רשות העתיקות פרסמה לכבוד החנוכה תליון בן 1,300 שנה, עשוי עופרת ועליו עיטור של מנורה, שהתגלה בפינה הדרום-מערבית של הר הבית. הממצא הנדיר מתוארך דווקא לתקופה שבה כניסתם של יהודים לעיר הוגבלה מאוד, ולכן מעורר עניין רב לגבי מקורו.

התליון, שעל שני צדדיו עיטור בצורה מנורה עם שבעה קנים, התגלה בחפירה ארכאולוגית מצפון לעיר דוד, ומתוארך לאזור המאה ה-7 לספירה. מדובר בשלהי שלטונה של האימפריה הביזנטית, או "רומא המזרחית", שהייתה המשך ישיר לשלטון הרומאי שהחריב את בית המקדש, ופיקחה בנוקשות על היהודים בארץ ישראל.

שטח החפירה שהתגלה בו התליון הנדיר (צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות)

במסגרת מדיניות זו שונה שמה של הפרובינציה ל'פלשתינה' על שם הפלישתים, וירושלים הפכה לעיר רומאית שכניסת היהודים אליה הוגבלה מאוד, מה שמעלה שאלות גדולות לגבי דרך הגעתו של התליון לירושלים. "בתקופה הביזנטית, דווקא אז – הפכה המנורה לסמל של זיכרון לאומי וציפייה לתחייה בקרב קהילות היהודים בארץ ישראל", מספר ד"ר יובל ברוך, שממונה על החפירות באתר זה 25 שנה. "בשנים האחרונות הולכות ומתרבות העדויות הארכיאולוגיות שלפיהן יהודים, למרות כל האיסורים והקשיים שהוטלו עליהם, מצאו את הדרכים להגיע לירושלים – וייתכן שאף היו כאלה שהשתקעו בה".

ברשות העתיקות הוסיפו וסיפרו כי על אף שלא ברור כיצד הקמע הגיע לשם, ההערכה היא שמדובר ככל הנראה בנכס אישי של יהודי, שהצליח בדרך כלשהי להיכנס לירושלים, אולי בתקופות בהן האיסור היה חמור פחות.

קמע יהודי, תקופה נוצרית, חורבות מוסלמיות

זהותו היהודית של הקמע אינה מעורערת לדעתם של החוקרים ברשות. לדבריהם, עד היום התגלה רק עוד תליון אחד עם עיטור המנורה, וגם הוא מקושר בבירור לזכר הבית השני.

"יום אחד, בשעות הצוהריים, בזמן שחפרתי בתוך מבנה קדום, פתאום אני רואה בין האבנים של הקיר משהו שונה, בצבע אפור", מספר איאיו בלטה, עובד עיר דוד. בלטה בדיוק חפר בשרידים מתקופת בית אומייה, האימפריה המוסלמית ששלטה במזרח התיכון פחות ממאתיים שנה לאחר מכן. "שלפתי את הממצא מתוך האדמה וראיתי שמדובר בתליון של שרשרת ועליו מופיעה המנורה. מיד הראיתי את הממצא לאסתר – מנהלת החפירה, והיא אמרה שזה ממצא נדיר במיוחד. מאד התרגשתי".

הדרך בה הגיע מדליון מתקופה אחת לחורבות של תקופה אחרת היא תופעה מוכרת בארכיאולוגיה- מילויים. כאשר ניגשים בני אדם לבנות דבר מה, הם משתמשים פעמים רבות בחול או חצץ מסביבתם הקרובה בתור חומר גלם, בעיקר למילוי חללים או הקמת טרסות. כך, פעמים רבות ניתן למצוא בתוך מבנים מתקופה אחת שרידים לתקופה מוקדמת יותר.
הבעיה היא שבמצבים כאלו, על פי רוב, נמצאים הפריטים בערבוביה גמורה. מסיבה זו, פעמים רבות נאלצים החוקרים להתעלם מרבים מהממצאים הללו.

חוקרי רשות העתיקות, מימין לשמאל: ד"ר שולמית טרם, ד"ר פיליפ ווקוסבוביץ, אסתר ראקוב מלט וד"ר יובל ברוך (צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות)

למרבה המזל, את התליון המדובר ניתן היה לתארך באמצעות בדיקת רכיביו, וכך לגלות שגילו המשוער הוא כ-1,300 שנה, באופן שתאם את גילם של מרבית חומרי הגלם ששימשו למילוי החורבה.

בשונה מהביזנטים שהגיעו לפניהם, היו הערבים בתקופת אומייה סלחנים יותר כלפי מיעוטים דתיים, ובהם היהודים. לכן, העובדה שהתליון הגיעה לירושלים דווקא בתקופה הביזנטית ממשיכה להטריד את החוקרים.

כך או כך, ברשות העתיקות מביעים התרגשות רבה, ומבטיחים שהתליון יוצג לראשונה לציבור במהלך חג החנוכה. זאת במסגרת סיורים ופעילויות למשפחות שיתקיימו בקריה הלאומית לארכיאולוגיה של א"י בירושלים. פרטים באתר רשות העתיקות