כנראה שדבר כזה לא יכול היה לקרות כאן רק לפני שנים ספורות: בעצרת הנועלת את אירועי יום השואה, המתקיימת כבכל שנה בבית לוחמי הגטאות ע"ש יצחק קצנלסון למורשת השואה והמרד, ישתתף כאורח כבוד לא אחר מאשר מי שהיה עד לאחרונה נשיא גרמניה, יואכים גאוק.

הידיעה על הזמנתו של גאוק, שעד לפני כחודש שימש כנשיא גרמניה, התפרסמה לפני כעשרה ימים ב'ידיעות אחרונות'. בידיעה של הכתב איתמר אייכנר הוגדר האירוע כ"ציון דרך היסטורי: בפעם הראשונה אי פעם ישתתף השנה נציג גרמני רשמי בטקס ישראלי רשמי לציון יום השואה".

התגובה הציבורית לפרסום הגעתו של נשיא גרמניה והשתתפותו בטקס לציון יום השואה, וכאורח כבוד של הטקס, הייתה – באופן שיתכן שהוא מפתיע – קול דממה דקה. רק לפני כ-15 שנים התחוללה כאן סערה ציבורית כאשר התזמורת הפילהרמונית התכוונה לנגן יצירה של המלחין הגרמני האנטישמי ריכרד וגנר. התבוננות על שאר הצמתים המשמעותיים ביחסי ישראל גרמניה – כמו ביקורו הראשון של קנצלר גרמניה בישראל בשנות ה-70', או ההחלטה על כינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל וגרמניה בשנות ה-60', ולמעלה מהכל, ההחלטה השנויה במחלוקת על הסכם השילומים – פיצויים שגרמניה שילמה לישראל ולישראלים בגין השואה – בשנות ה-50', כל אחת מהצמתים הללו אופיינה בסערה ציבורית, בויכוח עמוק על דרך הזיכרון של השואה, וסכנת השכחה. במקרה זה, דומה היה שציון הדרך ההיסטורי, כפי שהוגדר, עובר כלאחר יד.

עתה מתברר כי בכל זאת התעוררה מחאה חריפה מול בית לוחמי הגטאות, אשר פוסלת את עצם המעשה – הזמנת נשיא גרמניה כאורח הכבוד לעצרת הנועלת את יום השואה – ומתנגדת לאופן בו נעשתה הזמנה זו, ולמשמעויותיה.

"אין סליחה ואין מחילה"

פסח האוספטר, רכז תנועת דרור ישראל, שיגר בימים האחרונים מכתב חריף ליו"ר הועד המנהל של בית לוחמי הגטאות, מכתב אליו הצטרפו מזכ"ל תנועת המחנות העולים, אילן גזית, ומזכיר התנועה הקיבוצית לשעבר, דובי הלמן. במכתבו אומר האוספטר: "קשה לתאר את הצער והכאב העמוק שחשנו אני וחברי, למקרא הידיעה כי אורחה של העצרת בבית קצנלסון השנה הינו נשיא גרמניה לשעבר".

האמפיתאטרון בו נערכת עצרת הנעילה לאירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, בבית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסן (צילום: דר' אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי).

האוספטר מזכיר במכתבו את עמדתם של מייסדי הבית, בעיקר מורדי גטו ורשה, ואף את דבריו הקשים של האיש שעל שמו קרוי הבית – המשורר יצחק קצנלסון שנרצח בידי הנאצים, וכתב על הגרמנים: "הן זה עם התועבה, על כל מיליוניו יאבד, עד אחרון רוצחיו".

"אך מובן", כתב האוספטר לכרמון, "שאינני יכול להזדהות עם הכללתו של כל העם הגרמני, שבתוכו היו גם חסידי אומות העולם, אבל מכאן ועד המעשה שאנו דנים המרחק הוא רב מאד".

החשש המובע במכתבו של רכז תנועת דרור ישראל הוא כי הזמנתו של ראש מדינת גרמניה לאירוע תתפרש כמתן סליחה ומחילה פומבית לעם הגרמני. במכתבו דורש האוספטר מיו"ר הבית: "עליך להבהיר נקודה זו באופן ברור שאיננו משתמע לשתי פנים – כי אין כאן בשום צורה, פנים ואופן הענקת סליחה פומבית לעם הגרמני על ידי בית קצנלסון. דבר זה חייב להיאמר באופן פומבי ומעל הבמה".

מחויבות גרמנית נצחית לעם היהודי?

"דבר ראשון" פנה לבית לוחמי הגטאות בבקשת תגובה לטענות המועלות במכתבם של האוספטר, גזית והלמן, ובתגובה העביר בית לוחמי הגטאות את תשובת יו"ר הועד המנהל, כרמון, למכתב.

