בין ביטים של היפ הופ, פסוקים מהמקורות ורעש מכונות התפירה בעסק המשפחתי לתשמישי קדושה, הוציא שחר הלל גור אלבום חדש בשם 'הלכות מלחמה' שעוסקת בפצעים האישיים, המשפחתיים והלאומיים אחרי אוקטובר 2023. ביום רביעי הקרוב בלבונטין 7 בתל אביב, במופע ההשקה, הוא יעלה לראשונה על במה כמופע פותח.

גור, 22, הצעיר מבין תשעה אחים, גדל בבית דתי. ביומיום הוא אחראי על הפעלת המכונות בעסק המשפחתי. אמא שלו קנתה שם בארץ באומנות היודאיקה שלה, והמלחמה לא פגעה בפעילות העסק. על פי מילות השיר ׳גור בארץ הזאת׳, ההפך הוא הנכון:

״עסק משפחתי של תשמישי קדושה/ מאז המלחמה מכונות תפירה פועלות כל יום/ פרוכות לעילוי נשמת/ אמא שלי אומרת הלוואי ולא הייתה לי פרנסה/ ככל שיש יותר מזה/ כנראה שיש יותר ילדים מתים״.

עטיפת האלבום היא בד שגור ראה מונח ללא שימוש בעסק המשפחתי ומייד החליט לצלם: ״הרגשתי שהוא מדבר את הצבעים של האלבום״.

הטיפול באח הפצוע הפך למרכז המשפחה

משפחתו נפגעה גם באופן אישי במהלך המלחמה. הוא שירת כשק"מיסט בבסיס פלמ״חים כשאחיו נפצע בעזה מכדור צלף. גור היה הראשון להגיע לבית החולים בילינסון. ״הגעתי תוך חצי שעה, כל האחים האחרים גרים באזור של מעלות. הייתי איתו כשהוא התעורר מההרדמה. אני זוכר שניסיתי לנתק את עצמי מהסיטואציה ברמה של מה אני מרגיש כלפי האירוע הזה עכשיו. פשוט הייתי איתו, הוא מתעורר מסמי הרדמה, הוא מדבר שטויות, הוא מצחיק, הוא עשה סתלבט, אז עשיתי איתו סתלבט. עד שההורים הגיעו״.

אחר כך זה התחיל להיות יותר מורכב, הוא מספר. "זה להיות איתו בבית חולים הרבה, היינו עושים תורנות כל המשפחה. כל יום לפחות מישהו אחד היה איתו, לרוב יותר מאחד, ובאופן קבוע מישהו ישן איתו בלילה. לפעמים זה לא להיות איתו אלא לעשות תורנות שמירה על הבנות שלו כדי שאשתו תוכל להיות איתו. אם עכשיו ההורים שלי הולכים אליו אז אין מי שיתקתק את העסק המשפחתי, וגם אחותי עובדת בעסק, ואני הייתי אחראי על המכונות שיפעלו, אז כל אחד שנרתם לאירוע, מישהו צריך להירתם בשבילו גם״.

הטיפול באחיו הפצוע, שגדול ממנו בעשור, הפך למרכז של המשפחה מאז, ובשיר ׳ניסים׳ גור מתאר חלק מההבדלים בגישות של בני המשפחה לסיטואציה שנקלעו אליה:

״אחותי שיתפה פוסט / אמא שלי אמרה לה תמחקי / לא כולם צריכים לדעת על הטראומה / היא לא רוצה להתלונן / טוענת שהכל זה מלמעלה / אם נתעסק בזה לא נוכל להמשיך הלאה / נגיד תודה על הניסים / יש כאלה ששילמו מחיר כבד פי כמה / אין צורך לעשות מכל זה דרמה / אח שלי בכלל לא מאמין בניסים / ואבא שלי שואל אם הוא אמר כבר הגומל / בתפיסות שלהם יש כמה פערים / אבל שניהם נלחמו על הדגל״.

איך זה להיות האח הצעיר שמטפל באחיו הגדול?
״קצת מוזר לטפל באח שלך הגדול, לדאוג לו למיטה, להחליף לו את השתן בלילה או דברים כאלה. אבל נראה לי שזה משהו שכבר הרבה אנשים התחילו לחוות במדינת ישראל. לפעמים אני מרגיש לא נעים לדבר על כמה שהאירוע קשה, כשאני חושב על דברים שקרו לאנשים קרובים אליי, עם סוף יותר גרוע״.

