סר טום סטופארד, מהיוצרים המרכזיים של התיאטרון והקולנוע במחצית השנייה של המאה ה-20, הלך בסוף השבוע לעולמו בגיל 88 בביתו שבמחוז דורסט שבבריטניה. על פי הודעת סוכנות United Agents, "בצער רב אנו מודיעים על מותו של לקוחנו וחברנו האהוב, טום סטופארד, שהלך לעולמו בשלווה בביתו שבדורסט, כשהוא מוקף בבני משפחתו". עוד נמסר כי "הוא ייזכר בזכות יצירותיו, בשל גאונותן והאנושיות שבהן, ובזכות שנינותו, גישתו הבועטת במוסכמות, רוחו הנדיבה ואהבתו העמוקה לשפה האנגלית".

סטופארד נולד ב-3 ביולי 1937 בעיר זלין שבצ'כוסלובקיה בשם תומש שטראוסלר, בן למשפחה יהודית. עם עליית הנאצים נמלטה המשפחה דרך סינגפור להודו; אביו, הרופא אויגן שטראוסלר, התנדב לצבא הבריטי ונספה ב-1942 כשהספינה שפינתה אותו טובעה בידי מטוסים יפניים. האם נישאה לקצין הבריטי קנת סטופארד, שעמו עברו הילדים לבריטניה ב-1946, אימצו את שם משפחתו והוטבלו לנצרות האנגליקנית.

לימודיו של סטופארד לא כללו השכלה אקדמית; בגיל 17 עזב את בית הספר והחל לעבוד כעיתונאי ב-Western Daily Press בבריסטול, ובהמשך כמבקר תיאטרון. המפגש היומיומי עם במה ושחקנים הוביל אותו לכתיבת מחזות, וב-1966 פרץ בגדול עם "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" – עיבוד מבריק לדמויות המשניות מתוך "המלט". המחזה עבר מהפרינג' של אדינבורו אל התיאטרון הלאומי בלונדון וברודוויי, שם זיכה אותו בפרס הטוני הראשון.

במהלך יותר משישה עשורים כתב למעלה משלושים מחזות, ובהם "ארקדיה", "הדבר האמיתי", "חוף אוטופיה", "רוק'נרול" ו"לאופולדשטאט" – יצירה אוטוביוגרפית למחצה על משפחה יהודית בוינה מראשית המאה ה-20 ועד אחרי השואה. על חמישה ממחזותיו – "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", "Travesties", "הדבר האמיתי", "חוף אוטופיה" ו"לאופולדשטאט" – זכה בפרסי טוני. בשנת 2008 קיבל את פרס דן דוד "בעבור השתקפות העבר ביצירות ההווה".

סטופארד היה גם תסריטאי מבוקש: הוא היה שותף לכתיבת "ברזיל", עיבד לקולנוע את "אימפריית השמש" ו"בית רוסיה", וכתב יחד עם מארק נורמן את התסריט ל"שייקספיר מאוהב", שעליו זכה בפרס אוסקר ובגלובוס הזהב. הוא עיבד לקולנוע גם את "אנה קרנינה" (2012), וחתום על תסריטים לסרטים הוליוודיים רבים.

השפעתו חצתה את גבולות לונדון וברודוויי. הזמר מיק ג'אגר ספד: "טום סטופארד היה המחזאי האהוב עלי. הוא השאיר לנו יצירות אינטלקטואליות ומשעשעות, אני תמיד אתגעגע אליו". מבקר התיאטרון מארק שנטון הוסיף: "במשך למעלה משישים שנה הוא שלט בתיאטרון וגם בקולנוע. הייתה לו השפעה פנומנלית. הוא היה כנראה המחזאי המוביל של בריטניה".

בישראל זכו כמה מיצירותיו לבמות מרכזיות, בהן "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", "הדבר האמיתי", "כל ילד טוב זקוק לחסד" ו"לאופולדשטאט". עבור יוצרים וקהל גם יחד, ה"סטופארדי" – השילוב בין שנינות לשונית, משחקי מילים והעמקה פילוסופית – הפך לשם נרדף לתיאטרון חושב, מרגש ומאתגר.