עצרות למען השבת שלושת החללים החטופים – רן גואילי, דרור אור וסותטיסאק רינטלאק – התקיימו הערב (מוצ"ש) ברחבי הארץ. העצרת המרכזית התקיימה בכיכר החטופים בתל אביב. בכיכר פריז בירושלים החליטו המארגנים להפסיק לקיים את העצרות השבועיות, ולרכז את התמיכה בעצרת בתל אביב. עצרות נוספות התקיימו בצומת שער הנגב (צומת הקשתות) ובקריית גת.

שורד השבי גיא גלבוע דלאל נאם לראשונה בכיכר החטופים בתל אביב. ״אני גיא גלבוע דלאל, אני סוף סוף בבית. ב-7 באוקטובר יצאתי מהבית, יחד עם חבריי עידן הרמתי ורון צרפתי יהי זכרם ברוך, ואביתר דוד למסיבת הנובה. חיכינו מאוד לאירוע הזה, נהנינו מאוד והכי שמחתי כשאחי גל הצטרף בסביבות 6 בבוקר. זמן קצר לאחר מכן התחילו הטילים, והגיעו המחבלים. ברחנו, והתחבאנו. נחטפתי יחד עם אביתר בלי לדעת מה עלה בגורלם של גל, עידן ורון. ביום שחרורי נודע לי כי עידן ורון נרצחו, לעד יהיו בליבי.

"אני עומד כאן היום אחרי שנתיים קשות וארוכות שהרגישו כמו נצח. שנתיים של חושך, געגוע ופחד – אבל גם תקווה שלא הסכמתי לוותר עליה. התקווה הזאת הגיעה מכם. לפני שירדתי למנהרות נחשפתי לתצלומים מהכיכר. נתתם לי תקווה וכוח, עם ישראל שלא שוכחים את אחיהם מאחור – תודה לכם.

גלבוע דלאל הודה לחיילי צה"ל: "חיילי סדיר, ומילואימניקים שעזבו את משפחותיהם ואת העסקים שלהם, אני עומד פה היום בזכותכם! חיילי צה"ל הקריבו את גופם ונפשם כדי שאני אוכל לחזור הביתה, אני מצדיע להם ושולח את תנחומיי העמוקים למשפחות הגיבורים שנפלו ואיחולי החלמה מהירה לפצועים.

"לא נשכח לרגע את שלושת החטופים שעדיין בעזה – רן, דרור, וסותטיסאק, משפחותיהם וכל עם ישראל מחכים לכם, המלאכה עדיין לא הושלמה עד שכולם יחזרו, עד החטוף האחרון. עם ישראל חי״.

דורית ויובל אור, הוריו של דרור אור, נשאו דברים הערב בעצרת בצומת הקשתות. "לא חזרתי לצומת הזה ולהפגנה הזו מאז ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית", אמר יובל אור. היינו באים לכאן במוצאי שבת עם מני ואיילת. אני חוזר לכאן היום, וגאה בכם ששמרתם על הקול השפוי".

"קשה להיות אחרונים", אמרה דורית אור. "עוד יום ועוד יום והעצבים שלנו נמתחים עד דק. חזרת החטופים החיים נראית לי עד היום כנס, ממש נס, ואני מברכת על שובם לחיים ולשיקום מדי יום ביומו. החזרת החטופים החללים גם היא בסך הכל קורית ומתרחשת, לא בקצב ולא בצורה שפיללנו אליהן, אבל איכשהו זה קורה. יחד עם זאת החששות והפחדים שלנו הולכים ומתגברים. האם ימצאו את דרור שלנו ומתי יחזירו לנו אותו?

"ואנחנו מחזקים את עצמנו שוב ושוב, יוציאו אותו, יחזירו אותו, אנחנו סומכים על הצבא שלנו שיעשה זאת, כן – נזכה לקבור אותו בקבורה ראויה באדמת בארי, ליד יונת אהובתנו, אהובתו. הילדים הנפלאים שלו זקוקים לזה כלכך, אנחנו זקוקים לזה, וזה יקרה. ורק שישמר השקט והממשלה שלנו לא תתפתה לשום פרובוקציה, מצדנו או מהצד השני, ולא תחזור ללחימה, חזרה ללחימה תחסל כל סיכוי למצוא את דרור.

דורית סיפרה על המפגשים האחרונים שלה עם בנה ועם חבריה מני ואיילת גודארד: "יום רביעי, 4 באוקטובר 2023, יובל ואני יצאנו מרעים ונסענו לבארי, לתת חיבוק לדרור, יונת והנכדים, לאחר שהם שבו מטיול בחו"ל ואנחנו עמדנו לשוב לחו"ל למחרת. ביקור שגרתי אוהב עם חיבוקים ואהבה. ואז הלכנו לחברינו הקרובים, מני ואיילת גודארד, וישבנו אצלם במרפסת במשך כמה שעות. עם קפה, תה צמחים, נשנושים, אבטיח, והמון המון סיפורים וצחוקים. היה כיף גדול, כרגיל.

