"אי אפשר להשוות את ישראל, עם מבנה האוכלוסייה ושיעור הילודה שלה, לשאר מדינות ה-OECD", אומר ל'דבר' קיריל שרברמן, חוקר ממכון טאוב. "אם אנחנו רוצים להבין מה יהיה הגירעון בעוד חמש או עשר שנים, אנחנו חייבים להתייחס למבנה הגילים באוכלוסייה ואיך הוא צפוי להשתנות".
שרברמן פיתח יחד עם הדמוגרף אלכס וינרב והכלכלן אבי וייס כלי לחקר כלכלי המשלב אלמנטים דמוגרפיים וכלכליים. אף שמדובר בכלי חדש, נעשה בו כבר שימוש בדוח שפרסם לאחרונה ה-OECD על החוב הציבורי בישראל. החוקרים מסבירים: "השימוש באומדנים של חשבונות העברות בין-דוריות הפך למרכזי בדוחות של מוסדות חשובים כמו הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומי והאו"ם".
כעת הוא יוכל לשמש למחקרים גם בישראל: וינרב, וייס ושרברמן רוצים שישולב בעבודת המחקר של משרדי הממשלה. לשיטתם, המודלים הכלכליים הקיימים לוקים בחסר. "המודל הקלאסי של צמיחה מתייחס למשקי הבית כמקשה אחת", אומר שרברמן, "ובכך מתעלם מהשונות הגדולה בין הקבוצות. הרי ברור שיש הבדלים בין קבוצות שונות באוכלוסייה, למשל ערבים ויהודים או נשים וגברים. הרעיון של חשבונות העברות בין-דוריות הוא לשלב את ההבדלים ואת ההשתנות שלהם בניתוח".
אילו שאלות יכולות לקבל מענה בעזרת הכלי?
וינרב: "שאלות על החוב הציבורי, על אם סבסוד תרופות נגד השמנה משתלם, על איך תשפיע תוספת השקעה בחינוך. בדו"ח ה-OECD האחרון כבר השתמשו בהערכה שלנו על החוב הציבורי, ואנחנו כרגע בוחנים את הסבסוד של תרופות נגד השמנה. הרעיון הוא לאפשר מענה מדויק יותר, שמשלב את האלמנט הדמוגרפי, לשאלות רבות".
מה מצאתם לגבי הגירעון תקציבי?
שרברמן: "ראשית מצאנו שנכון ל-2018, הציבור היהודי הלא-חרדי מממן בעזרת מיסוי כמעט את כל ההוצאה הציבורית עליו, ואילו החרדים והערבים מממנים רק 34% ו-44%, בהתאמה. אך מה שמעניין הוא שבעשור הקרוב הפערים האלו יצטמצמו. החרדים והערבים יממנו חלק הולך וגדל מההוצאה הציבורית שלהם והיהודים הלא-חרדים יממנו פחות".
למה?
וינרב: "בגלל הרכב האוכלוסייה השונה של הקבוצות הללו. הערבים והחרדים הם קבוצות צעירות יחסית, כך שחלק גדול מהאוכלוסייה יעבור מגיל צעיר וגרעוני לגיל עבודה. לעומתם, החברה היהודית הלא-חרדית הולכת ומזדקנת, חלק גדול יותר מהקבוצה הזו יעבור לגיל פרישה. חשבונות העברות בין-דוריות מאפשרים לשקף את השינויים הללו בהרכב האוכלוסייה בתחזית".
מתי אזרח גרעוני לממשלה ומתי הוא מכניס יותר משהוא מוציא?
שרברמן: "ההוצאות של הממשלה על כל אזרח וההכנסות ממנו משתנות לאורך מחזור חייו. באותו אופן, ההוצאות הפרטיות על צריכה וההכנסות הפרטיות משתנות. בהתחשבות בהוצאות וההכנסות הציבוריות והפרטיות מצאנו שעד גיל 32 האזרח הממוצע גרעוני. לקראת שנות ה-30, עם השלמת הלימודים האקדמיים לרוב הציבור, ההוצאה על חינוך מפסיקה, והאזרחים מתחילים לעבוד. בשלב הזה, בין גיל 32 ל-61, האזרח הממוצע בעודף, סך ההכנסות הפרטיות והציבוריות שלו גדול מסך ההוצאות".
