נתוני דו"ח העוני האלטרנטיבי 2025 של ארגון 'לתת', המתפרסמים זו השנה ה-23, מעידים על גידול של עשרות אחוזים במספר המשפחות החיות באי-ביטחון תזונתי, זינוק במספר נתמכי הסיוע המדווחים כי מצבם הנפשי "לא טוב", ורוב מקרב הנתמכים בידי הארגון המדווחים שמצבם התעסוקתי הורע מאז המלחמה. מחברי הדו"ח מייחסים את ההידרדרות בתחומים אלו להשפעות ישירות של המלחמה בשנתיים האחרונות, ולעלייה חדה ביוקר המחיה.
59.6% מנתמכי הסיוע דיווחו שמצבם הורע – פי 3 מכלל האוכלוסייה
מרבית הדו"ח כולל נתונים על מצבם של נתמכי עמותות הסיוע השונות, שנאספו באמצעות סקר נרחב של 3,500 נתמכי סיוע, שבוצע על ידי מכון Rotem ar. נתונים אלו הושוו לסקר שנערך בקרב האוכלוסייה הכללית (502 נסקרים בגיל 18 ומעלה מכלל מגזרי החברה הישראלית). לפי הנתונים, 59.6% מהנתמכים מדווחים כי מצבם הכלכלי הורע בשנה האחרונה, לעומת 36.5% באוכלוסייה הכללית, כשליש מהנתמכים (33.1%) חוו חסימה או עיקול של חשבון הבנק, פי 3.1 מהשיעור באוכלוסייה הכללית, וכי כמחצית מנתמכי הסיוע (47.8%) מדווחים על לחץ נפשי ודאגה כלכלית בעקבות העלייה ביוקר המחיה בשנה האחרונה.
לפי הדו"ח, ההוצאה החודשית הממוצעת של נתמכי הסיוע מגיעה ל-12,734 שקלים בחודש, והיא גבוהה כמעט פי שניים מהכנסתם החודשית – 6,593 שקלים בחודש. עוד עולה מהסקר ש-42.5% מנתמכי הסיוע הגיעו לכדי תחושת רעב בשל מחסור כספי לרכישת מזון – פי 4.5 יותר מהשיעור באוכלוסייה (9.5%); כרבע מהנתמכים (24.3%) החלו להזדקק לסיוע במזון במהלך השנתיים האחרונות מאז המלחמה.
יש לציין כי מדגם זה של 'נתמכי הסיוע' בארגונים אינו מאפשר לדעת מהו חלקם באוכלוסייה או לעקוב באופן רציף אחרי אותה קבוצת נסקרים. עם זאת הוא מאפשר לציבור, לארגונים ולקובעי המדיניות לקבל מידע על המצב בפועל של אוכלוסיית הנזקקים לסיוע וצרכיה.
זינוק של 27.5% במספר המשפחות שחיות באי-ביטחון תזונתי
ב'לתת מתריעים מעלייה של 27.5% במספר המשפחות הסובלות מאי-ביטחון תזונתי ועלייה של 28.9% במספר הנפשות. לפי הנתונים, 867,256 משקי בית (26.9%) חיות באי-ביטחון תזונתי, מתוכן 351,416 (10.9%) באי-ביטחון תזונתי חמור. 1,182,375 ילדים (37.5%) חיים באי-ביטחון תזונתי, מתוכם 444,573 (14.1%) באי-ביטחון תזונתי חמור. הנתונים נאספו באמצעות סקר שנערך ביולי 2025 בקרב 1,033 נדגמים בגילי 18 ומעלה מכלל המגזרים בחברה הישראלית, עם טעות דגימה מרבית של 3.9%, ומושווים לסקר קודם שנערך ביולי 2024.
גם בביטוח הלאומי עורכים בשנים האחרונות סקר ביטחון תזונתי. ממצאי הסקר האחרון, שנערך בשנת 2024 ומתבסס על קריטריונים דומים, אמדו מספר גבוה יותר יותר של משפחות באי-ביטחון תזונתי (כ-960 אלף), והצביעו על ירידה בשיעורם באוכלוסייה ביחס לשנת 2023.
אומדן עלות המחיה המינימלית בישראל: 5,589 ש"ח לנפש
לפי הדו"ח, עלות המחיה בישראל התייקרה בשנה החולפת בכ-5.5%. קבוצת SFI גיבשה עבור הארגון שני אומדנים – עלות המחיה המינימלית, ועלות המחיה הנורמטיבית – המשקפת את עלות המחיה הסטנדרטית של מעמד הביניים בישראל. החישוב מציג עלייה גבוהה משמעותית בעלות המחיה ביחס למדד המחירים לצרכן, שעלה בשנה האחרונה ב-2.5% בלבד.
