יועצים משפטיים ושרי משפטים לשעבר מתנגדים לפיצול תפקידי היועמ"ש, כך עלה אתמול (שני) בדיון בוועדת החוקה של הכנסת. בדיון הביעו את התנגדותם שרי המשפטים לשעבר דן מרידור ואבי ניסנקורן (שהגיש את עמדתו לוועדה), יועמ"שית משרד ראש הממשלה שלומית ברנע-פרגו, פרקליט המדינה לשעבר משה לדור ואף יועמ"ש הוועדה הנוכחי עו"ד ד"ר גור בליי.

יו"ר הוועדה ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית) לחש לבליי באוזן, ובליי השיב: "אתה לא תאיים עליי". הדבר עורר סערה בוועדה, וגם במהלך הצגת חוות הדעת של הייעוץ המשפטי לוועדה, נרשמו תגובות והתנגדויות בעיקר מצד היו"ר רוטמן וח"כ טלי גוטליב (הליכוד). בהמשך היום יהודה שלזינגר מערוץ 14 בדק עם רוטמן את גרסתו לאירוע, שלדבריו אמר לבליי: "אתה כל הזמן מפריע לי, לא אקבל את ההתנהגות שלך", מה שהוביל לתגובה החריגה מצדו של היועמ"ש, שסירב לחשוף מה אמר לו רוטמן.

ברנע פרגו הזהירה מביטול המעמד המחייב של חוות הדעת של היועמ"ש: "הפגיעה באחידות הפרשנות היישומית של הדין, שחלה על עבודת משרדי הממשלה, לא תאפשר בסופו של דבר לממשלה לתפקד באופן סביר. נטילת כוחה המחייב של חוות הדעת יגרום לכך שפעולות שונות ייעשו שלא כדין בהיעדר בקרה אפקטיבית של הציבור או מי מטעמו.

"האחידות הזו קריטית לתפקוד הממשלה, כי המדינה היא אחת, הממשלה היא אחת, והאזרח מצפה מהממשלה ומהמדינה לנהוג כלפיו באופן אחיד ולא באופן שתלוי באופן מקרי בשאלה מול איזה משרד ממשלתי הוא במקרה עומד.

"אם עמדת הייעוץ המשפטי לא תהיה מחייבת, וכל שר יוכל להיעזר בייעוץ משפטי פרטי על פי שיקול דעתו, כל שר וכל משרד, ואף בין גורמים שונים באותו משרד, ינהגו לפי הטוב בעיניהם, והתוצאה עלולה להיות כאוטית. למשל, במכרז במשרד הכלכלה, יקבעו דרישות מסוימות בנוגע לערבות, שיהיו שונות מאלו שידרוש משרד האוצר. במשרד העבודה יקבעו פרשנות מסוימת לחוק עבודת נשים, ובמשרד לשוויון חברתי פרשנות אחרת ועוד. זה עוד לפני שהתייחסנו לנושאים שבהגדרה משותפים לשני משרדים, כשכל שר יחשוב אחרת. פוטנציאל ההתנגשות הוא אינסופי – רמ"י והגנת הסביבה, משרד האוצר ונציבות שירות המדינה, משרד האוצר ומשרד הביטחון – וכשהחלטות אלה ייתקפו בבית המשפט, הכאוס רק יגבר".

בליי הציע לוועדה לשקול צעדים מעשיים לפני קידום החקיקה ובמהלכו, בהם הבטחת עצמאות במינויים, באמצעות שינוי מנגנון המינוי והפיטורים בהצעת החוק כך שיכלול מעורבות של גורם מקצועי ובלתי תלוי כמו ועדה ציבורית, כדי למנוע פוליטיזציה של התביעה והייעוץ.

בליי הוסיף כי יש לקבוע הוראות תחולה ותחילה, ולא להחיל את החוק מייד, מאחר שלטענתו החלה מיידית יוצרת ניגוד עניינים חריף, שכן נבחרי ציבור הנמצאים כיום תחת חקירה או אישום יוכלו לבחור את התובע שידון בעניינם.

אחד הנושאים שעמדו במחלוקת חריפה, ועליו היועצים המשפטיים בעבר ובהווה הגנו בנימוקים רבים, הוא חוות הדעת המחייבת של הייעוץ המשפטי לממשלה. בהצעת החוק מוצע כי חוות הדעת לא תהיה מחייבת. בליי הציע לוועדה להתייחס לקשיים העקרוניים והמעשיים בביטול כוחה המחייב של חוות הדעת, ולשקול את הפגיעה ביכולת הממשלה לתפקד, כך שלחוות הדעת יהיה משקל גדול, אך לא כזה שישתק את עבודת הממשלה.