"מי מילל ומי פילל שזאת תהיה הפעם האחרונה שבה חיבקנו את ילדינו האהובים והפעם האחרונה שבילינו עם חברינו הטובים. איילת ומני נרצחו, מני נחטף והושב לקבורה רק לפני יומיים. יונתי ודרורי שלנו נרצחו, דרור עדיין חטוף ומוחזק בעזה. שלושה מנכדינו, נעם ועלמה מבארי וליאם מרעים, נחטפו לשבי החמאס, ולמרבה המזל הושבו לארץ בעסקה הראשונה לאחר 54 יום בשבי.חיינו התהפכו, אנחנו מקדישים את חיינו לנכדים, לגדילתם והתפתחותם. אנחנו מודים לכולכם מקרב לב על שאתם ממשיכים לתמוך בנו ולא עוזבים אותנו גם ברגעים הקדיח ומורטי העצבים הללו".

שורדי השבי גלי וזיו ברמן נאמו לראשונה בעצרת בצומת שער הנגב: ״כמה חיכינו לחזור הביתה! תודה על כל יום שלא ויתרתם עלינו. עכשיו, אחרי שחזרנו, אנחנו מבינים את המחויבות שנולדה בתוכנו, להמשיך להיות הקול של מי שעדיין לא זכה לחזור. עד שהחטוף האחרון ישוב הביתה״.

האחים ברמן, שהושבו לפני כחודש לאחר שבי של יותר משנתיים, ביקרו לאחרונה בקיבוצם כפר עזה, שממנו נחטפו ושרבים מתושביו נרצחו בשבעה באוקטובר. ״אנחנו עדיין לא מצליחים לעכל את האובדן הזה, את הבשורות הקשות על חברים ובני קהילה שנרצחו באכזריות. הכאב הזה הולך איתנו, והוא חלק מהלב שחזר איתנו". האחים גלי וזיו הודו לכוחות הביטחון, לחיילים הפצועים ולמשפחות השכולות בקריאת ״עם ישראל חי״.

גם שורד השבי מקסים הרקין הגיע לראשונה לכיכר החטופים ונשא דברים. ״זה מאוד מרגש אותי לעמוד כאן. לא הכנתי שום נאום, אני פשוט מדבר אתכם מהלב כמו שאני עושה כל פעם. אתם אמורים לדעת שפה בזכותכם אני סוף סוף מגשים את החלום שלי. שנתיים חלמתי על הרגע הזה, על הזכות הזאת לעמוד כאן ובמטרה אחת: להגיד לכם תודה. אתם הגיבורים האמיתיים.

"אתם החזרתם אותי הביתה. ולא רק אותי, את כל החבר'ה, כמעט, כן? אנחנו עברנו את הדרך הארוכה הזאת ונשאר לנו עוד קצת, עוד טיפה. ואנחנו ניתן את כל הכוח וכל הפוש ונגיע לפיניש, ואנחנו נחזיר את כל החטופים שלנו הביתה. אני רוצה פשוט להגיד לכם שיש מקום בלב שלי לכל אחד.

"כשישבתי במנהרות שם, וראיתי את כל העוצמה הזאת, את הבמה הזאת, וכל האנשים, ושלטים, וכל המלחמה הזאת וכל הטירוף, אני אמרתי דבר אחד פשוט: אם אני הייתי יכול פיזית לעמוד פה ולחבק את כל השמונה מיליון, כמה שיש לנו, ולהגיד להם פשוט תודה – הייתי עושה את זה. אז אני מחבק אתכם מפה, מהבמה.

"ואני רוצה שוב לחזור על עצמי ולבקש ממכם, מכולכם, מכל האנשים שרואים אותנו, לא רק בארץ, בכל העולם, כל היהודים, כל עם ישראל, כל מי שתומך בנו ועוזר לנו, ויש לא מעט אנשים כאלה, ואני מעריך אותם ומעריץ אותם, את כולכם. תשמרו על זה. למרות כל הקושי וכל האסון שקרה איתנו, ההדדיות הזאת, העזרה, כל הכוח שיש בנו, אסור לנו לאבד את זה. אנחנו רק צריכים להמשיך עם זה, להעריך את זה ואנחנו נעבור את זה. אני רוצה להגיד לכם תודה תודה תודה רבה, לכולם, אני חייב לכם את החיים שלי, תודה״.