה". היא הוסיפה כי במשך חמישים שנה המדינה כלל לא יישמה את הסעיף במקרים דומים, וכי שינוי המדיניות נעשה במחשכים – ללא פרסום, ללא בקשת חוות דעת מהציבור וללא יידוע ציבור העובדים.

המדינה השיבה כי מדובר בטעות רבת שנים שתוקנה, וכי עליה לפעול על פי החוק גם אם במשך שנים לא עשתה זאת. ארגוני העובדים – הסתדרות המורים, ארגון המורים וההסתדרות הכללית – הצטרפו לערעור של קנץ, וטענו כי שינוי המדיניות החד־צדדי של המדינה פוגע באמון העובדים, בזכותם לקיום בכבוד ובאינטרס ההסתמכות שלהם.

לאחר שבית הדין האזורי בנצרת קיבל את עמדת המדינה, ערערה קנץ לבית הדין הארצי שקיבל את ערעורה. השופטת לאה גליקסמן הבהירה כי כוונת הסעיף בחוק המתיר להפחית מהקצבה הייתה רק במצבים שבהם עובד מקבל פנסיה תקציבית משני גופים ציבוריים במקביל – ולא במקרה שבו הוא מקבל פנסיה תקציבית וזכאי במקביל לפנסיה גם מקרן צוברת. הקצבה המשולמת מקרן הפנסיה, חידדה, אינה יוצאת מהקופה הציבורית.

באשר להתנהלות המדינה, הוסיפה כי במשך כחמישים שנה נמנעה המדינה מלהפחית את קצבתם של גמלאים בפנסיה תקציבית שהיו זכאים לקצבה נוספת. לדבריה, המדינה פעלה בחוסר תום לב כששינתה את מדיניותה לאחר עשרות שנים של אי־יישום החוק, מבלי לפרסם הנחיות או להודיע לעובדים ולארגוני העובדים. שינוי מדיניות כזה, נאמר, מחייב גילוי ושקיפות, בייחוד כשיש לו השלכות כספיות על עובדים וגמלאים רבים.

השופט רועי פוליאק הצטרף לעמדתה של השופטת גליקסמן והוסיף כי הוא סבור שיישום סעיף 32(ה) לחוק גם בעתיד כרוך באפליה בין שווים, שכן הוא רלוונטי רק ביחס לעובדים ותיקים בשירות המדינה ואין לו הצדקה. "עובדים שהתקבלו לשירות המדינה לאחר המעבר לפנסיה צוברת זכאים לצבור זכויות בגין מלוא שכרם ללא תקרות או הפחתות", קבע.

העובדת יוצגה בידי עו"ד שלומי אלעד ממשרד אריאל שמר.