לפני עשור, בתום מערכת הבחירות לכנסת העשרים, התראיין לחדשות ערוץ 2 מי שהיה המועמד המפסיד לראשות הממשלה, היום נשיא המדינה יצחק הרצוג. בראיון אומלל למדי דיבר הרצוג על מערכת הבחירות וניסה להסביר את ההפסד. כשהמראיינת, דנה וייס, שאלה אותו מה עשה בערב הבחירות, הוא ענה: "הלכתי לישון. אני במצבי לחץ כאלו, אין מה לעשות, הולך לישון". כמובן שיריביו הפוליטיים ואפילו חלק ממחנהו שלו, עשו מהאמירה הזו מטעמים.

ניתן לקרוא את תחילת פרשת השבוע בצורה קצת דומה. יעקב נשלח בדחיפות על ידי הוריו לפדם ארן, או בשמה האחר חרן, כדי לקחת לאישה מישהי ממשפחתו של אבי רבקה, בתואל. זאת כדי למנוע אפשרות שבה יעקב יינשא למישהי מבנות כנען. יש פרשנים שאף קושרים את יציאתו החפוזה לבריחתו המתמשכת מעשו אחיו, שרודף אחריו מאז סיפור "גניבת הברכות".

המשימה דחופה, הזמן דוחק ואולי יש אפילו סכנה ממשית לחייו של יעקב, אך מהו הדבר הראשון שהוא עושה? מוצא אבן נוחה להניח עליה את ראשו והולך לישון.

אפשר לפרש בדרכים שונות את החלטתו של יעקב לעשות זאת, או את התמקדותו של המקרא דווקא בכך, ולא במסעו של יעקב. אך מה שבטוח –  יעקב חווה לילה משמעותי מאוד. בחלומו הוא רואה "סולם" (מילה שמופיעה רק בפעם הזו בתנ"ך, ומפורשת לרוב כגזירה של המילה האכדית לגרם מדרגות, או כהטיה של השורש העברי ס.ל.ל כמו סוללת עפר) שעולה מהארץ לשמיים, ומלאכים עולים ויורדים בו. בראש הסולם ניצב ה' שמברך את יעקב ומבטיח כי לא יעזוב אותו כל עוד יעשה כדברו.

מדרש תנחומא, המיוחס לרבי תנחומא בר אבא, ונאסף על ידי שלמה בובר (סבו של מרטין בובר), שואל נוכח הפרשה: "מה בין חלומות הצדיקים לחלומות הרשעים?" ועונה כי חלומות הרשעים "לא בשמיים ולא בארץ", כמו פרעה החולם כי הוא עומד על היאור. לעומתם, "חלומות הצדיקים בשמיים ובארץ". כסימוכין מביא המדרש את הכתוב על חלום יעקב "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" (בראשית כ"ח יא) – כלומר הסולם, וגם החלום, יש לו חלק בארץ וחלק בשמיים.

המדרש מצביע על כך שאדם מוסרי צריך להיות מחובר לאידאל ובא בעת להיות קשור למציאות הממשית. בחלומותיו, הוא צריך לחתור מעבר למרחק ולעומק, לא לוותר על הצדק והטוב, לתבוע שינוי ותיקון של החברה והעולם, אך בה בעת – לפגוש את המציאות, ואת האנשים שבה, היכן שהם. אין צדיק שמסתפק במציאות, ואין צדיק שחי בעננים.

הרב יהודה לאון אשכנזי, או בכינויו 'מניטו', הוגה דעות, מחנך ומנהיג ביהדות צרפת בתקופה שלאחר השואה, אף מצביע על תפקידו של יעקב, ולאחר מכן של עם ישראל, ביצירת החיבור הזה בין שמיים וארץ.

"יעקב חושף שיש למעשה סולם בין הארץ לשמיים, סולם המחבר את הארץ לשמיים", אומר מניטו. "במבט ראשון, רגיל, ישנו מסך המבדיל בין הארץ לשמיים. מסך זה מסתיר. העברי מסוגל לעבור את המסך הזה. הוא מסוגל לבנות את הגשר המקשר בין הארץ לשמיים. צריך לחלום כדי לבנות את הגשר הזה. רק מי שמסוגל לחלום יכול לחשוף את הגשר הזה".

יעקב החולם אינו מתנתק מהקרקע כיהודי המרחף בציורי מארק שאגאל, ואינו שוקע בבוץ העמוק של קרקע המציאות. הוא חושף דרך שבה ניתן להפגיש בין הקדוש, האידאלי, לבין החיים הממשיים. הוא בשמיים ובארץ ומביט לעתיד, כדברי מניטו: "אנחנו היהודים רואים את האופק כדבר חיובי, כי האופק מראה את העתיד, לא עתיד אוטופי אלא עתיד מציאותי, בר השגה".