כשאבנר גפן (36) מקיבוץ דורות נאם במוצאי שבת בעצרת הכי קרובה לחטופים, בצומת הקשתות בעוטף עזה, הוא קיווה שדבריו יגיעו למשפחתו של החטוף החלל סותטיסאק רינטלאק, "כאן בישראל לא שכחנו ולא נשכח את סותטיסאק", אמר גפן, ואז פנה אליהם ואליו בתאית, וביקש סליחה שהוא עדיין שם.
"לחטופים הישראלים יש סיפור וקול וקהילה שדוחפת ותומכת", אומר גפן ל'דבר', "ויש חטוף אחד שאין לו את זה, הוא לא מכאן".
הסרטון עדיין לא הגיע למשפחתו של רינטלאק, אבל גפן מקווה שזה יקרה בקרוב. "חשוב שהמשפחה שלו תדע שיש אנשים פה שנפגשים כל שבוע וצועקים את השם שלו. אני יכול רק לדמיין מה זה להיות משפחה של חטוף שעוברת את כל זה מהמרחק".
גפן, שעשה מאז 7 באוקטובר יותר מ-400 ימי מילואים, מקפיד להגיע מדי שבוע לעצרת בצומת הקשתות. מאז שחזרו כל החטופים החיים ורוב החטופים החללים, הוא סימן לעצמו מטרה: לדאוג שלא ישכחו את רינטלאק. "אחד מכאבי הלב הגדולים שלי בימים שאחרי 7 באוקטובר היה כשהבנתי מה העובדים התאילנדים עברו ולא הצלחתי לעזור בגלל המילואים. היינו כולנו טבולים בכאב שלנו, גם אני, וקשה לראות ככה עוד אנשים שסבלו".
הקשר של גפן לקהילת התאילנדים בישראל החל עם הטיול הגדול שאחרי הצבא, הלך והעמיק עם למידת השפה, ועם הקשר שיצר עם עובדים תאילנדים בהתנדבותו ב'קו לעובד', שם דאג שהעובדים יידעו את זכויותיהם בעבודה. "זו קהילה שאני מאוד אוהב ומאוד קרוב אליה, נכנסו לי מאוד עמוק ללב".
בנאומו במוצאי שבת אמר: "האנשים הללו, אשר מגיעים מחיים כה פשוטים, מצאו את עצמם בן רגע בתוך ליבו של סכסוך כה מורכב, נרצחים ונחטפים בהמוניהם בברוטליות ואכזריות שלא ניתנות לתיאור במילים. חברינו התאילנדים עובדים באומץ בשולי גבולות המדינה, ולכן הם מצויים מדי יום באזורי קו העימות גם בעוטף וגם בצפון, הכי קרוב שיש לאויב, וספגו אבדות כואבות בשל כך לאורך השנים, וביתר שאת במלחמה האחרונה.
"הם חיים לרוב בשולי הקיבוצים, קרוב לגדר המערכת, ולכן בכמה קיבוצים הם היו האנשים הראשונים לפגוש את אכזריות המחבלים. המחיר ששילמו כבד ולא נתפס. 39 תאילנדים נהרגו ו-31 נחטפו ב-7 באוקטובר, מהם 29 הושבו בחיים, אחד הושב בארון, וכעת ממתינים להשבתו של החלל החטוף התאילנדי האחרון שנותר, סותטיסאק רינטאלק. בסך הכול 41 תאילנדים הרוגים".
