הצעת החוק שתאפשר את סגירתם של תאגידי המים אושרה ביום ראשון בוועדת השרים לחקיקה, וצפויה לעלות לקריאה ראשונה בכנסת בתוך כחודש. יוזם החוק הוא שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן, שמקדם אותו במשך שנים. על פי נוסח ההצעה, רשויות שירצו בכך ויש להן את היכולת, יוכלו לסגור את תאגידי המים שלהן ולספק את השירות בעצמן.
בשל החשש שהעיריות יזניחו את תשתיות המים כדי לחסוך כסף, ההצעה מחייבת את העיריות שירצו לפרק את התאגידים לנהל משק מים סגור (לפתוח חשבון ייעודי נפרד שבו ינוהלו כל הכנסות והוצאות המים והביוב), ללא אפשרות להשתמש בכסף לצרכים אחרים של הרשות. על הרשויות יהיה גם להפעיל את המערכת בעצמן. בהצעת החוק נכללים גם אמצעי פיקוח על העיריות, אם כי לא ברור כיצד אלה ייושמו.
במשק המים מזהירים שמדובר באכיפה שלא ניתנת לביצוע ביעילות ולאורך זמן, משום שלאחר שתאגיד מים בוטל, קשה לאכוף על עירייה, ובמיוחד עירייה חזקה, להקים אותו שוב. בנוסף, עולה חשש שרשויות חזקות יעזבו את תאגידי המים האזוריים וישאירו אותם אחראים על מקומות עם תשתיות מים ירודות יותר.
צעד שהוביל לשיפור משמעותי
הסיבה להקמת תאגידי המים והביוב הייתה דווקא הפוכה. בעבר היו הרשויות אחראיות על קבלת המים מ'מקורות' ועל הפעלת מערכת הניקוז שלהן. אולם בתחילת שנות האלפיים הוחלט להקים את התאגידים בשל המצב הרעוע של התשתיות ברשויות רבות. לדברי מקורות, המצב הזה הוביל לאובדן של מיליוני ליטרים ולבזבוז של עשרות מיליוני שקלים. במשרד התשתיות סברו אז כי לא ניתן לסמוך על הרשויות העירוניות שישקיעו כספים כראוי ולא יחסכו. לכן החליטו להקים מערכת סגורה, שבה כל ההכנסות מושקעות בחזרה בפעילות – והעיריות יחויבו להתחבר למערכת זאת.
הקמת התאגידים נתפסת באופן כללי כצעד שהוביל לשיפור משמעותי. בכירי מקורות דיווחו במהלך השנים על שיפור ניכר בתשתיות של הרשויות ועל חסכון משמעותי במים ובכסף. מנגד, נמתחה ביקורת על חלק מהתאגידים בטענה שאינם יעילים ועל כך שהפעלת תאגיד פרטי למחצה דורשת הרבה מאוד כסף.
כהן מבקש לשנות את המצב בטענה שתאגידי המים הם מקור לבזבוז, חלוקת ג'ובים וחוסר יעילות. "אין מקום במשק לעשרות תאגידים מנופחים עם מאות ג׳ובים מיותרים", אמר השר בדיון על הצעת החוק שנערך לפני יומיים. "זהו מקרה קלאסי שבו הגולם קם על יוצרו ויצר בזבוז של מאות מיליוני שקלים בשנה".
כהן טען גם כי נעשתה טעות משמעותית כשהקימו את התאגידים כגופים פרטיים ולא כתאגידים עירוניים: "רשויות העומדות בקריטריונים יוכלו לנהל בעצמם את משק המים, וכך לחסוך מיליוני שקלים. מים הם מוצר צריכה בסיסי, ועלינו להבטיח שיטופל ביעילות מירבית במטרה להפחית את התעריף. הרשויות שיבחרו לבטל את התאגידים יתחייבו לניהול משק כספי סגור, באופן שיבטיח שההכנסות מהמים ישמשו אך ורק לצרכי ניהול משק המים והשקעה בתשתיות".
משרד האנרגיה לקח בחשבון בהצעתו גם את התנגדותן המתמשכת של רשויות רבות להקמת תאגיד או להצטרפות לאחד, בעיקר רשויות שלטענת המשרד מנהלות את משק המים שלהן ביעילות.
החולייה האחרונה
תאגידי המים הם החולייה האחרונה בשרשרת שעוברים מי השתייה בישראל מהפקתם ועד להגעתם לצרכן. זאת החולייה שמקשרת בין חברת מקורות הארצית לרשות המקומית ובסופו של דבר לאזרח. בדומה למשק החשמל, משק המים מורכב מכמה שלבים, שעל מרביתם חולשת, במידה זו או אחרת, מקורות.
השלב הראשון הוא ההתפלה או השאיבה, תלוי במקור המים. שלב זה, שבעבר בוצע כמעט כולו בידי חברת מקורות, הופרט חלקית בשנים האחרונות. חלק ממתקניו הועברו לחברות פרטיות בתקווה, שלא התמממשה עד כה, שהדבר יוזיל את מחירי המים. בשלב הבא המים מובלים ברחבי הארץ בין מאגרים ומשאבות של מקורות על מנת להגיע לכל צרכן. בשלב האחרון, המים מועברים ממקורות לתאגידי המים והביוב, שמשלמים למקורות לפי ליטר ולאחר מכן גובים בעצמם את הכסף מהצרכן.