מחברי הדו"ח קובעים שעלות המחיה המינימלית החודשית בישראל ב-2025 נאמדת בכ-5,589 שקלים לנפש, ובכ-14,139 שקלים למשק בית הכולל שני מבוגרים ושני ילדים – גידול בשיעור 5.5% ו-5.6% בהתאמה ביחס לשנה שעברה. משמעות הגידול היא תוספת הוצאה שנתית ממוצעת של כ-3,500 שקלים לנפש ושל כ-9,000 שקלים למשק בית. לפי הדו"ח, מרבית הגידול בהוצאות נובע מהתייקרות ברכיבי המזון, הדיור והבריאות, לצד גידול ניכר בהוצאות על חשבונות ותחזוקת הבית. עלות המחיה הנורמטיבית עומדת על 9,529 שקלים לנפש, ו-24,396 שקלים למשק בית.
חישוב העלויות מתבסס על שישה מרכיבים – מזון, דיור וחשבונות, ביגוד, חינוך, בריאות וכן רכיב יחסי גמיש. העלות בכל סעיף, מתבססת על שילוב בין תשלומי החובה, מדדי המחירים לצרכן, וכן הוצאות משקי הבית בפועל כפי שהן משתקפות בסקר הוצאות משקי הבית של למ"ס לשנת 2022, מתוקננות למחירי 2025 (העלות המינימלית – לפי עשירונים 5-1, והנורמטיבית – לפי עשירונים 7-6). גם הרכיב הגמיש במדד מתבסס על כ-30% מהוצאות משקי הבית בפועל.
השילוב בין המדדים מאפשר אינטגרציה בין המחירים לבין שיעורי ההוצאה בפועל, שמשקפים מעין ממוצע של הצרכים בתחומים השונים, אך מנגד עלול ליצור עיוותים במדידה ארוכת טווח, מכיוון שהצריכה גם מושפעת מהמחירים.
שכר המינימום אינו מאפשר קיום בסיסי
תובנה מרכזית העולה מאומדן יוקר המחיה הוא כי שכר המינימום אינו מאפשר קיום בסיסי למשק בית עם ילדים, וכי גובה הקצבאות של הביטוח הלאומי אינו תואם את ההוצאות לקיום בסיסי. כך לדוגמה, קצבת הנכות הכללית, עומדת על 4,556 שקלים בחודש בלבד – סכום שאומנם גבוה במעט מקו העוני הרשמי (4,398 שקלים לחודש נכון לדו"ח העוני של 2023), אך נמוך בכ-1,000 שקלים מהעלות המינימלית למחיה (5,589 שקלים).
ב'לתת' מעריכים ששיעור העניים באוכלוסייה על בסיס עלות המחיה המינימלית גבוה יותר משיעור העוני שמודד הביטוח הלאומי, כלומר, יש פלח אוכלוסייה שאינו מוגדר כעני אך חי כעני בפועל. הפער בין הנתונים נובע מכך שבביטוח הלאומי מודדים עוני באופן יחסי לכלל ההכנסות בחברה – כלומר, קו העוני מחושב כרבע מההכנסה החציונית לנפש, ולא באופן אבסולוטי לפי עלות מחיה כפי שמציע דו"ח העוני האלטרנטיבי.
ב'לתת' לא אמדו כמה משקי בית ונפשות משתייכים לקבוצה הזו, וישנו קושי להשוות בין נתוני לתת לדו"ח העוני הרשמי מכיוון שדו"חות העוני של הביטוח הלאומי מתפרסמים באיחור – הדו"ח האחרון שפורסם מתייחס לשנת 2023 וקבע ש-1.98 מיליון נפשות בישראל חיות מתחת לקו העוני. ב'לתת' לא פרסמו השנה את מדד העוני הרב-מימדי, שאמד את שיעור העניים בחברה בהתאם לסקר שבוחן מגוון פרמטרים של עוני ולא רק ההכנסה היחסית.
