יו״ר בל״ד לשעבר ג׳מאל זחאלקה נבחר לראשות ועדת המעקב העליונה בבחירות שהתקיימו היום (שבת), בצל מחלוקת מתמשכת לגבי הרלוונטיות שלה. שלושה מתוך חמשת המועמדים איימו לפני הבחירות שיסירו את מועמדותם אם לא תתוקן חוקת הוועדה. לקריאה זו הצטרפה גם התנועה האסלאמית, ומפלגת רע"מ אף החרימה את ההצבעה בטענה להליך לקוי.
אך לפי מוחמד דראושה, מנהל האסטרטגיה במרכז לחברה משותפת – גבעת חביבה, הבעיה של ועדת המעקב רחבה בהרבה משיטת הבחירות, ונוגעת בשאלות יסודיות על מקומו של הציבור הערבי בחברה הישראלית. "ועדת המעקב נכשלה פעם אחרי פעם אחרי פעם, במימוש רבע מהפוטנציאל של עצמה, בעיקר משתי סיבות" אומר ל'דבר' . "ראשית, הדינמיקה הפנימית של איך שהיא בנויה, עם הרכב שאיננו מייצג את החברה הערבית. שנית, בגלל ההשתלטות של כמה גורמים שהפכו אותה לגוף שכל מהותו היא לעומתיות מול המדינה, בלי פרגמטיזם שיאפשר לה להפוך להיות גורם שיכול לנהל משא ומתן עם מוסדות המדינה".
אג'נדה לאומית ללא התייחסות לאתגרים חברתיים כלכליים
לפני הבחירות הקודמות לראשות ועדת המעקב, פרסם דראושה הצעה לשינוי הרכב הוועדה ודרכי פעולתה. לקראת הבחירות הנוכחיות, פרסם לפני כמה שבועות מאמר הקורא לפעול בכיוון זה. לדבריו וועדת המעקב מייצגת רק אג'נדה לאומית ללא התייחסות להיבטים חברתיים וכלכליים.
"פעם בארבע שנים יש כנס גדול ובו מעלים את הבעיות, אבל איפה הפתרונות? אי אפשר רק להכריז על מחאה, הם בחרו להיות גוף של מחאה", הוא אומר, "הם לא בחרו ללכת ולחפש שותפים. במדינה, כמו בישראל, אפילו אם כל הערבים יתאחדו, זה כוח של 21%, זה לא מספיק. צריך 51%, זאת אומרת צריך לחפש שותפים יהודים, שיגיעו איתך להסכמות מסוימות".
התפתחות של המיעוט הערבי כקולקטיב
"וועדת המעקב, ועצם קיומה, הוא התפתחות ובגרות היסטורית של המיעוט הערבי הפלסטיני בתוך ישראל, שהתחיל לראות את עצמו כקולקטיב, ולהתנהג כקולקטיב, ולהתארגן כקולקטיב אל מול המדינה, שמסרבת להכיר בו כקולקטיב, ובמיוחד כמיעוט לאומי", מסביר דראושה. "ההתפתחות הזו למעשה אומרת שעבודה ותיאום בין כל הזרמים הפוליטיים בחברה הערבית, אמורה להיות האסטרטגיה שלנו מול מדיניות הממשלה.
"זהו שיתוף פעולה כדי להשיג את ההישגים שמייצגים את האינטרס הקולקטיבי של הציבור הערבי: ממניעת אפליה, ועד אפילו שינוי מעמד המיעוט הערבי בתוך ישראל, ממעמד של בודדים שמחפשים רק זכויות אזרח, למעמד של קבוצה שמחפשת הכרה כמיעוט לאומי, והגנה על הזהות הייחודית שלה".
פלסטיניזציה וישראליזציה
דראושה מברך על הפלסטינזציה של הציבור הערבי אך חושש מהמפגש שלה עם מגמות אחרות. "התפתחות הזהות הפלסטינית חשובה, אבל חשוב להבין איך נראה הממשק בינה לבין תהליך נוסף שהחברה הערבית עוברת: הישראליזציה החברתית-כלכלית".