אבל גיל הפרישה הוא 67, איך הגענו ל-61?
וינרב: "שיא ההכנסות מעבודה הוא סביב גיל 50. באזור גיל 50 ומעלה אנחנו מתחילים לראות יותר פרישות מסיבות רפואיות. אנחנו גם רואים עלייה בהוצאות הרפואיות. באופן כללי, האזרח הממוצע גרעוני בתחילת חייו ובסופם, ויוצר עודף באמצע חייו, כשההכנסה גדולה מההוצאות".
הכלי משלב נתוני מאקרו שאוספת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתונים דמוגרפיים מנהליים וסקרים. יחד הם מציירים תמונה מקיפה המאפשרת לענות על תשובות תוך התייחסות לפילוחים דמוגרפיים שונים והבחנה בין אפקטים כלכליים ודמוגרפיים.
מה הכוונה באפקטים כלכליים ודמוגרפים?
שרברמן: "אפקטים דמוגרפיים הם השינויים שמתקבלים אם מניחים שהמדיניות והדינמיקה הכלכלית יישמרו. כשאנחנו חושבים על השכר הממוצע, למשל, אנחנו יכולים להבחין בין אפקטים שקשורים להתפתחות כלכלית ומביאים לגידול במשכורות, לבין אפקטים שנובעים משינוי הרכב האוכלוסייה. מכיוון שהשכר מגיע לשיא בסביבות גיל 50, כשחלק גדול יותר מהאוכלוסייה קרוב לגיל 50 השכר הממוצע יעלה מסיבות דמוגרפיות. כמובן גם ההפך נכון".
התחזית שלכם מגיעה ל-2050, עוד 25 שנים. האם ניתן לסמוך על תחזית כל כך רחוקה?
וינרב: "יש ויכוח בין דמוגרפים לגבי אורך התחזית האמין. ככל שמתרחקים אל העתיד, אי-הוודאות מתגברת. אני חושב שהערכה של עד 25 שנים סבירה מכיוון שהיא נשענת במידה רבה על מי שכבר נולד. אנחנו כבר 'מכירים' את כל מי שעד 2050 יהיה בגיל 25 ויותר, ושיעורי התמותה יחסית יציבים.
"בכל זאת, שיעור הילודה משתנה עם הזמן ומקשה על התחזית. אבל אנחנו לא מניחים ששיעור הילודה יישאר יציב. אנחנו מביאים בחשבון את מגמת ההשתנות של שיעור הילודה של קבוצות האוכלוסייה השונות".
איך בודקים למשל אם משתלם לסבסד תרופות נגד השמנה או להשקיע יותר בחינוך?
שרברמן: "המטרה היא להבין אם או באילו מצבים העלות של סבסוד התרופות גדולה מהנזקים של השמנת יתר ומהעלות של הטיפול בהשמנת יתר. הכלי מאפשר להעריך לאורך תקופה כמה אנשים יסבלו מהשמנת יתר לנוכח הרכב האוכלוסייה המשתנה. על התחשיב הזה אנחנו משלבים הערכות של עלויות ונזק ממחקרים בנושא, וכך מבינים אם הסבסוד מוצדק.
"אנחנו מתבססים על מחקרים קודמים גם בנוגע להשפעות הצמיחה והפריון של השקעה בחינוך בקרב קבוצות שונות, ומחשבים על בסיס הרכב האוכלוסייה והשינוי הצפוי שלו את התשואה על ההשקעה בחינוך".
מה היעד הבא מבחינתכם?
וינרב:"בחודשים הקרובים נציג את הכלי למשרדי הממשלה השונים במטרה לשלב אותו בעבודת המטה. אנחנו חושבים שזה חיוני שהמדיניות בישראל תיקבע בהתחשב בייחודיות הדמוגרפית שלה. הרכב האוכלוסייה ושיעור הילודה בישראל רחוקים מהממוצע של מדינות אירופה למשל. המחקר הבא שצפוי להתפרסם, על סבסוד תרופות נגד השמנה, רלוונטי מאוד למשרד הבריאות, למשל. בהמשך נבצע ונפרסם מחקרים שונים".
