הסיפור "הסוד המשותף" של הסופר הבלגי ז'ורז' סימנון נפתח בזוג – גבר נשוי והמאהבת שלו – שגורמים לתאונת דרכים בה אוטובוס נופל מצוק. אבל זה אינו סיפור בלשי. מהרגע בו הם רואים את האוטובוס נופל במראה האחורית של רכבם, ולוחצים על דוושת הגז, מתמקד הסיפור בשאלה קיומית ומחרידה: מה קורה בנפשו של מי שפגע וברח? האם אפשר להעלים את מה שכבר קרה? האם אפשר פשוט להעמיד פנים שזה לא קרה?

בסיפור, וגם במציאות, מה שכבר קרה לא באמת נעלם. למרות שהוא נגמר, יש לו נפח ומשקל גם בהווה. הוא עיקש, בלתי מתפוגג, תופס מקום, נשאר קיים גם כשמתעלמים ממנו, גם שמביטים לכיוון אחר. גם אם אף אחד לא יודע. הוא פשוט שם.

הבעיה הגדולה של הממשלה הזאת איננה הרכב ועדת החקירה הממלכתית. היא גם לא מנדט הוועדה, או אם היא תחקור את קרן וקסנר או ההתנתקות, וגם לא אם יצחק עמית יקים אותה. הבעיה הגדולה היא מה שכבר קרה, ואת זה אי אפשר לשנות. 7 באוקטובר כבר קרה, והוא מחריד ומאיים כל כך, והוא לא הולך לשום מקום.

לממשלה הזאת ולעומד בראשה אין שום דרך להתחמק מהעובדה שהם היו בשלטון בבוקר הטבח ושנים רבות לפניו. קביעת האחריות היא המשימה הכי קלה לכל ועדת החקירה שתקום – היא ברורה, פשוטה ומוחלטת. זו אמת שלא צריך להפוך שום אבן כדי לגלות, כי היא כל כך גלויה וזועקת. יש ניואנסים, פרוטוקולים ואינספור החלטות, אבל אלה פרטים בתוך תמונה גדולה ומאד פשוטה.

הנתיב שמציעה הממשלה להקמת ועדת חקירה לא ריאלי. הוא פתח לדיונים אינסופיים, לשיח מקטב ולדה לגיטימציה לנושא. זו גם מטרתו. לו הייתה חלופה אמיתית, ניתן היה להציע אותה כבר עכשיו, אבל אין כזו. אחרי שמנקים את הרעשים, הספינים והקשקושים, אין שם שום דבר.

למשפחות השכולות שמחכות לנייר רשמי של מדינת ישראל שיאמר להן שיש דין ויש דיין, לפעילי מועצת אוקטובר שדורשים שהאמת תחקר, ולאזרחים הפשוטים שמבקשים לראות קוד של אחריות בחיים הציבורים, זו חוויה מאד מתסכלת. הממשלה מחזיקה בכוח להחליט, והיא הולכת ומתחפרת בעמדתה. היא לא תשנה כיוון, כי זה ידרוש ממנה את מה שהיא לא מוכנה – להכיר באחריותה.

אז מה אפשר לעשות? לזכור את מה שקרה ולא להיסחף בניסיונות ההשכחה וההתעלמות; לסרב להיגרר לוויכוחים פוליטיים עקרים; לדעת שגם אם יש מרחב לפרשנות, יש גם אמת פשוטה בעולם ולא רק 'נראטיבים' של אופוזיציה וקואליציה; ולומר בבירור שאת מה שקרה אי אפשר להעלים ושהאחריות מוטלת על מנהיגינו, בין אם יבחרו לקחת אותה או לא.