סבחה אלנבארי, 39, בדואית שגדלה במנזר, עומדת בראש תוכנית 'נתיבים' להכשרת מורים בחברה הבדואית. המסלול פועל כבר תשע שנים ומונה כ-50 סטודנטים בשנה. מדובר במסלול דו-חוגי ייחודי, שנולד מתוך צורך כפול: הכשרת מורים לגאוגרפיה בחברה הערבית-בדואית ופיתוח מנהיגות צעירה שתוכל להשפיע בחזרה על הקהילה.

הרעיון החל לפני יותר מעשור, כשאחיה למד בתוכנית 'שבילים' של המכון הדמוקרטי במכללת קיי בבאר שבע. הוא ארגן סיור לימודי שבמהלכו ביקרו בבית המשפחה, והמכון הדמוקרטי הציע לה להצטרף לפעילותו. היא הסכימה והצטרפה למסלול ייחודי לצעירים בדואים מהנגב ללימודי חינוך בלתי-פורמלי וגאוגרפיה.

״כל מכללה יכולה להגיד שיש תוכנית לבדואים", היא אומרת בריאיון ל'דבר', "אבל המסלול שלנו ייחודי, כי אנחנו מכשירים סטודנטים גם להיות אנשי חינוך וגם להיות מנהיגים במקומות שהם חוזרים אליהם. אנחנו מאמינים שהם יחזרו וישפרו את המצב״.

מודל הלימודים דומה לתוכנית החממה של המכון הדמוקרטי בסמינר הקיבוצים: הסטודנטים מתחלקים לקבוצות עם מנחה מלווה. ״אנחנו לוקחים מסיימי י"ב ויש לנו בני 23-21, צעירים שעוד לא יצאו לעולם והם בפתיחת הדרך ללמידה של העולם החיצוני״. רוב הסטודנטים יוצאים בסיום הלימודים לשמש מורים בחברה הבדואית, חלקם גם מובילים תוכניות מנהיגות בבתי הספר.

מהמנזר לקיבוץ

הסיפור של אלנבארי ייחודי, וכך גם גידולה. היא מכירה את החברה הישראלית מתוך חוויית חיים מורכבת. היא מספרת שב-1927 הוקם מנזר ליד בית שמש, והפטריארך ביקש מסבה, בדואי מוסלמי, לטפל ולשמור על אדמות האזור. עם השנים התחתן הסב, נולדו ילדיו ונכדיו, והמשפחה המשיכה להתגורר בסביבת המנזר ולהשתלב בחיי המקום.

אביה עבד בקיבוץ צרעה. "בדואי שנראה קיבוצניק", היא אומרת בחיוך. המשפחה מרובת ילדים, והיא התחנכה בבית הספר במנזר עם ילדים נוצרים. לאחר מכן המשיכה ליישוב חורה, ובהמשך לאקדמיה, שם למדה עבודה סוציאלית. "אנחנו משפחה שמאמינה בחינוך. כל אחד יעשה מה שעליו לעשות כדי לייצר חברה בריאה ותומכת. מנסים לעשות את זה בדרך ההומניסטית שאנחנו מכירים וגם בצורה שחונכנו, בקבלת האחר ועשיית טוב לעולם. אנחנו מאוד משתדלים לעמוד בעקרונות האלה".

היא גרושה ואם לשני ילדים. הרקע החברתי-תרבותי הייחודי שלה הוא חלק מזהותה המקצועית כעובדת סוציאלית וכחברת צוות במכון הדמוקרטי.

להתמודד עם האלימות מקרוב

אלנבארי פועלת במציאות של אלימות יומיומית. "הלוואי שכולנו היינו בחיים יותר טובים והוגנים", היא אומרת. "אנחנו נמצאים במקום שזה קורה בחברה הערבית וזה עובר ליד האוזן, וקוראים כתבה ועוברים הלאה. זה מדיר שינה מעינינו ומדאיג מאוד. אתה לא יודע איך זה יקרה ומתי ואיזה כדור תועה יפגע".

היא מדגישה שהפגיעה ממשית ולא תיאורטית. רוב הסטודנטים במסלול חיים את זה מקרוב: ״אנחנו מאוד עסוקים בזה, גם בתוכנית של 'נתיבים' במכון הדמוקרטי וגם במכללה. רוב הסטודנטים הם מהחברה הערבית-בדואית. יריות בלילה, מבוגרים עם חרדות, ילדים עם חרדות״.

לדבריה, 90% מהסטודנטים חוו או היו עדים לאירועי ירי, ו-20% איבדו בן משפחה בתקרית אלימה. גם המדיניות, לדבריה, אינה מספקת. "הממשלה לא עושה כלום לצערי. רק מדברים ולא רואים שינוי בשטח. פוליטיקאים כל הזמן מדברים על זה עם כוונות טובות או פחות. העם הפשוט והאימהות השכולות מתמודדים עם התוצאות של חוסר אכיפה. בכובע של עובדת סוציאלית אני חווה את זה בכל פעם שאני רואה את זה בחדשות. אני חיה את זה בכל פעם מחדש".

סאבחה מסרבת לקבל את הנרטיב שהאלימות בחברה הערבית היא בעיה תרבותית. ״זה נוגד את התרבות הערבית והאסלאם. זו בעיה חברתית שצריך לטפל בה בכל מרחבי החיים – בחינוך, בקהילה, בשפה ובמדיניות. זה לא משהו שנולדים איתו. אף משפחה לא רוצה להיות במקום של הרוצח או הנרצח".

לדבריה, הסיבה המרכזית היא שילוב של עוני, חוסר אכיפה והיעדר אופק: "אני רוצה לדבר על עוני, חוסר מעש, תקרת זכוכית וחוסר בהשכלה גבוהה. גם קל להגיע לכלי נשק. יש חוסר אכיפה שמאפשר. היד על ההדק יותר קלה. כמה תיקים יש במשטרה שאין בהם טיפול או לא סגורים? והתוצאה: אנשים מסתובבים עם תסכול גבוה וחוסר תמונת עתיד".

"שכל אישה תוכל לממש את הפוטנציאל שלה"

אלנבארי מסבירה כי התוכנית מסתכלת לצעירים בעיניים ורואה אותם בצורה הוליסטית. "יש להם מקום להשתתף, לרכוש מיומנויות לנהל קונפליקטים ודיאלוג". במסלול יש רוב נשי. רוב הסטודנטיות מתמודדות עם נישואים מוקדמים, לידות, לחצים חברתיים ומצוקה כלכלית. "אנחנו יודעים שיש להן יותר אתגרים וקשיים, לא מזמן התמודדנו עם סטודנטיות שילדו והתחתנו, ואנחנו תומכים. אין לנו הרבה מלגות ואנחנו מגייסים, כי רוב החברה הבדואית בחציון התחתון של קו העוני".

החזון שלה לנשים ברור: "אני רוצה שכל בחורה תצא עם הרגשה שהיא יכולה לממש את הפוטנציאל האישי שלה. היא תבחר. אנחנו יודעים ברגע שאישה יכולה ומאמינה שיש לה את הכוח והמיומנויות לעשות, זה יוביל לחברה טובה יותר".