לפי השינוי החריג שהחוק מציע נדרש מיפוי של כ-172 חוקים המעניקים סמכויות ליועמ"ש כדי להבין כיצד הפיצול ישפיע עליהם, ובחינה של ההשלכות הלוגיסטיות וזכויות העובדים במערך הקיים.

במקום הפיכה של כל המערכת, ניתן לשקול פתרונות נקודתיים לניגוד העניינים של היועמ"ש, כמו העברת הטיפול בשרים לפרקליט המדינה, ללא צורך בפיצול מוסדי כולל.

דן מרידור: "אם היועמ"ש יהיה תחת הפוליטיקאים, זה משטר אחר לגמרי"

"ברגע שמפרידים את העצה המשפטית לשרים מהיכולת להעמיד לדין, זה יוצר מצב בלתי אפשרי ולא רצוי", אמר מרידור. "זו אחת הדוגמאות ליתרון שיש מקור סמכות אחד הקובע מהו הדין וזה מחייב אחר כך את התביעה הכללית. יש במודל הזה מתחים אבל גם יתרון גדול, בעיקר כשיש שאלה אם יש משהו חוקי או לא, שהיא במחלוקת.

"הכוח של הממשלה והשרים עצום. הרבה דברים לא הגיעו לבג"ץ כי הם נעצרו קודם אצל היועמ"ש. הרעיון שיועמ"ש לא יחייב את הממשלה הוא רעיון מסוכן. זה אומנם הסדר ייחודי אבל יש לנו 77 שנות ניסיון, שמראה שזה עבד טוב".

"אין כמעט דיקטטור שלא נבחר ברוב. בדמוקרטיה הרוב בוחר את שלטון, וההיבט השני המגדיר דמוקרטיה הוא מה סמכות הרוב, הגבלות הרוב להגן על האדם שאינו חלק מהרוב. המבדיל בין דמוקרטיה לדיקטטורה הוא לא שלטון הרוב אלא הגבלות הרוב. מערכת המשפט, חוץ מתפקידה להכריע בסכסוכים, היא לא כפופה לרוב, אלא עובדת לפי ערכים יסודיים דמוקרטיים של המדינה ומגינה על האדם נגד הרוב. אצלנו נוצרה שכבת הגנה נוספת של הייעוץ המשפטי לממשלה.

"ליטול את הסמכות הזו מהיועמ"ש, זה להתיר לממשלה ולשרים לעשות ככל העולה על רוחם. אם אין מנגנוני בקרה, נגיע למקומות רעים מאוד. אנחנו בשנים האחרונות תחת מתקפה. ממשלה שרוצה לעשות עבירות מתנגשת עם היועמ"ש. מי שלא רוצה לעשות עבירות לא מתנגש.

"אנחנו נמצאים בתקופה שבה יש ניסיון לשנות לחלוטין את המשטר בישראל ללא דמוקרטי. המהלך של ריסון המרסנים, היועמ"ש, בית המשפט, העיתונות, כל זה מביא אותנו למשטר אחר והשאלות הטכניות צריכות להיבחן בהקשר זה.

"אם הליכוד דרש שבית המשפט יהיה מעל לכנסת בנושא זכויות האדם, היום המגמה הפוכה: להכפיף את בית המשפט לרוב הפוליטי. מי שהכניס יועמ"ש לישיבות הממשלה היה בגין. מי שדן בהצעות כמו בהצעה הנוכחית צריך לראות את התמונה הכוללת לאן זה הולך. אפשר להעלים עין ולומר שזה תיקון טכני, אבל זה לא, השינוי הדרמטי הוא במשטר הישראלי ויש לעצור אותו כי הוא הופך את המדינה למשהו שלא נוכל להתגאות בו.

"שאלת ההעמדה לדין היא שאלה שיש לדון בה, אולי לבחון מנגנון של שופטים לשעבר כדי לפתור את הקושי. ראינו יועמ"שים שהיה להם האומץ להעמיד לדין ראש ממשלה ושרים, את אולמרט, דרעי, קצב ואחרים. זה לא פשוט אבל תמיד השאלה היא מה האלטרנטיבה. אם היועמ"ש יהיה תחת הפוליטיקאים, זה משטר אחר לגמרי".

היו"ר רוטמן הגיב לחברי ועדה שהתפרצו לשמע דבריו של מרידור: "אין למישהו ספק בדבר עמדותיו הפוליטיות של השר לשעבר מרידור, ויש לשמוע את דבריו בהקשר זה".