
ארונו של מני גודארד ז״ל הובא היום (שני) למנוחות בבית העלמין בקיבוץ בארי. אלפים הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון. בנותיו, מור ובר, בנו גוני, כלתו – אשתו של גל בנו, שחף ואחותו שמואלה ספדו לו. גם נשיא המדינה יצחק הרצוג, שר החינוך יואב קיש, חברים של מני ואיילת ומשפחתו האומנת של גוני הקראיו הספדים. עברי לידר שר את "זכיתי לאהוב", ואחיו – יוסי ואלי – הקריאו קדיש. גודארד הושב לקבורה בישראל אחרי 769 ימים בשבי חמאס.
"בשבת השחורה של השבעה באוקטובר, הלב הרחב ביותר שפעם כאן עצר מלכת", אמרה חברת קיבוץ בארי, נעם יצחקי. "מני גודארד, מלח הארץ, דבש הארץ, איש נדיב, מסור, אוהב אדם ללא גבולות נלקח מאיתנו וכעת שב אלינו. אחת הדמויות הנדירות שהצמיחו את בארי חוזר לאדמת המקום שכל כך אהב.
"מני אהב בכל ליבו העצום את הארץ הזו, את שביליה, שיריה ואנשיה", הוסיפה יצחקי. "הוא אהב את בארי על כל חבריו וחברותיו וזכה להערצה כללית בקרב בני דורו והבאים אחריו. בשבת השחורה, נרצחו מני ואיילת על ידי מחבלים בני עוולה במסגרת התקפת הטרור הנפשעת על יישובי הדרום.
"עד לרגעים האחרונים שלהם היו מני ואיילת יחד בבית שכה אהבו, בקיבוץ שהיה להם לבית. ארבעה חודשים לאחר האסון, ב8 בפברואר 2024 הודיע קיבוץ בארי כי גופתו של מני נחטפה ומוחזקת ברצועת עזה. במשך למעלה משנתיים, משפחתו, קהילת בארי וחבריו של מני פעלו בכל דרך כדי להשיבו לקבורה בישראל. לאחר 769 ימים ולילות ארוכים עד כאב, נסגר סופסוף המעגל ומני שב ארצה".
גוני גודארד, בנו של גודארד, אמר בהספדו כי "אבא היקר, יותר משנתיים אני רוצה להגיד לך שאני אוהב, שאני מתגעגע, ואני רוצה גם לבקש סליחה. סליחה שלא הצלחתי להציל אותך ואת אמא, סליחה שלפעמים לא הייתי בן טוב, סליחה שלקח יותר מדי זמן להביא אותך לקבורה לצד אמא שכל כך אהבת.
"אבא יקר שלי, אתה יכול לנוח לך בשלווה עם אמא למעלה. אתם יכולים להסיר את הדאגה שלכם עלינו, אנחנו שורדים בחיים האלה בזכותכם. אבא שלי, תנוח בשלווה, אתה תמיד תיהיה הלב הפועם והחזק שלי. שלך, גוני."
שחף גודארד, כלתו של מני גודארד, נשאה דברים כשלצידה עמד גל, בנו של מני: "מני השבועות האחרונים היו מטלטלים כל כך. לילות ללא שינה, שבהם חיכינו בציפייה שיחזירו אותך ושנוכל לקבור אותך בצורה ראויה ליד איילת.
פוליט"מני, הסוף שלנו הוא לא סוף טוב. אבל לפחות הוא מסיים את חוסר הוודאות. חיכינו כל כך הרבה זמן לסגירה הזו, ועוד שלוש משפחות עדיין מחכות. משפחת אור, גואילי ורינטלאק, שנושאות את אותו הכאב. רק כשכל החטופים יחזרו הביתה נוכל להרגיש שלמים שוב.
"לא הגיע לך לסיים ככה. האדם עם הלב הכי גדול שאני מכירה… נוח על משכבך בשלום מני, נתגעגע תמיד".