כמו במילות השיר ׳ניסים׳, גור גדל בבית שהגנה על המולדת היא ערך מרכזי בו. שם המשפחה שלו נבחר על ידי האח של אביו, שהיה בשבי במצרים במלחמת יום הכיפורים. ״הם משתחררים, אבל בגלל שהוא שומר שבת הוא נשאר שבת באילת. אחרי חודש בשבי! והוא קיבל שתי החלטות: לעברת את שם המשפחה, ולא לצאת יותר מהארץ. הוא הלך לקריאה בתורה בשבת באילת, וקראו בתחילת ספר בראשית שאומרים לאברהם, על ארץ כנען ׳גור בארץ הזאת׳, והוא החליט שזה גור״.

מאיפה החיבור הזה לדורות הקודמים?
״לא יודע, אני פשוט אוהב את הארץ, אני אוהב את האדמה, והסיפור של המשפחה שלנו מאוד ציוני ומאוד מחובר. אני דור עשירי בארץ. אני מרגיש בר מזל שזה הסיפור של המשפחה שלי. אני יכול ללכת עם התחושה שאני ותיק פה, המשפחה שלי צועדת פה כבר לא מעט זמן. וגם אצל הדתיים הלאומיים יש משהו מאוד חברתי, אתה חי קהילה ואתה מכיר את כל השכונה כי אתה הולך לבית כנסת כל שבת. כולם עוזרים אחד לשני והרוב הולכים לקרבי, ואם לא אז הם נרתמים לאיזה מאבק כזה או אחר. הסיפור שלי בארץ ישראל שם אותי במקום שזה קצת בלתי נמנע להיות מחובר: אנחנו פה הרבה שנים, דוד שלי נפל בשביל האדמה הזאת ואח שלי נפצע בשבילה. זה נשמע מאוד משיחי אבל זה פשוט המצב. אנחנו פה הרבה זמן ואני גאה בזה״.

"הייתי חייב לצאת מהעולם שהייתי בו, שיקרתי לכולם שאני ראפר"

החיבור שלו למוזיקת היפ-הופ וראפ התחיל ב-2017, כשיצא השיר ׳י״א 2׳ של טונה. ״הייתי מאוד בעייתי במסגרות, בבית הספר. וזה שיר שהצליח איכשהו להוציא את התחושות שלי החוצה. ומשם נכנסתי לזה. זה היה רגע בחיים שלי שפתאום כל מה שעניין אותי זה ראפ״.

השירים של טונה, פלוטניק ועוד, אמנם נתנו לו מילים לבטא את מה שהרגיש כנער שלא השתלב במסגרת הבית ספרית הנורמטיבית, אבל הם לא עזרו לו לצאת מתסבוכות שהיה בהן. הוא היה עם כמה תיקים קטנים במשטרה ובכיתה י״א עבר לפנימייה ׳נווה שריה׳, כפר נוער לבנים דתיים בסיכון, שנמצא בברוש הבקעה.

רצית לעבור לפנימייה?
״זה היה רצון שלי. הרגשתי שהשם שלי מוכתם במעלות. הייתי ילד כזה שידוע שהוא עושה בעיות, והרגשתי כבר לא בנוח להסתובב בעיר שלי. אני זוכר שרציתי להיות ראפר, אבל התביישתי לומר את זה במעלות. הייתי חייב את הרגע לצאת החוצה מהעולם שהייתי בו אז, ואיך שיצאתי והגעתי לפנימייה כבר שיקרתי לכולם שאני ראפר ויש לי שירים מוקלטים, כך שמבחינתם אני הגעתי כשחר הראפר וזה מה שהם מכירים״.

אז מה הראפר של הפנימייה עושה?
״׳תעשה לנו פריסטייל, תעשה לנו פריסטייל׳. כולם רוצים לשמוע מה אתה יודע לעשות ובשביל זה באתי כדי שזה יכריח אותי להביא תוצאות. ואז אני צריך לעבוד כל הזמן על היכולות שלי בתור ראפר, כדי שבמקרה שיאתגרו אותי אני אוכל לעמוד בזה. לפני זה לא ידעתי לעשות באמת ראפ כמו שצריך. הייתה לי מערכת סטריאו, אז הייתי כל היום משמיע היפ הופ וביטים ואז זה גרר את כל השכבה שלי לתוך הסיפור הזה גם״.

