ערוצי החדשות בפלטפורמות השונות עוסקים מאז הצוהריים בבקשת החנינה של ראש הממשלה בנימין נתניהו. פרשני משפט, עורכי דין ושופטים בדימוס עולים להתראיין בזה אחר זה, כשביניהם כל שר בממשלה או ח"כ באופוזיציה מקבל זמן אוויר בנדיבות עם שורת טיעונים שלא חורגים במילימטר מדף המסרים. אבל צריך לזכור, הסיפור המשפטי בבקשת החנינה הוא שולי, כמעט זניח. הבקשה לבית הנשיא היא אירוע פוליטי.
מבחינת נתניהו אין שום סיבה לא להגיש את הבקשה הזו לחנינה, כי אם הנשיא יצחק הרצוג יאשר את הבקשה – נתניהו 'יוכיח' שהמערכת רדפה אותו כל השנים סתם על סיגרים ובובות באגס באני. אם הנשיא לא יאשר את הבקשה, קמפיין הליכוד בבחירות הקרובות יזכה בעוד פטיש לארגז הכלים העמוס ממילא, ויוכל להגיד שכמו שמערכת המשפט מושחתת ולא מאפשרת משילות, הנה גם הרצוג, בעבר היריב הפוליטי של נתניהו, מועל בתפקידו כנשיא כדי לקרוץ לבייס הפוליטי.
בשנה הקרובה ישראל תצא לבחירות, המועד החוקי שלהן הוא בנובמבר 2026, אבל תרחיש לא מופרך הוא שהן יתקיימו כבר בקיץ, אם תקציב המדינה לא יאושר במרץ. אז במציאות שבה המשפטי, המדיני, הביטחוני והפוליטי נמזגים לאירוע אחד ובעיקר לאיש אחד, בשל ניסיונות הממשלה לרסק את אמון הציבור במערכת המשפט, בצה"ל, בשב"כ ובמשטרה, אפשר לראות את הבקשה הזו כפי שהיא באמת: חלק מקמפיין בחירות והדרך של הממשלה לכרסם עוד קצת מהאמון במערכות המדינה, כשגם הנשיא לא עומד בדרכה.
קשה לקנא בנשיא הרצוג בסיטואציה הזו, כשתוך שעות התכנסו הפגנות מול משכנו בעד ונגד חנינה, וכמקצב מחזור החדשות הישראלי, כבר הספיקו לצאת דיווחים על כך שהנשיא מתנה את החנינה בעסקת טיעון ופרישה מהחיים הפוליטיים, דרישה שלפי בית הנשיא לא הייתה ולא נבראה.
נפתולי השיח המשפטי, הליך החנינה ותקדים קו 300 יכולים לבלבל ולטשטש את המהלך הפוליטי שעומד מאחורי בקשת החנינה, כשבינתיים מדינת ישראל זקוקה לגיוס שוויוני לצה"ל, ועדת חקירה ממלכתית, ועדות בכנסת ומשרדי ממשלה שיפעלו במלואם ושיקום החברה הפצועה – במיוחד בפתח שנת בחירות.
