פערי השכר בין נשים לגברים נותרו יציבים ב-20 השנים האחרונות ולא הצטמצמו, כך עולה ממחקר חדש שפורסם היום (שני). לפי המחקר, שאותו ערכה הסוציולוגית ד"ר אלינה רוזנפלד במסגרת 'מרכז אדוה', פערי השכר החודשיים למשרה מלאה ב-2025 עומדים על 20.8%, כמעט זהים לפערי השכר ב-2005 שעמדו על 20.9%. פערי השכר הממוצעים ב-OECD עמדו ב-2022 על 11.4% בלבד.

נשים הן הרוב בעשירון השכר התחתון, ורק כ-20% בעשירון השכר העליון. שכרן הממוצע של 10% הנשים שמרוויחות את השכר הגבוה ביותר הוא 27.6 אלף שקלים בלבד, לעומת 41.2 אלף בקבוצת הגברים המקבילה.

פערי השכר משפיעים באופן ישיר גם על הפנסיה, שכן ההפרשות הפנסיוניות נגזרות מהשכר. בהתאם, שיעור גבוה יותר של נשים בגיל פרישה מצויות בסיכון לעוני. מנתוני הלמ"ס ל-2022 עולה כי הפנסיה החציונית מעבודה לנשים עומדת על 4,646 שקלים לחודש, בעוד הפנסיה החציונית מעבודה לגברים עומדת על 6,139.

שכר נמוך במקצועות "נשיים" 

פערי השכר בישראל מתבטאים הן בשכר החודשי והן בשכר השעתי, אולם בשכר החודשי הם בולטים במיוחד. בקרב שכירים יהודים במשרה מלאה הפער בשכר החודשי החציוני הוא 26%, ובשכר השעתי החציוני 16%. בקרב השכירים הערבים הפערים הפער הוא 21% בשכר החודשי ו-8% בשעתי. פער השכר השעתי למשרה מלאה עומד על 16% בממוצע בקרב יהודים, ו-8% בקרב ערבים.

פערי השכר גבוהים ככל שרמת ההשכלה עולה. פער השכר עומד על כ-19% בקרב מי שיש להם תעודת בגרות בלבד, אך מטפס לכ-35% בקרב בעלי ובעלות תואר שני ומעלה. הדבר מושפע בין השאר מייצוג היתר של נשים במקצועות טיפוליים, בחינוך ובבריאות, לעומת הנוכחות של גברים במקצועות טכנולוגיים. משלחי היד שבהם יש רוב נשי מתאפיינים בשכר ממוצע נמוך יותר. לפי מרכז אדוה, תופעה זו משקפת הערכה נמוכה יותר לעבודה הנתפסת כ"נשית".

נשים עובדות פחות בשכר ויותר בבית

גורם נוסף לפערי השכר בין גברים לנשים הוא היקף השעות הממוצע בעבודות בשכר. גברים עובדים בשכר בממוצע יותר מ-40 שעות בשבוע (43 שעות בקרב יהודים, 41 בקרב ערבים); עבור נשים הממוצע הוא 37 שעות ליהודיות, ו-31 שעות לערביות. סיבה מרכזית לכך העומס שמוטל על נשים במטלות הבית. ב-2018 נשים הקדישו כ-22 שעות שבועיות בממוצע ל"עבודות שקופות" של טיפול במשק הבית, לעומת 16.5 שעות בקרב גברים.

בהתאם, הפערים המגדריים בשכר מתרחבים עם הגיל, ובמיוחד סביב שלב הקמת המשפחה ולידת ילדים. נשים חוות ירידה בשכר ובקצב קידומן לאחר הלידה, פער שאינן מצליחות לסגור בהמשך הקריירה. תופעה זו מתבטאת גם במיעוט נשים בתפקידי ניהול בכירים ובייצוג נמוך בעמדות השפעה כלכליות, וכן כאמור בפער בגובה הפנסיה.

פערי השכר אינם מושפעים רק ממקצוע והשכלה, אלא גם מהזדמנויות תעסוקה הנבדלות בין אזורים גיאוגרפיים. נשים המתגוררות בפריפריה סובלות מחסמים משמעותיים עקב שיעורי בעלות נמוכים על כלי רכב, תשתיות תחבורה מצומצמות, וזמינות מוגבלת של מסגרות חינוכיות לילדים. קשיים אלה פוגעים במיוחד בנשים ערביות, אשר שיעור השתתפותן בשוק העבודה נמוך יחסית.

ההמלצות: עידוד לאבהות פעילה ושיפור התנאים במקצועות החינוך

ד"ר רוזנפלד מצביעה על מספר צעדים נדרשים לצמצום פערי השכר בין גברים לנשים בישראל. בין הצעותיה: עידוד שקיפות בשכר ומתן תמריצים לשוויון פנימי בארגונים; הרחבת נגישות לתחבורה ולמסגרות חינוך בפריפריה, בדגש על יישובים ערביים; פיתוח מסלולי קריירה המותאמים לשילוב חיי משפחה ועבודה; עידוד אבות לשאת בחלק משמעותי יותר בטיפול בילדים; חקיקה ואכיפה של כללים נגד אפליה מגדרית ישירה ועקיפה בשכר; וקידום ושיפור תנאי ההעסקה והשכר בתחומי החינוך והטיפול, כך שיהפכו אטרקטיביים יותר לגברים ונשים כאחד.