להבנתו, בעיות רבות של הציבור הערבי מגיעות מהעובדה כי "חסר הסכם בין החברה הערבית לחברה היהודית". לדבריו, "התנהלות מדינת ישראל כלפי הציבור הערבי, זו לא החלטה רק של היהודים. היום רק היהודים מחליטים. לא מתנהל שום משא ומתן עם החברה הערבית לגבי מעמדו של האזרח הערבי. הנושא של גופים ייצוגיים כמו הוועדה הוא לא מטרה, אלא כלי שנדרש לחברה הערבית כדי להיות כשירה לנהל משא ומתן".
מבנה פנימי מיושן ולא דמוקרטי
לאחר פרישתה של רולא דאוד מהמרוץ לראשות הוועדה, רבתה הביקורת על מידת הייצוג ואופייה הסגור של הוועדה. כיום מורכבת הוועדה מנציגי מפלגות, ראשי הרשויות הערביות ונציגי מספר עמותות. אלה מהווים גם את הגוף הבוחר את יושב ראש וועדת המעקב. על מנת להתמודד בבחירות, על המועמד להשיג שתי חתימות של חברי הוועדה.
"המבנה הפנימי שלה מונע מאנשים מאוד ראויים להציג את עצמם למועמדות, ולהיות כשירים להיבחר" מסביר דראושה. "המבנה הוא, מבנה שלה הוא לפי מפתח מיושן, ששיקף תקופה מסוימת, אבל הוא לא התפתח עם הזמן, ואלמנט הייצוג הדמוקרטי לא קיים בשלל בתוכה".
הייצוג בוועדה: "לא רלוונטי למציאות הפוליטית"
"לרע"מ יש חמישה מנדטים בכנסת, ושמונה נציגים מתוך 71 בוועדה, בעוד שלחד"ש יש לה שלושה מנדטים בכנסת ו-11 נציגים בוועדה. לאחמד טיבי יש שני מנדטים בכנסת ושישה נציגים בוועדה. ל'בני הכפר' שיש אולי מאה חברים יש שישה נציגים בוועדה, למפלגה הלאומית הערבית שמעולם לא קיבלה ייצוג בכנסת יש שלושה נציגים בוועדה. זה לא רלוונטי למציאות הפוליטית ולא משקף את יחסי הכוח האמיתיים בחברה הערבית".
לדבריו, עדות לכך היא מיעוט המשתתפים בהפגנות ומצעדי המחאה שהוועדה יוזמת. "ברוב המפגשים שלהם, הם במניין חסר, אין להם יותר מ-50 אחוז נוכחות. הם גרמו לכך בעצמם בפעולות שמנעו את מיצוי הפוטנציאל להיות הגוף שמוביל את האסטרטגיה העתידית של החברה הערבית".
"צריך לבנות מחדש את ועדת המעקב"
דראושה אף אומר שאין חשיבות רבה לבחירה, שכן כל המועמדים נמנו על המבנה הישן של הפוליטיקה הערבית. "להחיות את ועדת המעקב במבנה הקיים שלה זה דבר בלתי אפשרי", הוא קובע. "המבנה שלה מקבע את העבר ולא מסתכל קדימה. אני חושב שהשאלה המרכזית היא לא מי יהיה ראש ועדת המעקב, אלא איך צריך לבנות מחדש את ועדת המעקב. שמי שיבחר, יהיה לו את האומץ להגיד, 'נבחרתי, והמטרה הראשונה שלי זה איך לייצר את החיבור מחדש והבנייה מחדש של ועדת המעקב'
"הגוף הבוחר של ועדת המעקב, צריך להתבסס על מנגנון שיש בו אלמנט של דמוקרטיה מסוימת, נגיד חברי מועצות מקומיות ערביות. 88% מהציבור הערבי מצביע בבחירות המוניציפליות. הם מייצגים את מכלול הדינמיקות הפוליטיות והמרחב הפוליטי בחברה הערבית. לצידם ניתן להוסיף מנהלי עמותות מובילות, בכירים במוסדות שונים. לתת למפלגות הערביות שריון של נגיד 30 אחוז או אפילו 50 אחוז מהמקומות".