"אני גאה", כתב כרמון להאוספטר, "בהזמנה ששלח הנשיא שלי לנשיא גרמניה לעמוד לצידו במה שייהפך להיות השקת המאמץ להציב את השואה של העם היהודי כתמרור אזהרה וכמקור להפקת לקחים מוסריים". כרמון כותב כי גאוק, הנשיא היוצא של גרמניה הוא ככל הנראה הנשיא האחרון שנולד אל תוך מוראות השואה, ובהגעתו הוא מבטא את "מחוייבותה הנצחית (של גרמניה) לעם היהודי".

"בין יתר החובות של דורנו", מסכם כרמון את תשובתו, "מונחת זו המציבה דילמות שחלקן קשות לפתרון אנושי והנובעות מהעובדה שהרוצחים והקורבנות היו בני אדם כמוך וכמוני".

"הם כנראה לא מעוניינים לזכור"

העצרת השנתית בבית לוחמי הגטאות היא אירוע יוצא דופן בלוח השנה העברי והיהודי. מדובר למעשה בעצרת הזיכרון הראשונה שהתקיימה אחרי השואה, והיא נקבעה בתחילה במועד המציין את יום השנה לפתיחת מרד גטו ורשה. לא בכדי היו אלה מייסדי בית לוחמי הגטאות, ובהם יצחק (אנטק) צוקרמן, וצביה לובטקין, ממובילי המרד אשר היו גם אלה שעמדה להם היכולת לקבוע תאריך חדש זה בלוח השנה המתהווה, של העם היהודי שלאחר השואה.

השנה מתכננים בבית לוחמי הגטאות לקיים עצרת תחת הכותרת מ"דור לדור", ונושאה הוא הנחלת זיכרון השואה לדורות הבאים. על פי הדברים שהובאו מפי אנשי בית לוחמי הגטאות בכתבה הנזכרת בידיעות אחרונות, בימים אלו מוטרדים במוזיאון מהאופן בו תיזכר השואה לאחר שאחרוני הניצולים כבר לא יהיו עמנו.

יהודה מימון, המכונה 'פולדק', הוא יהודי בן 93. כחבר בתנועת הנוער "עקיבא" בקרקוב השתתף בדצמבר 1942 בפעולת ההתנגדות הראשונה בכל אירופה הכבושה כנגד הנאצים. יחד עם חברי תנועתו – ובשיתוף פעולה עם נציגי תנועת 'דרור' מורשה – הדביק כרוזים ברחבי קרקוב בגנות האויב ותקף ברימונים את בית הקפה 'ציגנריה' בו שהו חיילים וקצינים נאצים. שאלתי את פולדק מה דעתו על הזמנת  נשיא גרמניה לעצרת הנועלת את אירועי יום השואה כאורח כבוד.

צילום מסך מעדותו של יהודה מימון, "פולדק". "אני עוד חי, אבל הם כנראה לא רוצים לזכור". באדיבות מכון משואה – המכון הבינלאומי ללימודי השואה

"אני חושב שבית לוחמי הגטאות שינה מאד את גישתו בשנים האחרונות, וזה לא לפי רוחי", השיב פולדק. "המוזיאון מקבל צורה שהיא לא המשך של אלה שיסדו אותו. הזמנת נשיא גרמניה לעצרת קשורה לשינוי הזה, כן".

"יש לי דעה ברורה" אומר פולדק בכאב, "שהדור הזה שהיה שותף בשואה לא יכולים להיות ביחסים עם הגרמנים. אני לא נכנס לנושא מבחינה מדינית. אבל אני חושב שההסכם שנעשה עם הגרמנים שבע שנים אחרי השואה בסך הכל, היה הסכם בושה. אנחנו החזרנו להם את הכבוד בשביל כסף. מכרו אותי. אני הייתי 22 חודשים באושוויץ וחודש בכלא וציפו שאקבל כסף. אני לא הסכמתי לקבל מהכסף הזה פרוטה. אני מבין שמדינת ישראל הייתה צריכה את הכסף אבל לא היו צריכים לעשות זאת".

"אני עוד חי פה. אני זוכר יום יום מה שהיה באושוויץ. אני לא שכחתי רגע אחד שהייתי באושוויץ. אבל הם כנראה לא מעוניינים לזכור, מעדיפים לשכוח את מה שאני זוכר כל יום. אין סליחה ואין מחילה, והם שוכחים את זה".

גילוי נאות: יניב כרמל, העורך הראשי של אתר זה, הינו חבר בוועד המנהל של בית לוחמי הגטאות.