עוני חינוכי: 84% מנתמכי הסיוע נאלצו לוותר על פעילויות העשרה
עוד מצאו בדו"ח כי 84% מהנתמכים נאלצו לוותר על פעילויות העשרה וטיולים לילדיהם בבתי הספר בארגוני נוער עבור ילדיהם, בקרב 41% מהמשפחות הנתמכות לפחות אחד מהילדים נאלץ לצאת לעבוד, פי 2.4 מהשיעור בציבור הכללי, וכי 41.5% מהנתמכים מדווחים על פגיעה רבה בהישגים הלימודיים של ילדיהם בעקבות המלחמה.
עוני בריאותי: 83.6% מנתמכי הסיוע שנזקקו ויתרו על סיוע נפשי
הנתונים שנאספו בארגון על פערים משמעותיים במצבם הבריאותי של נתמכי הסיוע ביחס לאוכלוסייה הכללית: 67.6% מהנתמכים נאלצו לוותר על רכישת תרופה או טיפול רפואי נחוץ, פי 3.3 יותר מהאוכלוסייה הכללית, 83.6% מהנתמכים שנזקקו לסיוע נפשי, נאלצו לוותר עליו בשל קשיים כלכליים, ו-75.7% מדווחים כי הם מתמודדים עם מחלות כרוניות, לעומת 42.6% באוכלוסייה הכללית.
עקב חוסר יציבות ושכר נמוך: עובדים ונשארים עניים
"לרוב משקי הבית החיים בעוני יש לפחות מפרנס אחד, אך תבניות התעסוקה מאופיינות בחוסר יציבות, בשכר נמוך ובהיקפי משרה שאינם מאפשרים יציאה ממעגל המצוקה", טוענים בדו"ח בחלק העוסק בתעסוקה וביטחון סוציאלי. "רבים מועסקים בעבודות שעתיות או יומיות, שבהן המעסיק קובע את שעות העבודה בפועל, מה שמוביל לתנודות בהכנסה ולסיכון גבוה יותר לאובדן משרה".
גם הממצאים מסקר נתמכי הסיוע תומכים בניתוח הזה: 42.1% מהנתמכים שעובדים מועסקים במשרה מלאה; ו-62.5% מקרב הנתמכים השכירים מועסקים בשכר שעתי או יומי. ב-83.2% ממשקי הבית של נתמכי הסיוע (בגיל העבודה) קיים לפחות מפרנס אחד: ב-62.9% קיים מפרנס אחד וב-20.3% קיימים שני מפרנסים או יותר, ולמרות זאת הם עדיין חיים בעוני.
האוכלוסייה הפגיעה ביותר לעוני: קשישים
בארגון בחנו איך אוכלוסיית הקשישים הנעזרת ב'לתת' מתמודדת עם העלייה ביוקר המחיה ובהשלכות המלחמה, ומצאו כי 44.4% מהם מצויים בעוני חמור, ו-95.7% מהם מדווחים שקצבת הזקנה אינה מאפשרת להם למלא את צרכיהם הבסיסיים. 34.4% מהם מדווחים כי הם סובלים מאי-ביטחון תזונתי חמור, ורובם – 67.8% – מדווחים כי חשו בדידות לעיתים קרובות או מדי פעם. לדברי מחברי הדו"ח, "התמונה המצטיירת מצביעה על מערכת תמיכה שאינה מספקת את צורכי הקשישים החיים בעוני, ומשאירה אותם להתמודד עם עומס כלכלי, בריאותי וחברתי בשלב החיים שבו הם זקוקים ליציבות ולביטחון יותר מכל".
ההמלצות: העלאת קצבאות והשקעה בחינוך לגיל הרך
ב'לתת' מציעים דרכים להתמודד עם המצב. מחקר שערך הארגון מצא שהדרכים האפקטיביות ביותר להתמודד עם מימדי העוני הן עדכון קצבאות הבטחת הכנסה והשקעה בחינוך לגיל הרך. לצד זאת, בארגון קוראים לקדם את הקמת הרשות למאבק בעוני, שהחוק להקמתה עבר כבר בתחילת כהונת הכנסת הנוכחית והדיונים אודותיו נמשכים.
"המצב החברתי, שהיה קשה ממילא עוד לפני המלחמה, מחייב התייחסות מערכתית, רגע לפני שאנחנו הופכים ל'סופר ספרטה'", מדגיש מנכ"ל 'לתת', ערן וינטרוב, "יש לגבש סוף סוף תכנית ממשלתית ויעדים מדידים, לבעיה שיוצרת דורות נוספים של עוני, מחריפה את הפערים ואת הקיטוב, ומאיימת על החוסן ועל היכולת של החברה הישראלית להחלים ולהשתקם".
לקריאת הדו"ח המלא הקישו כאן