גור תמיד היה כותב. ״עוד ביסודי הייתי כותב טקסטים ומחביא מתחת למיטה״, הוא מספר. אבל השיר הראשון שלו שיצא היה בכיתה י״א, עם פן סלומון, שהרכיב יחד איתו את הצמד ׳בסד׳. ״הוא גדל איתי בקהילה הדתית של מעלות. הוא דתי דתי, הארד קור. ישיבת הסדר, דתי לאומי, צבא קרבי, ואני דתל״ש. יצאתי מהתפיסות שהוא חי בהן, אבל פשוט נשארנו חברים טובים, ודווקא הוא הכי הכניס אותי לתוך העולם של ההיפ-הופ״.

משמעות מיידית עם עומק היסטורי

נקודת המבט של גור לאורך האלבום נעה בין האישי, המשפחתי והחברתי. מעבר למשמעות המיידית שעולה מהטקסטים, ישנו עומק היסטורי בין-דורי בהקשר המשפחתי והישראלי, והטקסטים שלו לא חפים גם מציטוטי מקורות שמוסיפים ליצירה פרספקטיבה לאומית של העם היהודי. למרות זאת, ולמרות שגור גדל בבית דתי, הוא התרחק בגיל צעיר מהדת. ״אני זוכר שבבית הספר היסודי כבר ידעתי שאני לא תופס את הדברים ככה. אני פשוט לא מאמין בדת. בשנים האחרונות דווקא חזרתי יותר לכיוון היהדות. אני מרגיש אדם הרבה יותר מאמין ממה שהייתי כל החיים. אני מאוד מאמין ביהדות״.

גור מספר שהרקע המוזיקלי שלו הוא מהבית, ששם הייתה פתיחות גדולה לז׳אנרים שונים ואהבה גדולה למוזיקה באשר היא. אביו של גור הלחין פסוקי תהילים והגיע למצעדים של רשת ב׳, שניים מאחיו מורים למוזיקה, וכמעט כולם מנגנים לפחות על כלי אחד. כך שלא מפתיע שגור מונה מגוון רחב של השראות לאלבום, החל מביני לנדאו ובוצר, ועד כנסיית השכל. ״בשביל להיכנס לתוך העולם הזה הייתי גם שומע המון שירי מלחמה, מ׳גבעת התחמושת׳ שמדבר סיטואציה ספציפית של מלחמה עד מטאפורות הכי מורכבות שיש כמו השיר ׳ר״ג גבעתיים׳ של אהוד בנאי״.

איך המשפחה שלך הגיבה?
״ההורים שלי הגיבו הכי מדהים בעולם. השמעתי להם את כל האלבום ומהרוב הם בכו. זה נתן לי את האישורים הכי חזקים על האלבום הזה. כל שיר שהושפע ממישהו הייתי ניגש להשמיע לו עם חשש שאולי הוא ירגיש שאני מבזה אותו או מדבר דברים שסותרים את הדרך שלו, אבל כולם קיבלו את זה מדהים״.

מה לגבי אח שלך שנפצע?
״בהתחלה הוא סינן אותי. שלחתי לו בווטסאפ והוא סינן אותי, זה היה יום יומיים לפני פורים ובפורים הוא קבוע אצלנו. אז בפורים כשהוא בא אמרתי לו, ׳מה אתה מסנן אותי?׳, והוא אמר לי ׳תשמע, הייתי המום. זה היה מדהים ולא ידעתי מה להגיד לך׳. אני פחדתי שהוא סינן אותי כי הוא לא אהב את איך שאני מציג את הדברים אבל לא, להיפך״.

באלבום אתה מציג גם הרבה סתירות וקונפליקטים, חלק ברמה האישית כמו ההבדלים בדת במשפחה שלך וחלק ברמה הלאומית. אתה מרגיש שלם?
״אני פשוט שלם עם זה שאני לא שלם עם שום דבר. אני מוכן לקבל את זה שהחיים שלי מורכבים ויש להם המון צדדים. עם זה אני שלם, עם זה אני חי. ואני חושב שלדבר על החוסר שלמות הזה, זה מה שעושה גם בסוף את האלבום הזה ליצירה הכי שלמה שיכלתי לעשות, דווקא כי דיברתי על כל מה שלא שלם״.

מופע השקת האלבום ׳הלכות מלחמה׳ – לבונטין 7, תל אביב. 12/11 בשעה 22:00. לרכישת כרטיסים